טור - אורח חיים - חידושי הגהות
סימן נט
דין ברכה ראשונה ביוצר
הערה א: הב"י הרבה להקשות בדברי רבינו, ולדעתו דברי רבינו מעורבים ומסופקים. ולי נראים דברי רבינו כפשטן, כי דעת רבינו, אף על פי שאמר בברייתא זו: "זה הכלל, הכל הולך אחר החיתום", דמשמע שאם סיים בשחרית "יוצר המאורות" יצא אף שהתחיל "במעריב ערבים", שרוצה לומר דנזכר מיד ואמר "יוצר אור" גם כן. דאם לא כן, אף אם סיים "יוצר המאורות", לא הוי החתימה מעין פתיחה. וזה שאמר רבינו: "אבל אם לא סיים כדין", כלל בזה ב׳ דברים: או שסיים "מעריב ערבים", הוי שלא כדין, כיון שהיא שחרית; או שסיים "יוצר המאורות", והתחיל רק ב"מעריב ערבים", דהוי גם כן שלא כדין, משום דלא הוי החתימה מעין פתיחה; לעולם אינו יוצא, עד שיתחיל ב"מעריב ערבים ויוצא אור" ויסיים ב"יוצר המאורות". ומה שכתב: או שאמר כו' אשר בדברו כו' וגם סיים מעריב כו', אינו רוצה לומר דאם לא התחיל "אשר בדברו" רק ב"יוצר אור" שיצא, כפי שהבין הב״י; דאדרבה, אז פשיטא דלא יצא, דלא הוי החתימה מעין הפתיחה. אלא אפילו אם התחיל גם כן "אשר בדברו מעריב ערבים", דהוי החתימה שפיר מעין הפתיחה, אפילו הכי לא יצא, הואיל וחתם ב"מעריב ערבים" והוא שחרית, והויא לה החתימה שלא כדין. ואף על גב דכל זה נשמע מכלל דבריו שכתב למעלה: "אבל אם לא סיים כדין", לפי מה שביארתי לעיל, מכל מקום בא להשמיענו שאף אם התחיל ב"יוצר אור" ואחר כך אמר "מעריב ערבים" וגם סיים "מעריב ערבים", דהוי "מעריב ערבים" דפתיחה וחתימה סמוכים להדדי, דעדיף ממה שכתב למעלה שאם התחיל "מעריב ערבים" ואחר כך אמר "יוצר אור" וסיים "מעריב ערבים" דלא יצא, משום דהפסיק בין "מעריב ערבים" דפתיחה ל"מעריב ערבים" דחתימה ב"יוצר אור", וכאןל לא הפסיק, אפילו הכי לא יצא, הואיל וסיים "מעריב ערבים" שלא כדין, כיון שהוא שחרית. וכן קא משמע לן נמי שאם סיים "יוצר המאורות" שהוא יצא, אף על פי שהוא הפסיק ב"מעריב ערבים" בין "יוצר אור" דפתיחה ל"יוצר המאורות" דחתימה. (מכ"ש) [צ"ל משא"כ, מה שאין כן] למעלה, שאמר "מעריב ערבים ויוצר אור" וסיים "יוצר המאורות", שאין הפסק בין "יוצר אור" דפתיחה ל"יוצר המאורות" דחתימה, וכאן הרי הפסיק. קא משמע לן דאפילו הכי יצא, כיון שסיים כדין. והשתא דברי רבינו עולין כהוגן ואין בהם שום קושיא כלל (מהרל"ח). ועיין דרישה וב"ח וט"ז ס"ק א'. הערה ב: (מה:) ושם נקט, "הרי זה מגונה". ובירושלמי, הביאו הרי"ף והרא"ש פרק שלשה שאכלו, נקט "הרי זה בור".