טור - אורח חיים - חידושי הגהות
סימן נח
הלכות קריאת שמע וברכותיה
הערה א: יש להביא קצת ראיה לדיעה זו מגמרא ברכות (ג:), שית דליליא תרתי דיממא כו' עיין שם. ומיהו לא תקשי לאידך פיסקא שסוברים עד סוף ג' שעות, דיש לומר דסבירא להו כמו שכתב הב"ח, דאחר ב' שעות עומדין ואף על פי כן שוהין בלבישתן עד סוף שעה ג'. על כל פנים מזה יש תשובה למה שהשיג המגן אברהם (בס"ק ה) [צ"ל בסעיף ה, או בס"ק ו] על הרמב"ן עיין שם, דהא חזינן הכא דשינה לאו דווקא, דאם לא כן סתרו דברי הגמרא אהדדי:הערה ב: כל עין רואה יראה וישפוט שאין הדרכי משה חולק על מהר"י אבוהב בפירושו, אלא עיקר השגתו הוא שהדברים פשוטים ואינו צריך להאריך כל כך בקושיא ותירוץ. ולכן לא הבנתי מה שכתב המגן אברהם בס"ק ב שהדרכי משה כתב שאין הפירוש כדברי מהר"י אבוהב, עיין שם:הערה ג: ולפי זה נסתלקה הקושיא שהקשה השלטי גבורים בפרק קמא דברכות דברי הרא"ש והטור אהדדי:הערה ד: נראה דרוצה לומר שאם הוא רגיל לעשות כן, אפילו בדיעבד לא יצא. ולמדו רבינו מהא דתניא ביומא (לז:), הקורא עם אנשי משמר, לא יצא, מפני שהן מקדימין. ואנש משמר בוודאי לאחר עלות השחר היו קורין, ואפילו הכי קתני: הקורא עמהן לא יצא. אלא על כרחך לומר, דהיינו במי שרגיל לקרות לכתחילה לאחר עלות השחר. והכי מפרש רשב"א לחד שינויא. אבל אין דעת רבינו כמו שהבין הבית יוסף, שלכתחילה לא יהא רגיל; דאם כן, מאי לישנא ד"לא יהא רגיל"? הא אפילו פעם אחת אין לקרות לכתחילה לאחר עלות השחר. אלא על כרחך כדפרישית (מהרל"ח). גם הב"ח כיוון לדבריו אלו:הערה ה: או אפשר דאתי לאשמעינן דאפילו נאנס אין לו שכר כקורא בזמנה (מהרל"ח):