אור ברסלב
טוב עין סימן ו

טוב עין· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן ו

סימן ה

אי פסולי עבירה בעו תחילה וסוף בכשרות

יש לחקור אי בפסולי עבירה בעינן שהעדים יהיו תחילתם וסופם בכשרות. או תסגי דבעת שהם מעידים כשרים יורנו המורה ושכמ"ה.

תשובה ידיד נפשי חקרתני ותדע דלאו מילתא חדתא היא ולהפיק רצונך הנה באתי באותו"ת שתים. איידי דרחימתין עזיזא רח"ם רחמתי"ם. עתה שלחתי את ידי עמו אנכי בשור"ה או שורתים. שמענה ואתה דע לך רועה ישראל האזינה שמיעת קול וביטוי שפתים.

ומו"דע לבינה שאנכי איש צעיר זה שנים שמצאתי הדבר מפורש בס' העטור דף ל"ח ע"א גבי אותם שאמרו בבתרא דף מ"ג ולסלקו בי תרי מינייהו ולדיינו שהקשה דכי מסלקי מאי הוי התחלתו בפסלות וסופן בכשרות הוא:

ופסול ופירש רבינו אבן מיגש הני מילי מחמת קורבא וגזלנותא דה"ל פסולא דגופא דסהדי אבל היכא דליכא פסולא דגופא אלא משום דמטי ליה הנאה כיון דאסתלק ליה מיניה כשר עכ"ל.

עין רואה ואזן שומעת בפירושא אתמר מפום אריוותא רבינו מהר"י ן' מיגש ורבינו בעל העטור דבגזלנותא בעינן תחילתו וסופו בכשרות. גם מדברי התוספות שם בבתרא ודברי הרמב"ן בחידושיו ודברי הרב הנמקי ודברי התוס' בנדה דף ן' ע"א שתירצו תירוצי' אחרים לקושיא זו בחון בהם וחקור מהם ועיניך תראינה דדעתם מבוארת דבפסולי עבירה בעינן תחלתו וסופו בכשרות. ובשיטה מקובצת לבתרא שם הביא משם הראב"ד כדברי רבינו מהר"י ן' מיגש שכתב בעטור. גם מתשובת הרא"ש ריש כלל נ"ד והגהות אשרי פ' שבועת העדות מוכח דבפסולי עבירה בעינן תחלתו וסופו בכשרות וכבר הוכיח כן מדברי הרא"ש והג"א מהרי"בל בח"ב סימן מ"ה וח"ג סימן כ"ה וסימן ע"ה. וכבר אני הדל עמדתי על זה במקומו ועוד הבאתי במקום אחר דברי הרמב"ן והריטב"א ויתר ראשונים שסוברים כן דבפסולי עבירה בעינן תחלתו וסופו בכשרות.

אמנם הרב שפתי כהן בח"מ סימן ל"ד ס"ק ל"א כתב בפשיטות להפך וז"ל נראה דכל הפסולים מחמת עבירה כשרים כשחזרו בתשובה הראויה להם אפילו בעדות שראו בשעה שהם פסולים בעבירה ולא בעינן בזה תחילתו וסופו בכשרות עכ"ד הרב ש"ך. והייתי תמיה איך הרב שפתי כהן דחריפא סכיניה וכל רז לא אנס ליה איך יכתוב בפשטות דבפסולי עבירה לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות נגד להקת הנביאים רבוואתא קמאי. עד שמצאתי דהרב שפתי כהן עצמו חזר בו כאשר נבאר לקמן בס"ד. הנה הרב ש"ך בסימן ל"ה ס"ק ו' הביא תשובת הרב מהר"א ששון סימן צ' דעדות אנוסים אף שבאו לכשרות פסול מטעם דבעינן תחילתו וסופו בכשרות וכו' וכתב עליו הרב ש"ך וז"ל ואין נ"ל דא"כ למה ליה לגמרא בגוי טעמא דלא דייק תפוק ליה דבעינן תחילתו וסופו בכשרות אלא ודאי כיון שבידו להתגייר דמי לפיסול ממון לעיל סימן ל"ג סט"ו וא"כ דוקא גוי אמרינן בגמ' כיון דגוי הוי לא דייק משא"כ באנוסים שבאו לכלל כשרות כשרים דשפיר דייקי כיון שהם יהודים בינן לשמים. ומה שהביא מהר"א ששון שם מתשובת מהריב"ל ח"א סימן כ"ג אינה ראיה דשם מעידין כשהם אנוסים עדיין עכ"ל.

ואני אחזה בספר דגול מרבבה שנדפס חדש ממש הגהות על הש"ע ומפרשיו להגאון מהר"ר יחזקאל סג"ל לנדא זלה"ה אב"ד ור"מ בק"ק פראג שכתב על דברי הרב ש"ך הללו וז"ל עיין בש"ך סימן ל"ד ס"ק ל"א ונראה לחלק דבפיסול עבירה לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות כיון שבידו לשוב בתשובה ואינו מחוסר מעשה שהרי אם הרהר בתשובה הוא צדיק משא"כ כותי אף שבידו להתגייר מ"מ מחוסר מעשה שצריך טבילה ומילה ואף בגזלן שהיה צריך להוציא הגזלה מידו א"כ מחוסר מעשה והיה מקום לחלק בין רשע לרשע ונימא דאם היה פסולו מחמת ממון שמחוסר מעשה בעינן תחלתו וסופו בכשרות אבל נראה דגם גזלן תיכף שהרהר תשובה בלבו לעשות ולהחזיר תיכף הוא צדיק גמור אלא מחמת שהב"ד אינן מאמינים לו עד שיחזיר לכן אין מכשירין אותו עד שיחזיר אבל כיון דמצד הדין כשר הוא לכך לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות עכ"ל. ומה שרמז בראש אמי"ר עיין בש"ך סימן ל"ד הם דברי הרב ש"ך שכתבנו דכתב בפשיטות דבפסולי עבירה לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות ועפ"ז דחה הרב ש"ך בסימן ל"ה דברי מהר"א ששון. ועל זה לחלק יצא הרב מהר"ר יחזקאל ז"ל וטעמא טעים דלאו מחוסר מעשה.

ולפום ריהטא לא הבנתי מ"ש משא"כ כותי אף שבידו להתגייר וכו' והלא הנה זה עומד על דברי הרב ש"ך דסימן ל"ה דמייתי סוגית סוף פ"ב דכתובות דטעמא דלא דייק ומוכח דלא בעינן תחלתו וסופו בכשרות וכו' כמ"ש הרב ש"ך ואיך הוא ז"ל יהיב טעמא דכותי דבעינן תחלתו וסופו בכשרות דמחוסר מעשה. ועוד דלפי דבריו גם האנוסים פסולים דמחוסרי מעשה דהם בסכנה אם רוצים לשוב ליהודית ואם יברחו מסוכנים מאד והם מחוסרי מילה ויפה כתב הרב מהר"ר אהרן ששון דפסולים דבעינן תחלתו וסופו בכשרות והרי הוא כמבו"אר דהוי הפך הרב ש"ך דחלק על הרב מהר"א ששון.

ותו דדברי הרב ש"ך דסימן ל"ד דפסולי עבירה לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות לא יכונו דמרבית רבוואתא קמאי הם נגדו דגם בפסולי עבירה בעינן תחלתו וסופו בכשרות ככל הדברים אשר ראו עיניך אחת למעלה.

וראיתי בספר חשק שלמה על ח"מ שבא לידי מקרוב שכתב בסימן ל"ה הגהת הטור וז"ל הרב משנה למלך פי"ד דעדות דין ד' הביא שנסתפק הרב מהר"י מטראני רשע ועשה תשוב' לקטן מדמינן ליה או לגוי ולא הכריע ואשתמיט מינייהו דברי הרא"ש וכו' ותשובת מהריב"ל וכו' דבעינן תחלתו וסופו בכשרות גם בפסלות עבירה הרי דרשע ושב לגוי מדמינן ליה. ויש לישב דמה שנסתפק הוא בהני מילי דמעיד הגדול במאי שידע כשהיה קטן עכ"ל. ואני איש צעיר אומר דאעיקרא דדינא פרכא ודקארי לה מאי קארי לה דודאי כונת הרב מהרימ"ט אשר עלה ונסתפ"ק היינו דוקא בהני מילי דרבנן דמעידין בגודלן מה שראו בקטנן ועל דין זה הביאו הרב משנה למלך ואמטו להכי ספוקי מספקא ליה אי רשע ועשה תשובה לקטן דמי או לגוי דאי לא ה"ל להסתפק אי בפסולי עבירה בעינן תחלתו וסופו בכשרות כפסול קורבה. ופשיטא דהרב מהרימ"ט והרב מש"ל כל רז לא אנס להו. ולא כאשר חשב דנעלם מהם תשו' הרא"ש ומהרי"בל דאי ספקו של מהרימ"ט כאשר דימה. לא לבד אשתמיט מיניה ומהרב מש"ל דמייתי ליה תשובות הרא"ש ומהרי"בל אלא גם דברי התוספות ומהר"י בן מיגש והעטור ושאר גדולי ישראל אך הדבר פשוט דספיקייהו בהנהו מילי דרבנן דעלייהו קיימי.

הן אמת דגם בהנהו מילי לפום ריהטא נראה דליכא ספיקא דהרי בגוי עצמו הוי פלוגתא דר' יוחנן בן ברוקא ורבנן דלריב"ק מהימן אלא דרבנן סברי דכיון דנכרי הוא לא הוה דייק כמ"ש סוף פ"ב דכתובות ומוכח דבהני דרבנן לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות אלא משום דגוי לא דייק וא"כ רשע זה שהוא נוהג כישראל אלא שעבר עבירה ולדידן נקרא רשע ודאי דכשר להעיד כאשר ישוב מאי דחזי בעודנו רשע דודאי הוה דייק שהוא נוהג בכל כישראל. ואפשר דספקו של מהרי"מט היינו ברשע שהכריזו עליו דכיון דידע שנפסל לעדות לא דייק בעדותו ובהא נסתפק אי דמי לגוי. ומ"מ גם בזה הדעת נותנת דלקטן מדמינן ליה כי הוא נוהג בכל מעשה ישראל וכל יום מהרהר לחזור לכשרותו. ואי שמע בהכרזה ידע דיש לו תשובה.

ומן האמור כבר נתבאר דדברי הרב ש"ך דסימן ל"ד לא סלקי והא גופא קשיא על הגאון מהר"ר יחזקאל דסמיך עלייהו ויעש לו מטעמים אמאי בפסולי עבירה לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות ותצא דינ"א איפכא הנה שמענוה מפום אריותא.

והיותר שיש לתמוה על הרב מהר"ר יחזקאל ז"ל הוא שהרב שפתי כהן בסימן ל"ה בלשון זה עצמו דקאי ביה הרב. חזר בו שאחר הלשון שהבאתי למעלה שכתב דמה שהביא ראיה הרב מהר"א ששון ממהריב"ל ח"א סימן כ"ג אינה ראיה אחר זה ממש סיים הרב שפתי כהן וז"ל מיהו מה שהביא מתשובת מהריב"ל ח"ג סימן ע"ה יש ראיה וצ"ע וע"ש בס"ב סימן מ"ה מיהו בתוספתא ספ"ה דסנהדרין משמע דבגוי נמי בעינן תחלתו וסופו בכשרות לפ"ז הא דקאמר בגמרא בגוי טעמא דלא דייק היינו כמילתא דרבנן וכן משמע בהריט"בא פ"ב דכתובות ואלו נאמנין בגודלן להעיד דאל"כ היה נאמן כמו קטן אע"ג דלא הוי תחלתו וסופו בכשרות כיון דהוא מילתא דרבנן וכן למדקדק היטב בפוסקים בס"ס ל"ג יראה דלא תלי מידי במה שבידו להכשיר עכ"ל הרב שפתי כהן ז"ל.

הראת לדעת דהרב שפתי כהן כל רז לא אנס ליה אף הוא ראה וביטא בשפתים דברי מהרי"בל בח"ב סימן מ"ה וח"ג סימן ע"ה דשם הביא מהרי"בל דברי הרא"ש והגהות אשרי גבי סלוק וקרי בחיל דבפסולי עבירה בעינן תחלתו וסופו בכשרו' ועל זה כתב הרב ש"ך דמזה יש ראיה למהר"א ששון דבעבירה נמי בעינן תחלתו וסופו בכשרות וצדיק דינו על האנוסים הפך דבריו. וברישא כתב וצ"ע. אמנם אח"כ כשראה התוספתא ודברי הריטב"א סוף פ"א דכתובו' חזר בו לגמרי שכן ראוי להיות חוזר ומסיק דכן עיקר כמהר"א ששון וכתב לתרוצי סוגיא אליביה אותה שאמרו גבי גוי דלא דייק. וכל זה פשוט ומבואר. והתימא על הרב מהר"ר יחזקאל איך העלים עין מסיום הלשון אשר עמד שם. ומסיק הש"ך דלא תלי מידי במה שבידו להכשיר והוא הפך טעמו. והדין להפך כמבואר דהרב ש"ך חזר ממ"ש סימן ל"ד ומריש דבריו בסימן ל"ה. גם לא שלטו מאור עיניו במה שרמז הרב ש"ך בתשובות, מהריב"ל דשם מבואר הכל. וברמז זה הגדיל הרב ש"ך ויחוה דעת לכל מה שהביא מהריב"ל.

ויש לדקדק קצת דאמאי הרב ש"ך לא הביא מהתוספתא דקתני התם סוחר שביעית דעד לא נעשה סוחר שביעית ידע ונעשה סוחר שביעית וחזר ועל זה ואינך קתני כל שתחלתו וסופו בכשרות כשר ע"ש. ונראה דהרב ש"ך חדא מינייהו נקט ונקט נכרי ונתגייר לתרוצי סוגיא דספ"ב דכתובות דההיא בדרבנן.

ומ"ש הרב ר' יחזקאל דבגזלן דמחוסר מעשה להוציא הגזלה מתחת ידו היה מקום לומר דבעינן תחלתו וסופו בכשרו' ומסיק דתכף כשהרהר תשובה הוא צדיק גמור אלא שהב"ד אינן מכירין וכו' נראה דלא זכר מ"ש רבינו ירוחם והביאו מרן בב"י א"ה סימן ל"ח עלה דההיא דאמרינן דרשע האומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאני צדיק גמור מקודשת חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו ועל זה כתב רבינו ירוחם נתיב כ"ב יש מפרשים שאם הוא רשע לבריות כגון גזלן וכיוצא אין יכול להיות צדיק עד שישיב הגזלה ויש מפרשים כיון שהרהר להשיב הגזלה נקרא צדיק עכ"ל הרי דבר זה במחלוקת הוא שנוי ולקמן אענה את האר"ש על זה בס"ד.

אשובה אראה דדברי הרב מהר"ר יחזקאל ז"ל נכתבו על תחלת לשון ש"ך סימן ל"ה. ואפשר דדבריו מיוסדים על סיום הלשון של הרב ש"ך. וכונתו דהוא ז"ל ראה מ"ש בפשיטות הש"ך סימן ל"ד דבפסולי עבירה לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות. והכא בלשון הזה דסימן ל"ה מייתי מהתוספתא דגבי נכרי ונתגייר משום דהוי טעמא משום דבעינן תחלתו וסופו בכשרות וזה סותר מ"ש דבפסולי עבירה לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות לכן שפר קדמיה לחלק בין פסולי עבירה לגוי דבגוי בעינן תחלתו וסופו בכשרות כהתוספתא. וגמרין במילי דרבנן קאמר דלא הוה דייק כמ"ש הש"ך. והיה טעמו דגוי מחוסר מעשה וכו'. ובהכי נתישבו רוב ההערות אשר אנכי העירותיהו להרב הנז' לעיל.

ברם לישר"י לן מר דנעלם ממנו דבתוספתא תנא גבי סוחר שביעית דבעינן תחלתו וסופו בכשרות ולפי מאי דמסיק בהרהור סגי ליה. וגם נעלם ממנו דברי הרא"ש והגהות אשרי שהביאם מהרי"בל דמוכח בהדיא דבפסולי עבירה בעינן תחלתו וסופו בכשרות והכי מסיק מהריב"ל וכל זה רמזו הרב ש"ך דהורה גבר תשובות מהרי"בל כמש"ל. וגם דברי הראשונים שהבאתי ורמזתי. והרב שפתי כהן עצמו חזר בו. והרב הנז' רוצה בקיום מ"ש הש"ך בסימן ל"ד. ותימא על גדול שכמותו שלא ראה אפי' הרמיזות שרמז הרב ש"ך כמדובר.

נהדר אנפין לסברות רבינו ירוחם שהבאתי בסמוך. והאמת דמסתמות הש"ס והרמב"ם שכתבו אפילו רשע גמור ואמר ע"מ שאני צדיק מקודשת שמא הרהר תשובה מוכח כי"מ בתרא דכיון דהרהר להשיב הגזלה הוא צדיק וכן כתב הרב משפט צדק בח"א סימן מ"ד דף קמ"ח ע"ג. וראיתי להרב משפט צדק ז"ל שם בח"א סימן מ"ג שהקשה על זה ממ"ש הרמב"ם פי"ב מה' עדות דאינו חוזר לכשרותו אלא אם החזיר ולקה מי שחייב מלקות ואמאי הא בהרהור תשובה סגי ליה ע"ש שהאריך.

והנה אני בעניי כתבתי בקונטריס יעיר אזן מערכת מ"ם דמוכח מהש"ס והתוס' דחייבי מלקיות אף שעשו תשובה לוקין וכתבנו בעניותנו דאע"ג דאין דבר עומד בפני התשובה מ"מ יען דתשובה עיקרה בלב ובוחן לבות אלהים והב"ד אינם יודעים דברים שבלב והאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב לכן הב"ד מלקין אותו ואין פוטר. אמנם לגבי קדושין אפילו גנב וגזל כיון שהרהר תשובה ונתן לבו להחזיר אם הוא באמת כבר הוא צדיק גמור ולכן מקודשת מספק והוי על דרך שכתב הרב מהר"ר יחזקאל ז"ל הנז'.

וכן כתבתי אני הדל בקונטריס חיים שאל ח"ב בה' סוטה דאם בא ביאה אסורה ועשה תשובה אין המים בודקין את אשתו כמו שהוכיח הרב הגדול מהר"י רוזאניס במשנה למלך ודלא כהרב המג"ן. והרב משנה למלך כתב דהוא גזרת הכתוב. ואנכי איש צעי"ר הוכחתי שם דתשובה מהניא רק דהב"ד אינם יודעים אם תשובתו אמיתית כתקנה מלב ונפש או תשובתו למראה עינים וחזותא לאו מילתא היא ומשו"ה אין משקין למי שבא ביאה אסורה הגם דנראה לעין שעשה תשובה.

ונפקא מינה לענין דינא בין מ"ש הרב מש"ל דהוא גזרת הכתוב למאי דאמרן דתשובה מהניא אלא דאנן לא ידעינן אי קושטא הוא דעבד תשובה או לא מלבו ואורויי הוא דקמורה דעביד תשובה. והוא כי הנה כתב הרב משנה למלך דהסנהדרין שואלים ממנו אם בא ביאה אסורה ומודיעים לו שאם בא ביאה אסורה אין המים בודקין אשתו וגורם לשמו הגדול שימחק ומוציאין לעז על מי המרים. ומוכרח להגיד להם. והשתא לדעת הרב משנה למלך דגזרת הכתוב הוא אף שזה ידע איניש בנפשיה שעשה תשובה שלימה ואמיתית מחוייב להגיד לסנהדרין ואין משקין לאשתו. ברם למ"ש אני הדל אם זה בא ביאה אסורה ויודע כי לא נודע כלל כגון שמתה האשה תכף והוא עשה תשובה הגונה ואמיתית כתקנה מאד. כאשר הסנהדרין יאמרו לו אם בא ביאה אסורה יכול לומר להם כי לא בא ומשקין את אשתו דכיון דהוא יודע בעצמו שהפליא לעשות דרכי התשובה ודאי הרי הוא צדיק גמור וכאלו לא חטא והמים בודקין את אשתו.

ועל הרב מהר"ר יחזקאל ק"ק ממ"ש בספרו הבהיר שו"ת נודע ביהודה א"ח סימן ל"ה דתשובה לא מהני לפוטרו מן המלקו' ומן המיתה וצדד דהוי גזרת הכתוב ע"ש. ולי ההדיוט אינו גזרת הכתוב אלא טעמא כי לא אתנו יודע האמת אם שב ורפא לו או אם תשובתו נשאר מעל על דרך שכתב הרב עצמו בדגול מרבבה כמו שהבאתי דבריו לעיל בסמוך.

וכיוצא בזה יש לתרץ לקושית הרב משפט צדק דאתאן עלה והרי הוא כמבו"אר. וכן יש לתרץ לדברי הרמב"ם שכתב דאעפ"י ששלמו צריכים לעשות תשובה ופירש מרן בבית יוסף אעפ"י ששלמו מרצונם והקשה הרב עדות ביעקב סימן מ"ג דהא בהרהור להחזיר סגי. ואפשר לומר דלא ידענא אם עשו תשובה ודאי עד שיהא לנו הוכחה יותר להחזירם לכשרותם. אמנם לשון מרן בבית יוסף וביותר הכסף משנה פי"ב שהוסיף לומר דאעפ"י ששלמו העביר' דעבוד צריך תשובה וכ"כ הרב סמ"ע סימן ל"ד הא קשיא ודוק הטב ועמ"ש האחרונים ובס' חשק שלמה סימן ל"ד הגהת ב"י אות מ"א. ולא ע"ט האסף.

והנראה בדעת הרמב"ם הוא דגם אם שלמו פירושו ברצונם מ"מ לא כתב כן אלא למלוי ברבית וכו' והכי דייקי דברי הרמב"ם שכתב תיכף כיצד מלוי ברבית וכו' דדוקא הנהו בעינן שיעשו תשובה וחזרה גמורה דהנאתן מרובה ולא בדילי אינשי מינייהו. אבל לא בגזלן באקראי וכן כתב רבינו תם בתשובה הביאה הרב שבלי הלקט ח"ב סימן צ"ח והביאה הרב עדות ביעקב סימן הנזכר ועיין בדרכי משה ומהרימ"ט ח"מ סימן תשעים.

וחזה הוית להרב עדות ביעקב שם שהביא ראיה ליש מפרשים בתרא שהביא רבינו ירוחם ז"ל מסוגית קמא דף צ"ד דאמרו שם ומפני כבוד אביהם חייבין להחזיר איקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך כדאמר רב פנחס בשעשה תשובה אי עשה תשובה מאי בעיא גביה איבעי ליה לאהדורי שלא הספיק להחזיר עד שמת אלמא גזלן בעל תשובה מקרי מן היום אשר נתן בלבו ובפיו אמר להחזיר והלכך חייבים בכבודו זהו תורף דבריו. ולי ההדיוט יש לדחות ולא תיהוי תיובתא לי"מ קמא שהביא רבינו ירוחם דדוקא בכי האי גוונא דעשה תשובה ואמר שרוצה להחזיר ולא הספיק עד שמת בהא חשבי' ליה צדיק אבל בלאו הכי אינו צדיק עד שיחזיר זה נראה ליישב לדעת יש מפרשים קמא. ומינה דאינה ראיה לי"מ בתרא ושערי דחיות המה פתיחו"ת.

ותבט עיני להרב פרי חדש בסוף הלקוטים על דברי מרן שכתב ואפ"ה לא מתכשר כיון שחטאו במילתא דממון עד שיעשו תשובה כתב וז"ל וזה עיקר וכן משמע מהא דאמרינן פ' משוח מלחמה אפילו תימא רבי יוסי הגלילי כגון דעבד תשובה ויהיב דמי משמע דבעי תשובה גם כן עכ"ל ומסוגיא זו קשה על י"מ בתרא דבהרהור להחזיר סגי דהרי קאמר דעבד תשובה ויהיב דמי. אמנם לי הפעוט ליכא למשמע מיניה דההיא דהתם קאי הש"ס עמ"ש ולא חנכו פרט לגזלן ופריך לימא דלא כר' יוסי הגלילי דאי ר' יוסי הגלילי הא אמר הירא ורך הלבב זה המתירא מעבירות שבידו ומשני אפילו תימא וכו' ע"ש דף מ"ג. והשתא אי קאמר דעבד תשובה לחוד דהיינו הרהר להחזיר אף דהוי צדיק לא צריך מיעוטא פרט לגזלן דהא אין הבית שלו והרהר להחזירו. ואי קאמר דיהיב דמי לחוד הו"א דיהיב דמי לבעה"ב בעל כרחו או בדרך נסתר וא"כ גזל הוא בידו ולא צריך קרא למעוטי להכי אצטרי' לומר דעביד תשובה ויהיב דמי דמהא משמע דמדעתו של בעה"ב ורצונו מכרה לו ולהכי אצטריך מיעוטא דהו"א דהוי לוקח וליהדר קמ"ל דכיון דמעיקרא בגזל בא לידו לא הדר וכמ"ש בש"ס ואין ראיה מהכא לעלמא. ולא תקשי לא להטור סימן ל"ד ולא לי"מ בתרא שהביא רבינו ירוחם כמדובר.

הגם הלום ראיתי בס' עצי ארזים הנדפס מחדש שכתב בא"ה סימן ל"ח ס"ק ס"ו על סברת יש מפרשים בתרא וז"ל ויש להקשות על זה מהא דאמרינן במ"ק ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה ודאי עשה תשובה והני מילי במילתא דאיסור' אבל בממונא עד דמהדר למריה משמע דבהרהר להחזיר ממון הגזל לא מקרי צדיק עכ"ל. ואגב שטפיה כתב במ"ק והוא בברכות דף י"ט. ואפשר לומר דהתם דחזקת הת"ח מפוקפקת דבעיניו ראינו דעבר עבירה ואחרי כן עוד הצפינ"ו שאינו מחזיר לבעליו אע"ג דיש צד לומר דכבר עשה תשובה וחשב להחזיר מ"מ מותר להרהר עליו כל זמן שלא החזיר והיינו דקאמר אבל בממונא כלומר דשרי להרהר עליו. אבל הכא דקדש את האשה ואמר על מנת שאני צדיק גמור מכח אמירה זו אמרי' שהרהר תשובה להחזיר הגזל שבידו והוא צדיק גמור ומקודשת כיון דבאותו רגע הוא צדיק והגם דאח"כ אנו רואים שלא החזיר יש לתלות עקב היתה רוח אחרת אתו אבל בעת הקדושין היה צדיק ומקודשת מספק ואה"נ שאח"כ עד דלא מהדר מותר להרהר בזה שקדש דחזר בו ועתה אינו צדיק אבל כשקידש היה צדיק וקדושיו קדושין.

והנה בהא דאמרינן דהאומר ע"מ שאני צדיק והוא רשע דמקודשת שמא הרהר תשובה תריץ יתיב מהר"ר יהונתן מ"ש הרמב"ם דחייב לכבד אביו הרשע והקשו עליו הסמ"ג והטור דהאמרינן בהגוזל ומפני כבוד אביהם וכו' איקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך. ותירץ הרב הנז' דדעת הרמב"ם דאם אביו רשע חייב לכבדו דחיישינן שמא הרהר תשובה והוא צדיק משא"כ לענין רבית דאם איתא דהרהר תשובה היה חייב להחזיר ולא החזיר זהו תורף דבריו. ואני בעניי כתבתי על זה בברכי יוסף ושיורי ברכה ופתח עינים. ובכלל הדברים הקשיתי בשיורי ברכה דאדם רשע הוא בחזקתו ומאן מירמי ליה ושאני התם דאמר ע"מ שאני צדיק ומשו"ה אמרינן שמא הרהר תשובה ואיך הרמב"ם פסיק ותני דחייב לכבדו ע"ש והוא חילוק ברור ועתה ראיתי תשובת ר"ת שהביאה הרב שבלי הלקט שהצריך לעדי הגט שיאמרו בפי' ששבים בתשובה וכו' וטעמא דיאמרו דשאני בעל מנת שאני צדיק דמפני דאמר כן אנו תולים שהרהר תשובה אבל בלא אמר לא יש לתלות ע"ש והן הן הדברי' אשר אנא נפשאי כתבית בעניותין עלץ לבי.

והרב עדות ביעקב הקשה בתשובה הנז' על ר"ת דמאי ראיה מייתי מהתם הרי התם ספק מקודשת והוא בא על ידיהם של עדים אלו שתהיה מגורשת ומותרת לעולם. ולק"מ דהכא בקדושין היה בחזקת רשע ואמר על מנת שאני צדיק אמרינן שמא הרהר ומשו"ה מקודשת מספק. אמנם בגט העדים אומרים שהם עושים תשובה גמורה ובפירושא אתמר שיחזרו בתשובה ויחזירו הכל כמו שכתוב בתשובת רבינו תם. ומה גם דעדים לא היו בחזקת רשעים כי התם ודוק היטב בדברי רבינו תם בתשובה הנז'.

תוכן העניינים

טוב עין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה