אור ברסלב
טוב עין סימן ה

טוב עין· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן ה

סימן ד

בתשובת הרשב"א סימן אלף ן' ומ"ש האחרונים בס"ד.

כתב הרש"בא בתשובותיו ח"א סימן אלף ן' ראובן שהשאיל חפץ לשמעון ע"מ שאם לא יחזירנו ביום פ' שיהא החפץ שלו וישלם כך וכך ולוי נעשה ערב בקנין שישלם לראובן הדמים שפסק לו שמעון אם לא יחזיר החפץ לאותו זמן שקצב ועבר הזמן ולא החזירו. שמעון פטור ומחזיר לו החפץ דהא אסמכתא היא ולא קניא אבל הערב חייב שהרי חייב עצמו בקנין ונוטל החפץ ומשלם דמיו ואעפ"י שאמרו אין נפרעין מן הערב תחילה דאלמא אין ערב משתעבד בדאיכא לוה. לא היא דכל שהלוה והערב מתחייבים אין נפרעין מן הערב תחילה אבל זה הרי חייב עצמו במה שלא היה השואל חייב וכאותה שאמרו תן מנה לפ' ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב עכ"ל.

ולפום ריהטא יש לעמוד אמאי אצטריך הרשב"א להביא ראיה מההיא דקדושין דף ז' דאמר רבא תן מנה לפ' ואקדש לך מקודשת מדין ערב דכבר חילק דמ"ש אין ערב משתעבד היכא דאיכא לוה היינו היכא שהערב והלוה מתחייבים והכא השואל אינו חייב. וכי מטית לומר דאכתי לא ידעינן דבכה"ג הערב משתעבד. מה יוכיח הוכח מההיא דקדושין ההיא בערב דעלמא. ותו אמאי הרשב"א לא מייתי מדאמר רבא התם וכן לענין ממונא דאם אמר תן מנה לפ' ויקנה ביתי לך שקנה מדין ערב ועביד צריכותא דאי מקדושין הוה אמינא אתתא בכל דהו ניחא לה. ואי משום דהתם אמר רבא הילך מנה והתקדשי לפ' מקודשת מדין עבד כנעני תן מנה ואתקדש אני לו מקודשת מדין שניהם בעי רבא הילך מנה ואתקדש אני לך וכו' אתמר נמי משמים דרבא וכן לענין ממונא וצריכא וכו' ואיכא פלוגתא דהאי וכן לענין ממונא אהיכא קאי. והר"יף השמיט וכן לענין ממונא והרמב"ם פ"א דמכירה פסק תן מנה לפ' ויקנה ביתי לך. ומאחר דיש דינים אחרים ואח"כ אמר וכן לענין ממונא לא רצה הרשב"א להאריך ולהביא מ"ש וכן לענין ממונא. ועוד דבש"ס אינו מבורר אהיכא קאי והגם דהרשב"א סבר דאכלהו קאי כנראה ממ"ש בחידושיו מ"מ לא רצה להאריך.

מ"מ הו"ל להרשב"א להביא מ"ש בע"ז דף ס"ג אמר רבא האומר לחבירו תן מנה לפ' ויקנו נסכי לך קנה מדין ערב. וסוגיא זו לפום ריהטא נראה דנעלמה ממרן הכ"מ והרב שער אפרים סימן קס"ו והרב מרכבת המשנה דהגם דכלהו עסקי למה שלא הביא הרמב"ם שאר הדינים מ"מ הו"ל להזכיר סוגיא זו דע"ז. וכן ק"ק על הסמ"ג לאוין פ"ב שכתב וז"ל האומר לחבירו תן מנה לפ' ויקנה ביתי לך כיון שנתן נקנה לו הבית מדין ערב וכענין זה אמרינן פ"ק דקדושין עכ"ל. ומה הלשון אומרת וכענין זה הא בפירוש אתמר וכן לענין ממונא ואם נפשך לומר משום דאפשר דלא קאי אכלהו. הרי אתמר הכי בהדיא בסוגית ע"ז. גם על הרב המגיד שכתב וכתבו כל המפרשים דוכן לענין ממונא קאי גם אקמיתא. יש להרגיש דהו"ל להזכיר סוגית ע"ז. ופוק חזי להרשב"ץ בתשובותיו ח"ב סימן נ"ג ולמהראנ"ח הביאו הרב כנה"ג ח"מ סימן ק"ץ שהזכירו סוגית ע"ז הלזו ע"ש.

אמנם כונת הרשב"א בתשובה הלזו פשוטה דלא הביא הא דמקודשת מדין ערב לראיה אלא לגילוי מילתא בעלמא כי היכי דלא תימא דערב ליכא אלא בשלוה חייב אבל בנדון זה שהלוה אינו חייב שיתחייב אחר בעדו מילתא חדתא היא להכי מייתי דהרי תן מנה לפ' ואתקדש אני לך היא לא מטא לה שום ממון כי אם לאותו פלוני ומקודשת מדין ערב דעלמא וגם בנ"ד זה מתחייב כדי שאחר יקח החפץ בשאלה ומשום הכי לא הוצרך הרשב"א לא למ"ש וכן לענין ממונא ולא לאותה מימרא דרבא דסוגית ע"ז ופשוט.

ואיכא מאן דקשיא ליה על תשובת הרשב"א הלזו מתשובת הרשב"א עצמו סימן תתק"עב שכתב בערב של יתומים והיתומים קטנים שנחלקו הראשונים והנכון כדברי הרז"ה שאין נפרעין שהרי אין נפרעין מן הערב תחילה וכיון שאי אפשר לתבוע ליתומים קטנים אי אפשר לתבוע הערב אבל בערב קבלן נפרעין ממנו לאלתר וכו' אבל כאן אין היתומים פטורים לגמרי אלא שממתינין עד אשר יגדלו הלכך אפילו אתה גובה מהקבלן והקבלן הולך אצל היתומים הרי אינו נפרע מהם עד שיגדלו עכ"ל בקצור. ואלו בתשובה הזו אף דהשואל פטור חייב הערב. ואין כאן ריח קושיא דבסימן תתק"עג כשיצא ערב היה על הלוה ואח"כ איתרע מילתא ומת הלוה וכי היכי דאין נפרעין מיתומי' עד אשר יגדלו אין ליפרע מן הערב משא"כ בנדון של תשובת הרשב"א דידן דבעת שנכנס ערב ידע דהשואל פטור מטעם אסמכתא והוא נכנס ערב ולכן חייב. וכזה ראיתי בשו"ת שי למורא דף קי"ט בהגהה שתירץ קצת בסגנון אחר. ומשה רבו הרב מהר"ש גאון חילק דבסימן תתק"עג אין היתומים פטורים לגמרי עד אשר יגדלו וכתב דתירוצו יותר נכון. ואני אומר דתרי שינויי תרוייהו איתנהו ושניהם אמת צדקו יחדיו.

וחזיתיה להרדב"ז בתשובותיו דפוס ויניציא סימן תשס"ז דכתב דקבלן פשיטא דגובים ממנו והוא מהיתומים לכי גדלי. ואם הוא ערב סתמא איכא פלוגתא והנכון דאין גובין וכו' ע"ש ויש להרגיש דדבריו הם בתשובת הרשב"א סימן תתקע"ג ואיך לא הזכירו. ותו דנראה מדבריו דבקבלן אין חולק ובטור סימן ק"י כתב דהרמב"ן חולק והרא"ש חילק בין ערב לקבלן והרדב"ז לא הזכיר דהרא"ש גם כן תניא דמסייע ליה.

והרב בית חדש בתשובה הובאה בשו"ת גאוני בתראי סימן ד' הקשה על תשובת הרשב"א והרב בעל סמ"ע שם בתשובה השיב עליו וחזר הרב בית חדש שם בתשובה אחרת והשיב על דברי הרב סמ"ע ואסיק דברי מור"ם בהגהה שהביא תשובת הרשב"א ולא כתב שקנו מהערב בקשיא. ובתשובות הרב בית חדש הישנות סימן קל"ד הובאה שם תשובת הרב סמ"ע יותר באורך והגם דחתים עלה הרב בית חדש וכן בסימן קל"ה חתים עלה הרב בית חדש. הדבר ברור שהם תשובות הרב סמ"ע ועליהם השיב הרב בית חדש בסימן קל"ו וזכר עשה למהר"ר פאלק שהוא הרב סמ"ע וזה פשוט. ובכי האי גונא אמרינן דבסימן קל"ד וסימן קל"ה לאו מר חתים עלה אלא המעתיק שראה התשובות בלי חתימה חתם שם הרב וכזאת וכזאת מצאתי בכמה ספרים כמו שכתבתי במקום אחר. ותשובת הרב סמ"ע דסימן קל"ד היא יותר באורך מתשובתו אשר בשו"ת גאוני בתראי אמנם רוח אחד להם והרב מהר"ר יואל בספרו בית חדש כתב מסקנת הדברים והקשה על הרשב"א מסוגית פ' יש בכור דאמרינן מי איכא מידי דלערב מצי תבע וללוה לא מצי תבע ותריץ יתיב דברי הרשב"א כמו שביאר הוא עצמו בתשובתו דהשואל לא נתחייב וא"כ הערב לבדו נתחייב והוא אסמכתא ובעי קנין ואפשר שהיה בבד"ח או מעכשיו. ומור"ם ס"ל דהכא השואל חייב להחזיר החפץ ונתחייב בדמים ולזה חייב אף שהוא אסמכתא. וקנין שכתב הרשב"א היינו משום דנעשה ערב אח"כ ולמעשה צריך קנין. זהו תורף דבריו בקצור נמרץ. והיו עיניך רואות דהרב ז"ל הכא בספרו בית חדש שפר קדמיה למימר דמור"ם סבר דהרשב"א מיירי דנעשה ערב אח"כ והיינו כמ"ש הרב סמ"ע ושינה את טעמו דבתשובותיו סימן קל"ו דחה דברי הרב סמ"ע. ובספרו כתב כדברי הרב סמ"ע. והרב שפתי כהן הסכים לדברי הרב בית חדש. והרב אורים ותומים כתב בתומים ס"ק ז' דמ"ש הרב בית חדש דהרשב"א איירי בקנין בבד"ח אין זה במשמע התשובה. אמנם הרשב"א אזיל לטעמיה כמ"ש הרב המגיד פי"א דמכירה דסבר הרשב"א דאין אדם מתחייב בדברים שאינו חייב בלי קנין וא"כ זה דמתחייב לשלם יותר משיווי דמי החפץ בעי קנין. אבל לדעת הרמב"ם דמתחייב בדבור בעלמא באומרו אתם עדי כמ"ש בסימן מ' וכן פסק הש"ע ומור"ם אין צריך קנין ולזה השמיט קנין בהגהה זהו תורף דבריו.

ולי ההדיוט יש להשיב חדא דכל זה היה לו למור"ם לכתוב בדרכי משה ולא לכתוב כל כך בקצור כמו שהעיר הרב סמ"ע בתשובותיו הנזכרו'. ותו דנהי דהרמב"ם סבר דבאומרו אתם עדי מתחייב בדברים שאינו חייב כמ"ש בסימן מ' אמנם היינו דוק' כשהוא בפשיטות אבל אסמכתא ודאי בעי קנין מעכשיו או ב"ד חשוב. ואף אי ליכא ערב באסמכתא היינו כשהחיוב של הלוה פשוט אבל הכא דהחיוב של השואל הוא אסמכתא והוא פטור השואל והערב חייב דידע דשואל פטור שהוא אסמכתא נר' דלכ"ע בעי קנין וכו' אפילו לדעת הרמב"ם שפסק כמותו בסימן מ'. ותו אעיקרא לא פורש שהוא יותר משיווי החפץ. והו"ל להרשב"א ולמור"ם לפרש.

ומצאתי תשובת הרשב"א באורך בס' הבתים כ"י בית ך' סימן ע"ה והיא תשובת אלף ן' המודפס. והיא לו נדפסה פחות משתות מעיקר התשובה אשר בס' הבתים כ"י ושם מבואר בשאלה שהדמים שפסק המשאיל הוא שיווי החפץ והוא הפך מ"ש הרב סמ"ע והרב אורים ותומים והאריך הרשב"א בתשובה כ"י לברר דפטור השואל דהוי אסמכתא ובסוף דבריו הביא ההיא דהלוהו על שדהו דצריך שיאמר מעכשיו וכתב וז"ל אלמא כל היכא דאמר מעכשיו ליכא אסמכתא וכ"כ רבינו האיי גאון בספר המקח שלא כדברי ר"ת שכתב דמעכשיו לא מהני אלא בכעין ההיא דהלוהו על שדהו דהורידו לשדה מעכשיו הא בעלמא דלא מסר בידו דבר הנקנה מעכשיו לא מהני מידי עד דקנו מיניה בבד"ח דאלמא קנין בב"ח בעינן ואפילו אמר מעכשיו לא מהני מידי דהא הכא כיון דקנו מיניה ע"כ בדאמר מעכשיו הוא דאי לא במעכשיו קנין סודר בלאחר זמן לא מהני ולא מידי משום דכיון דהשתא לא קני לאחר זמן נמי לא קני דההיא שעתא כבר הדר סודרא למאריה ואין דבריו מחוורין במקום הזה ומ"מ מ"ש הוא ז"ל בדברים הנקנין בלאחר זמן לא מהני מעכשיו נראין דבריו וכן מוכיח בנדרים פ' השותפין. ומפני זה אני חושש שמא הערב שחייב עצמו בק"ס בלשון מעכשיו חייב עצמו ואם כן עשה נראין הדברים שהוא חייב ואע"פי שאמר השואל בלשון אסמכתא וזה אמר ואני ערב מ"מ הערב זה חייב עצמו אעפ"י שאמר בלשון ערבות מה בכך הרי חייב עצמו בקנין ומעכשיו שאם לא יחזיר לו השואל החפץ או הדמים הקצובים לזמן פ' שיחזיר לו החפץ או אותם הדמי' ואל תשיבני דמאחר דקי"ל המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב תחילה דאלמא אין חיוב הערב חל תחילה וכיון שאין הלוה חייב היאך יתחייב הערב ה"ז כתובע את הערב תחילה לא דכל שהלוה והערב מתחייבים לא יתבע את הערב תחילה אבל זה הרי חייב עצמו במה שאין השואל חייב ואעפ"כ הוא חייב מדין ערב וכאותה שאמרו תן מנה לפ' ואתקדש אני לך מקודשת מדין ערב עכ"ל.

הראת לדעת דדעת שפתי הרשב"א ברור מללו הפך הסמ"ע והרב אורים ותומי' והעיקר כדברי הרב בית חדש והרב שפתי כהן דבעי קנין ומעכשיו וק' על מור"ם שלא כתב כן. ואתה תחזה כי דברי הרשב"א בחידושיו לנדרים על דף ז"ך הם כמ"ש בתשובה שבס' הבתים הנז'. והיה לי איזה הערות ודקדוקים בתשובות הסמ"ע והב"ח ויתר אחרונים ולא עצרתי כח לכתוב.

שוב ראיתי שהרב מהר"ש יונה הביא מקובץ שהיה לו מתשובות רבני צרפת תשובה הנז' שהבאתי מס' הבתים וצידד דלאו הרשב"א חתים עלה ע"ש ואולם אנא זעירא דחזה הוית תשו' זו בס' הבתים להרשב"א כ"י פשיטא דמגויית הארי הרשב"א ז"ל רדה הדבש והנה צורף מה שידוע דתשובת הרשב"א בח"א קצרום וניטל הודם ותפארתם. ועוד כי נראין הדברים מהנדון והענין וכיוצא כי היא תשובת הרשב"א באורך.

תוכן העניינים

טוב עין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה