אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה רנט

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רנט

תשובה רנח

להרב מו"ה אברהם שמואל הלוי הורוויץ אב"ד דק"ק בוזנאב.

הנה ע"ד שאלתו וז"ל הנה נשאלתי פ"ק שפתחו התנור בש"ק בבוקר ואח"כ העמידו לתוך התנור קדרה עם מעט חלב וחזרו וסתמו עם הדף של תנור ואחר ערך חצי שעה או שעה הוציאו משם הקדרה עם החלב והצאלינט טאפ היה פתוח, ובשעת הוצאות הקדרה חלב היתה עדיין קרה והתרתי הכל ע"פ דברי המג"א סי' תמ"ז שהטמנה לשעה ולשתיים אינו אוסר בו ריח וכו',. ומענה בפי המערער שעלי בזה שהי' לי להתיר רק החלב ולא הקדרה של החלב יען שהחלב היתה צוננת והפסק הקדרה מועיל לגבה שלא יאסר החלב בריח בהטמנה לשעה אבל הקדרה של חלב הי' לי לאסור מחמת שאין כנגדה הפסק והצאלינט היה לו ריח חזק שהיה טמון מאתמול עכ"ל בשאלתו והנה העתקתי זה מפני המערערים ונוקפים. והנה מתחלה נדבר דרך קצרה מגוף הדין הנה ודאי יפה הורה וכן הייתי מורה ובא אם הי' בא לידי וכן יורה כל יודעי דת ודין מתרי טעמי. אחד הנה גוף דברי המג"א שהחמיר בצאלינט אינו מוסכם עיין בחק יעקב שכתב שם שהמג"א לשטתו אזיל שמחמיר בתנור קטן וסתום אבל כבר נהגו להקל אפי' בתנור סתום ייע"ש הרי שהעיד שהמנהג להקל אפי' בתנור סתום ולפ"ז גם בצאלינט יש להקל ייע"ש ואין אחר עדות הח"י כלום על המנהג, ואף דהח"י לא התיר רק בהפסד מרובה מ"מ לא גרע באם כבר התיר בדיעבד דהוי הוראה מאם הוי הפ"מ דמותר לכתחלה והכלל כל דבהפ"מ מותר לכתחלה אם כבר הורה קם הוראתו אף דאינו הפ"מ וז"ב. ואין לומר דדוקא לחזור ולפלוט דרך ריח אין לכלי אבל לפלוט דרך בישול יש ריח גם לכלי לזה הוכחתי מרש"י דזה אינו ודו"ק ומלבד זה הוי כאן טעות יותר שהמערערים באו לערער וטח עיניהם מראות גוף הדין במקומו בסי' ק"ח בהג"ה ובש"ך ס"ק י"א כי לא שייך ריח בכלי שיחזור ויפלוט לאוכל ייע"ש והנה מבואר דאין כלי נאסר ע"י ריח, מיהו אם היה החלב נאסר ממילא הוי נעשה נבלה ואז הוי הקדרה אסורה שבלעה מן הבעין חלב אך כיון שהחלב מותר שוב אין הקדרה נאסרת רק מן הריח וריח לא שייך בכלי, והנה דין זה מוכרח מן הש"ס פרק כ"צ דמפורש שם למ"ד ריחא לאו מלתא מותר בפת חמה וחבית מגופה, ומ"ט לא נימא כיון דהיין היה כבוש מעת לעת בכלי ויותר ועדיין הוא שם א"כ בלע הכלי מן היין ושוב יאסר הפת דבלע מן הכלי ע"י ריח שלו ובע"כ מוכח דאין שייך ריח בכלי להפליט וה"ה להבליע, וראי' לזה מפרש"י שם ד"ה אמר לך רב דכ"ע ריחא מלתא וטעמא דר"י דפת צוננת וחבית מגופה הוא ולא עייל בה ריחא וכו' והנה מ"ש רש"י משום דפת צוננת וחבית מגופה בע"כ הוי הכונה או או קתני או צוננת או מגופה והוי וי"ו מחלקת דאי בתרווייהו אף לכ"ע שרי ובע"כ דאו או קתני או צוננת או מגופה והנה מ"ש דאין הריח נכנס בה אין לו הבנה דלהיפוך הוי לי' לומר אין הריח יוצא ממנו דהרי עיקר הוי בשביל הריח היוצא מן היין לפת ובע"כ הכונה כך דלא הוי די לפרש דאין הריח יוצא ממנו דאכתי יהי' נאסר מן החביות דהוי בו טעם יין והוא מגולה לכך פירש דלכלי אין הריח של הפת נכנס לחבית להיות מושך ממנו הריח לחזור לפת דהרי בצוננת לכ"ע שרי ועיקר החשש הוי בשביל פת חמה דיש לו ריח ונכנס לחבית ומושך האיסור אליו ובמגופה אין הריח נכנס בחביות כלל לחזור אליו ומוכח דאין דרך ריח לכנוס לכלי כלל וא"י לכנוס בו וממילא דאינו נאסר מכח הריח וזה ברור ולכך ודאי יפה הורה דהקדרה מותרת. והנה מעתה נבא לדבריו, הנה מ"ש דאף להמג"א נמי אינו אסור רק בהיו שניהם טמונים אבל כאן נהי דהצאלינט היה טמון מאתמול מ"מ החלב הוי רק לשעה. הנה לכאורה מוכח מן הש"ס להיפוך דהרי אמרינן למ"ד בש"ס ריחא מלתא בפת חמה וחביות פתוחה אסורה לכ"ע, הרי כל דהאחד חם ויש לו ריח אף דהשני צונן כל שהוא פתוח אסור וא"כ ה"ה לדידן היכי דיש לו ריח והוי ריחא מלתא אז כשהאחד יש לו ריח חזק אסור אף דהשני הוא צונן מיהו כד דייקינן יפה אמר דלענין ריחא מלתא חמור יותר אם ההיתר יש לו ריח מן האיסור אם יש לו ריח וכדמוכח מלשון הרמ"א סי' ק"ח שכתב וכ"ש אם ההיתר דבר חריף וביותר בח"י שהיקל לגמרי באם האיסור דבר חריף ואינו אוסר רק אם ההיתר דבר חריף יע"ש א"כ ה"נ בפת חמה וחביות פתוחה של תרומה ההיתר יש לו ריח לכך אסור אף דהאיסור צונן משא"כ בזה נגד החלב הוי הבשר האיסור והאיסור יש לו ריח ולא ההיתר לא משגיחין בזה, ובזה יש לומר מה דנקט במשנה דהרודה פת חמה ונתנו ע"פ חביות יין של תרומה ולמה לא נקט להיפוך הרודה פת של תרומה ונתנו ע"פ חביות יין של חולין אם נאסר היין מן הפת, הן אמת דיש לדחוק ולומר בשביל חלוקו דר' יוסי דמחלק בין חיטין לשעורים נקט כן. אבל לפי הנ"ל א"ש יותר כיון דהם פליגי בפת חמה וחביות מגופה א"כ תינח באם הפת מותר מהני לו הריח להיות נאסר מן היין אבל אם הפת הוא האיסור אף דהוא חם ויש לו ריח מותר לכ"ע ולכך לא נקט הפלוגתא בזה. והנה לפ"ז הי' נראה להיפוך דלהחוששים לדעת המג"א הי' להם לאסור הבשר מן החלב כיון דהבשר הוי ההיתר ויש לו ריח שהי' טמון מע"ש נאסר הוא מן החלב אף שהוא צונן דהרי לדברי המג"א בזה ריחא מלתא והוי פת חמה וחביות פתוחה דהפת אסור ועכ"פ הי' להם לאסור הקדרות של בשר, ותמה אני על השוטים המחמירין לאסור הכלים של החלב ולהיפוך של בשר הי' להם לאסור. מיהו לדינא כבר כתבתי דכבר העיד הח"י דהמנהג להקל ולפ"ז אפי' בצאלינט מותר ומכ"ש הקדרות ודאי דמותרין כנ"ל דקדרה לבדה אינה נאסרת בריח. והנה בהיותי בזה כמו רגע עלה בלבי איזה רעיונות בזה לא אמנע מלהודיע להם דקשה לי מהו פריך הש"ס למ"ד ריחא לאו מלתא מאין צולין ב' פסחים כאחד וכו', וקשה הרי קיי"ל דזוז"ג מותר, ולאו דוקא באיסורי הנאה רק אפי' באיסורי אכילה כגון בהמה שנתפטמה באיסור, וכשרה שינקה מן הטרפה, ובתוס' חולין פרק בהמה המקשה גבי מהו לגמוע חלבו יע"ש,, וא"כ הכא נמי מאי פריך ללוי דלמא כונת לוי דלכך ריחא לאו מלתא מכח דהוי זוז"ג דהרי אין הריח רק מכח התנור והחום והוי זוז"ג האש והתנור עם הבשר, ואינו דומה ממש הנפלט רק ע"י רותחין דשם גוף הטעם יש בו אפי' בצונן הוי טעמו בו, רק להפליט ולהבליע הוי רק ע"י רותחין, לכן אין זה בכלל זוז"ג, אבל בריח הרי בצונן אין לו ריח רק ע"י החום והתנור נעשה ריח והוי זה גופו ענין חדש לכך הוי זוז"ג לכך מותר, וא"כ לא מבעיא אי נימא דדין פסח שלא למנויו הוי כדין הקדש ודאי דלא קשה דהרי מפורש בש"ס דף כ"ג דבהקדש כל זוז"ג אסור, ואפי' גם אי נימא דשלא למנויו אין לו דין הקדש, אכתי קשה הרי דין זוז"ג הוי פלוגתא דתנאי ונימא דהך ברייתא אתיא כמ"ד זוז"ג אסור, אבל לדידן דקיי"ל זוז"ג מותר הוי ריחא לאו מלתא. כן יש לעורר קצת ואין עת האסף פה לעיין בזה ולא כתבתי רק דרך הערה היות כי עלה על רעיוני לא אמנע מלהודיעם זו"ז. אין להאריך והדין דין אמת כאשר הורה רו"מ וה' ישפות שלום לו ולא יעלה עליו מקניאים וישב בשלוה והשקט כנפש ידיד לאוהבי התורה:

והנה עוד קשה לי מהו פריך שם בשתי קדרות ס"ד הרי בסוף פ"ב דפסחים אמר הש"ס על הברייתא דצלאו ואח"כ בשלו הא מני ר' יוסי הוא משמע דלרבנן צלאו ואח"כ בשלו לאו בישול הוא ומותר לאכלו וא"כ נימא דגם ר' ירמיה ולוי יסברו כן דלרבנן מותר צלאו ואח"כ בשלו וא"כ יש לומר כונתו בצלאם ואח"כ בשלן בב' קדרות ואתיא כרבנן דס"ל דליכא איסור בכה"ג או יש לומר בצלאם ואח"כ בצלי קדר דלכ"ע אין איסור בדיעבד בלי מים ואין לומר דלכתחלה עכ"פ אסור דבזה קשה ממ"נ אם משמע ליה לפרש דהך אין צולין ב' פסחים כאחד היינו לכתחלה בלא"ה לק"מ דלמא לא קאמר לוי דריחא לאו מלתא דוקא בדיעבד ולא לכתחלה, ואם משמע ליה דהך אין צולין ב' פסחים כאחד הוי אפילו לענין דיעבד וקשיא ליה מדיעבד בזה שפיר מתרץ דמיירי בב' קדרות ובצלאן ואח"כ בשלן או בצלי קדר בזה הי' מותר בדיעבד ומשום אחלופי אסור ומהו פריך וצ"ע כעת. ויותר אין להאריך מחמת טרדה. ידידו וכו':

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה