אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה רמח

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רמח

תשובה רמז

להרב מו"ה ישראל כהנא אב"ד נאווריא מו"צ בק"ק זאלקווא.

הנה ע"ד שאלתו וזה"ל שאלה אחת אשר אירע בקהלתינו ששחטו ד' בהמות ונמצאו ב' כשרות ושני טרפות וחתכו מהם הכליות של כל הד' בהמות וערבו אותן יחד, ואחר זמן מה חתכו כוליא א' לשנים ומצאו בה מים עכורים והגיע עד חריץ הלובן ולא על הלובן. עכ"ל השאלה. והנה רו"מ הרחיב בזה הדיבור ועינו שפיר חזי כמה מקומות המסתעפים לזה, אך דבר אחד חיסר מה שעיקר בדבר ההוא, אם הבהמות הנטרפין אם היו מודאי טרפות או מספק טרפות דודאי טרפה לא שכיח כלל בזמנינו, וע"פ הרוב הוא רק חומרא או ספק וזה עיקר גדול בזה כאשר יבואר לפנינו בעזה"י. ראשון לציון מה שרצה רו"מ להקל בזה מחמת הדין המבואר בסי' קי"א דתולין הקלקלה במקולקל אף דזה הוי רק באיסור דרבנן מ"מ כאן דהכשרות הוי ב', ואפי' אי נימא דהוי כוליא זו מן הכשרות כיון דהכוליא הוי רק ספק טרפה, כי יש מקילין אם לא שלט בלובן, וא"כ הוי ספק טרפה שנתערב חד בחד שכתב הש"ך דהוי רק איסור דרבנן, וע"כ אם הוי בכשרות נמי אינו רק דרבנן שוב אמרינן שאני אומר וכו', והנה לדעתי זה אינו דהתם מיירי דהאיסור הי' איסור ודאי אבל אם האיסור הוי רק איסור ספק ודאי אין חילוק, ומי לנו קל מכתמים דמפורש בש"ס דלא אמרו חכמים בזה להחמיר אלא להקל ואעפ"כ מפורש בש"ס דאין תולין כתם בכתם וקיי"ל כן בש"ע סי' ק"ץ סעיף מ"ג, ומפורש שם הטעם מכח דהכתם גופא לא ידענו אם הוי מגופה או לא וא"כ מוכח דבספק איסור אין תולין אף שהוא דרבנן, א"כ ה"נ אם הטרפות לא נטרפו רק מכח ספק אין תולין בהם וז"ב, ועוד בלא זה נעלם מרו"מ דברי הש"ע במקומו בסי' קי"א סעיף ב' דאין תולין רק כשעכ"פ ליכא רוב איסור אבל אם הוי האיסור הרוב אין תולין, וא"כ מכ"ש הכא דממ"נ אם נדון הבהמות כמו שהוא לפנינו בתערובת נחשבו שניהם כגופו של איסור כמ"ש הש"ך להדיא דין כ"א דספק תורה שנתערב חד בחד נחשב כגופו של איסור ואינו בטל ברוב, וא"כ אם שניהם נחשבין גופו של איסור שוב גרע מאם האיסור הרוב דאין תולין והטעם דאין תולין רק כשיש לפנינו ודאי חתיכה אחרת דהיתרא, אז אמרינן מדההוא היתר ההוא נמי היתר, אבל היכי דהרוב איסור, וא"כ אם נתערב בהיתר בטל ההיתר ברוב והוי כולו איסור אף דהוי דרבנן אין אומרים שאני אומר כיון דאם נאסר אין בו סברא לומר מדההוא היתר ההוא נמי היתר, א"כ מכ"ש בזה דכל חד הוי כגופו של איסור, א"כ אם הוי הכוליא מן הכשרות הוי שניהם גופו של איסור והוי כולו של איסור, וכמ"ש הפר"ח להדיא בדיני ס"ס ואף דמש"ך לא משמע כן כבר כתב הפר"ח דדבריו סותרים זה את זה, גם כאן הוי ממ"נ אפי' להש"ך, ואם נאמר דאזלינן בתר האמת דחד הוי כשרה וכאלו לא הי' בתערובת דהוי חד כשרה והוי כאן היתר א"כ הדר הוי לי' השני ספק טרפה מן התורה, ולא שייך בזה שאני אומר, וא"כ ממ"נ אין זה דומה להדין דסי' קי"א, ואף הש"ך החולק שם היינו רק בב' חתיכות וקדרה אחת דיש לומר שלא נפל שם איסור כלל, אבל בב' קדרות וחתיכה אחת כיון דודאי יש כאן נפילת איסור מודה דבעינן שיהי' מחצה היתר, וא"כ ה"נ כיון דבודאי יש כאן כוליא ספק טרפה, רק דספק מאיזה בהמות הוי כמו התם ב' קדרות ונפילה אחת כמובן לכל מבין ובעינן שיהי' מחצה היתר עכ"פ. וגם מ"ש רו"מ ע"פ דברי התוס' ביבמות פ' הערל והר"ש שהקשו דלמה לי שאני אומר בלא"ה לוקמא אחזקת היתר ותירצו כיון דהדבר שנפל לתוכו אין לו חזקת היתר א"כ איך יאכל ההיתר והאיסור עמו וא"כ תינח התם אבל כאן הכוליא בלא"ה טרפה, וא"כ מוקמינן לבהמה בחזקת היתר. והנה רו"מ הוסיף איזה דברים מדעתו וכל המוסיף גורע כי אם הי' מעתיק יפה לא הוי כותב כן, כי התוס' והרא"ש לא כתבו כן כלל טעם זה, דאיך יאכל האיסור עמו רק בקיצור כיון דמה שנפל אין לו חזקת היתר וכונתם הוי דהעיקר בדבר שאנו דנין עליו תליא מלתא ולא בהנמשך ממילא ממנו, והרי אין אנו דנין על הקדרות שאין לנו ריעותא בהם רק על מה שנפל אנו דנין מה היה והנפל אין לו חזקת היתר דהרי הוי חד תרומה, וא"כ ממילא הקופה שנפלה הוי ספק תרומה וממילא הקדרה אסורה, ואם כן הכא נמי הרי אין אנו דנין על הבהמות כי אין לנו ריעותא בהם ואנו דנין רק על הכוליא מאיזה הבהמה הוא והכוליא אין לה חזקת היתר כיון דאתחזק כאן נמי טרפות, ועוד אדרבא ממ"נ אי נימא שהכוליא היא מן הכשרות הוי הבהמות אסורות, רק דאם נימא שהיא מן הטרפות הוי הבהמות מותרות ובזה בגוף הכוליא אין לנו חזקה לומר שהוא מן הטרפות יותר ממן הכשרות וכיון דהכוליא שאנו דנין עליה אין לה חזקה להכריע מאין באתה לא מהני חזקת הבהמות דיש להם חזקת כשרות, כיון דאין אנו דנין על הבהמות, רק על הכוליא מאין היא, וזה אין לנו חזקה המכריע והנה מ"ש רו"מ עוד עפ"י דברי האחרונים שפירשו התוס' והר"ש דכונתם הוי מכח דההיתר כל מקום שהוא יהי' נשאר היתר אפי' אם נפל האיסור בו, ולכך לא שייך לאוקמא אחזקת היתר וא"כ בנ"ד שייך שפיר חזקת היתר דהרי אם נטרפה היא בעצמה אסורה עכ"ד. הנה גוף סברת האחרונים והישועות יעקב נשתמש בזה הרבה פעמים באמת אין נראה, ודברי התוס' והר"ש אין מורה כלל כן, ומה שהוכרחו לכך מכח קושייתם דאם כפשוטו קשה בב' קדרות וקופה אחת מאי איכא למימר, ובאמת איכא למימר דזה לק"מ כיון דקיי"ל חתיכה מב' חתיכות הוי איקבע איסורא,, א"כ ה"נ בחתיכה אחת כיון דודאי נפל כאן איסור לאחת מהם רק דאין ידוע לאיזה נפל, א"כ איקבע איסורא דהרי עכ"פ לחד קדרה נפל, וא"כ נגד חזקת היתר של הקדרה של היתר יש חזקה אחרת כנגדה דודאי נפל לאחת איסור והוי איקבע איסורא, ולכך סלק חזקה נגד חזקה, וצריך לטעם ספק דרבנן, ולכך בעינן רביה, אבל עיקר קושייתם היכי דהוי ב' נפילות בזה ליכא איקבע איסורא, דהרי כמו דנפל לאחת איסור, כך נפל לאחת היתר, וא"כ סלק חזקה נגד חזקה ושוב נלך בתר חזקת היתר. ועל זה תירצו שפיר דבב' נפילות הקופות אין להם חזקת היתר. וז"ב בכונתם, וא"כ אזיל ליה בנינו. ואפי' לפי דברי האחרונים שפירשו דבריהם, הנה לדבריו הי' מקום אם הי' הטרפות טרפות ודאין, אבל אם הוי רק ספק טרפות א"כ הדר אזיל ליה סברתו שכתב דעל הכשרות יש חזקה דהכוליא שלהם לא הי' בה מים, וא"ל דהטרפות נמי יש להם חזקה זו דלכשרות יש חזקה מכח רובא דרוב כשרות הם משא"כ הטרפות יצאו מן הרוב ואין להם חזקה זו דכוליא שלהם לא הי' בהם מים עכת"ד, דזה תינח אם היו הטרפות בודאי יוצאין הם מן הרוב, אבל כיון דהוי ספק א"כ נהי דלגבי הטרפות מה שנטרפו לא הועיל להם חזקת כשרות דידהו עכ"פ איך אפשר לומר בבירור דלדידהו ליכא חזקת כשרות, הרי יש לומר דלמא באמת גם הטרפות כשרות היו ולא יצאו מן הרוב, דודאי בהמה כשרה אף דאתרע לה איזה חולי ודאי בשביל זה לא נאמר דאיבדה חזקת כשרות דידה ודינה ככל בהמה דעלמא, וא"כ ה"ה בזה אולי כשרות הם ויש להם חזקה דלא הי' מים בכוליא דידהו ואיך נסמוך על זה להכשיר. וגם גוף הדבר שכתב רו"מ דלא שייך לומ' בזה חזקת כשרות דעיקר חזקת כשרות דבהמה היינו שלא נולד בהם דבר המטריפן, וא"כ מה לי אם בהמה זו כשרה עתה או טרפה מ"מ יש לבהמות הטרפות נמי חזקה זו דלא איתרע בהם הכוליות וכתב שמצא גם בנו"ב כן במה"ת חיו"ד סי' ק"ח, הנה אמת שכן הוא שם, אבל אין דבריו נראין לי ולמה לא נימא כפשוטו אם חיתה יב"ח א"כ מעיקרא כשרה היתה וראוי לאוקמא אחזקת כשרות משא"כ הטרפות יש חזקה דהרי לפניך להיפוך דעכ"פ עתה טרפה משא"כ הכשרות ליכא הרי לפניך, לכך אלים חזקת כשרות דידהו, ולכך אם היו הטרפות ודאי טרפות הי' מקום להיתר שלו מ"ש בזה ראי' מדברי הב"ש אה"ע סי' ב' דהיכי דהוי חזקת כשרות מהני ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת, אך כיון דאינו רק ספק טרפות נהי דלגבי עצמן לא מהני להו חזקת כשרות, כיון דהוי הריעותא מגופה מ"מ תינח לענין אותה הריעותא, אבל לענין ריעותא אחרת שפיר אית להו חזקת כשרות ולא שייך לומר הרי לפניך דדלמא גם הם כשרות, ועוד באמת לא ראה רו"מ דברי הב"ש שכתב זה רק לס"ד, אבל כתב שם דיש לדחות זה דלא עדיף חזקה זו מחזקה דרוב בהמות כשרות ולא מפני ספק אחד בגופו וכו', וכתב שם טעם אחר מכח דאינו דומה לאסורין ייע"ש, וא"כ נדחה היתר זה ג"כ. ומ"ש רו"מ בפתח דבריו היתר מכח ס"ס שמא היא מן הטרפה, ואת"ל מן הכשרות דלמא היא גופה כשרה שלא הגיע ללובן וכתב דזה דומה לביצה שנולדה וספק אם היא מן הכשרה או מן הספק טרפה, והביא רו"מ פלוגתת הש"ך עם הפר"ח דהש"ך ס"ל דדוקא להיפוך בנתערבו חד בחד הוי ס"ס ומותרת הביצה, אבל אם לא נתערבו התרנגולת לא הוי ס"ס מכח דספק שמא אינה טרפה אסור מן התורה, אבל דעת הפר"ח הוי להיפוך ממש דבאם ניכרין התרנגולת הוי ס"ס, כיון דאין אנו דנין רק על הביצה והס"ס בא כאחד, אבל נתערבו הוי כ"א בגופו של איסור ולא הוי ס"ס לומר שמא מכשרה שהוא ודאי מספק טרפה, ועפ"ז כתב רו"מ דלדברי הש"ך כאן לא הוי ס"ס כיון דניכרין הבהמות וספק שמא אין הכוליא טרפה הוי אסור מן התורה, אבל לדעת הפר"ח כתב דהוי כאן ס"ס כיון דאנו דנין על הבהמות לא על הכוליא והם לא נתערבו כן ת"ד. ולפע"ד ז"א דגם להפר"ח אסור כאן מתרי טעמי, חדא דע"כ לא מתיר הפר"ח רק בביצה מכח דאי אפשר להיות בה הס"ס רק בב"א ואי אפשר שיזדמנו בזאח"ז, דאם ראינוהו שנולדה מספק טרפה שוב לא יתחדש שום ספק עליו שמא מכשרה, ואם לא ראינוהו מאין באתה שוב הוי ס"ס ביחד, וא"א שיזדמנו בזאח"ז, רק או שלא יהי' בה ס"ס מעולם, ואו שיזדמנו יחד, לכך בזה הוי לי' דין ס"ס מעליא, אבל היכי דאפשר להזדמן בזאח"ז לא הוי ס"ס אף שלא נודע לנו רק יחד, ועתה כיון דאפשר להזדמן בזאח"ז אין לו דין ס"ס, וא"כ ה"נ הרי אם היו לפנינו הבהמות והכליות נתערבו או בלי תערובת רק שכוליא אחת פירשה ולא הוי נודע לנו אם היא מכשרה או מן הטרפה הוי לנו ספק אחד, ואח"כ כשהיינו פותחין הכוליא ומצאו בה מים עכורים הוי ספק שני א"כ הוי לנו הס"ס בזה אחר זה, או להיפוך אם לא יבדקו הטרפות אם יהי' כוליא אחת ומצאנו בה מים עכורים הוי לנו ספק אם נטריף בלא שלט בלובן או לא, הוי לנו ספק אחד וספק השני לא היה דעדיין לא ידענו אם האחרות טרפות ודלמא גם בהם יהיו כשרות ורוב בהמות כשרות הם, ואח"כ כשיבדקו השניות ונמצאו טרפות נולד לנו עוד ספק שמא מן הטרפות הם, ולכך כיון דאפשר להזדמן בזאח"ז אף שלא נודע לנו עתה רק יחד אין ס"ס כיון דספק אחד אסור מן התורה וספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת. והדבר תמוה על רו"מ איך לא הרגיש בזה דבפר"ח עצמו מבואר כן דתליא באם אי אפשר שיבואו רק ביחד או לא ייע"ש. ועוד בלא זה בביצה עתה תיכף כשנולדה לא הי' אפשר להכיר האיסור כלל עוד והוי נולדו ב' הספקות יחד, אבל בזה נהי דלא בדקו אז את הכליות מ"מ הרי קיי"ל לענין ביטול כל דאפשר להכיר האיסור הוי כאלו ניכר האיסור, וכן ה"נ בזה אם היו בודקין את הכליות אז בשעת נטילתן הוי חזינן תיכף הריעותא של המים ואז לא הי' לנו ספק אחר שמא מן הטרפות, וא"כ אף שלא עשינו כן מ"מ הוי ספק אחד בתחלה, ואח"כ ספק השני בתערובת כשנתערבו, ולכך לא הוי לי' דין ס"ס דיש לחוש שמא מן הכשרות הם ואז הוי נולד ספק אחד תחלה קודם לחברו כיון דהי' אפשר לפתחו ולהכירו נהי דאין חיוב לפתחו מ"מ כיון דאפשר לברורי, והיינו מטעם כיון דאפשר לברורי אינו בכלל ספק. ואף החולקים היינו בנולד הס"ס תחלה ביחד אבל היכי דהוי אפשר לברורי קודם התחלת שני הספקות ולא יחול הס"ס כלל לא מהני ס"ס כהך היכי דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת, ואין לנו היתר רק מכח דלא נודע לנו רק ביחד, וכבר כתב רו"מ בעצמו דבזה כתב הש"ך דלא מהני רק במקום הפס"מ וסעודת מצוה ושם לא הי' כל זה. ומה שרצה רו"מ לומר בסוף דבריו דבאיכא חד כשרה וב' טרפות מותרת דאמרינן דהכוליא הוי מן הרוב אף דהוי קבוע מ"מ כיון דקבוע חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו והיכי דהוי רוב וחזקה לא הוי קבוע, הנה מלבד דזה סותר דברי הראשונים דא"כ מה הקשה הר"ש יתסר כל העולם בזריעה מנחל איתן. ומה הקשה הרי הנחל איתן מעיקרא הי' מותר וספק אם נאסר והוי כאן רובא וחזקה ולא הוי קבוע, גם עיין בט"ז סי' ק"א ס"ק י"ג ד"ה אין תולין שכתב אבל אין לומר דהוי לי' קבוע וכו' והרי שם נמי איכא חזקת היתר דהחתיכות מותרות היו תחלה וגם רוב ושייך דין קבוע, מיהו בזה היה יכול לומר דלמא באמת דלא כוותייהו אך המעיין בש"ס פ"ק דכתובות בסוגיא דקבוע מוכח שם להיפוך דהרי בט' חניות מוכרות בשר שחוטה וכו' הוי רוב דרוב בהמות כשרות וגם רובן שחוטות והוי תרי רובא ורובא וחזקה רובא עדיף ומוכח דאפי' בתרי רובא שייך קבוע, וגם בט' צפרדעין ושרץ אחד ביניהם דספקו טמא הרי יש לו חזקת היתר ורוב צפרדעים ואמרינן קבוע, בע"כ דליתא להך כללא ודברי התוס' בפסחים שהביא שתמה עליהם המג"ש אין פנאי לעמוד עליהם מחמת טרדתי אולי יזכני ה' בזמן אחר לבאר דבריהם ואין בידי רק לכתוב לגוף הדין. והנה העולה לדינא דלפענ"ד הבהמות הללו הם טרפות כולם ואין מקום להתיר, אלא להפ"מ וסעודת מצוה או אם היו הטרפות טרפות ודאי יש להקל, מטעם שאני אומר ותולין הקלקלה במקולקל כנלפע"ד נכון לדינא, והנה לא אהי' למס מרעהו חסד ואעתיק לו מה שהרוחתי מדבריו מה שציינתי בהשמטות שלי להל' נדה בעת עיוני בדין אין תולין כתם בכתם מ"ש שם על הש"ע בחיבורי שם זו"ז אין להאריך. דברי ידידו נצח וכו':

והנה נשמט מלעיל שמ"ש דאם היו ודאי טרפות יש להקל מטעם שאני אומר כוונתי רק לפי שטתו שמדמה זה להיתר, אך לפי מ"ש אני דאינו דומה דכאן הוי כאלו היו רובו וכולו איסור דאף בדרבנן אין אומרים שאני אומר נדחה גם זה ולכך בכל ענין טרפה הכל, גם בספק טרפות בהשתים יש מקום עוד להחמיר דהוי ס"ס להחמיר דלמא הוי כוליא זו מן הכשרות ואת"ל מן הטרפה דלמא הם כשרות ג"כ והדר כולן שוין וכולם אסורין דלמא מן הכשרות הם, וכעין ס"ס זה אמרינן אפי' לקולא גבי דם ביצים ודם דגים, וא"כ מכ"ש לחומרא דיש לומר כן לכך הוי ס"ס להיפוך לחומרא ג"כ, ועוד נראה דאין זה ס"ס דבשלמא בביצה הוי ספק אחד מתיר יותר מחברו דאם הוי הביצה מכשרה היא לבדה מותרת ואם נימא דהיא מן השני' ספק טרפה רק דדלמא היא גופה מותרת, א"כ נתיר גם התרנגולת, אבל בזה אין הספק הראשון או האחרון מתיר יותר מחברו, וא"כ יש לומר תיכף הספק דלמא בהמות הללו כשרות או טרפות והוי רק חד ספק, ודומה למ"ש הש"ך סי' קפ"ז ס"ק כ"ב דיש לומר תיכף דלמא דם נדה הוא ה"נ בזה, ואין לומר דנ"מ לענין הכוליא בעצמה, חדא דהרי הכוליא מכלל איברי הבהמה היא ואם נאמר דכוליא זו מן הכשרה היא, א"כ הוי אינך מן הטרפות, ואם נאמר דזו מן הטרפות הוי אינך מן הכשרות וסוף סוף בשני הספקות יהיו הב' מותרין בכל מקום שהם וב' טרפות בכל מקום שהם, א"כ אין אחד מתיר יותר מחברו, ועוד אפי' אי נימא דנחשב ספק אחד מתיר יותר מחברו מכח דנ"מ לענין כוליא זו, ממילא אזיל לי' מ"ש רו"מ דלדעת הפר"ח הוי כאן ס"ס כיון דהם לא נתערבו ולענין הכוליא אין אנו דנין וסמך על זה בכמה מקומות דאין אנו דנין על הכוליא רק על הבהמות, ולפמ"ש יהי' ממ"נ אם אין אנו דנין על הכוליא הוי משם אחד דלמא הם כשרות או טרפות ולא הוי ס"ס דאין אחד מתיר יותר מחברו, ואם נאמר דנ"מ גם לענין הכוליא הדר אפילו להפר"ח טרפה כיון דהכוליות נתערבו, וגם לא שייך בזה חזקת כשרות כיון דהכוליות אין להם חזקת כשרות וכמ"ש לעיל והוי כאן ממ"נ. והנה כמה גדולים דברי חז"ל הש"ך ושפתי כהן ישמרו דעת שנעל דרכי הס"ס בפנינו, כי כמה חילוקים דקים יש בזה, ואין לנו לעשות ס"ס לדינא רק המפורשים בפוסקים. דברי ידידו נצח וכו':

והנה אין לומר דכאן אף דהוי ספק טרפה אינך מ"מ הוי ס"ס דדלמא הכוליא גופה כשרה כיון דלא הגיע ללובן ואת"ל טרפה דלמא גם אינך טרפות ושוב יכולין לתלות בהם. ז"א דא"כ גם בכתם נימא כן דדלמא כתם זה מעלמא הוא ואת"ל מגופה דלמא גם כתם השני מגופה והדר נוכל לתלות בה, ובע"כ דלא מהני ס"ס בזה דהוי כמו עשה ב' גופין להקל. או דהוי ס"ס להיפוך דלמא הכתם הזה מן הטהורה ואת"ל מן השניה דלמא גם הכתם הראשון הוי טהור והדר שקולים כולם ואסורין כולם מספק ודו"ק היטב:

והנה חזר השואל והשיב לי, וזה אשר השבתי לו.

הנה מכתבו קבלתי יום אמש ואשיבהו בקצרה, הנה מ"ש דאין ראי' מכתם דהתם אין גופה מקולקלת ואין ידוע אם הוי מגופה וא"כ היא שוה כמו חברתה משא"כ בזה לו יהא דהוי ודאי טרפה או ספק סוף סוף גופו מקולקל וכו'. הנה תמה אקרא מה אריא שהוא ספק טרפה אפילו אם ודאי אינו טרפה רק שיהי' בה איזה חולי או חסרון אבר שאינו מטריף נימא נמי כיון דגופו מקולקל נתלה הטרפות בו כיון שגופו מקולקל וזה מבואר הביטול, ובע"כ דלא בקלקול הגוף תליא מלתא רק באיסור והיתר דכל שהוא אסור תולין בו אבל אם אינו ודאי רק ספק אי אפשר לתלות בו כיון דהוא גופו ספק, ועוד מה בכך שאין גופה מקולקל הרי גם גופה של המוצאת נמי אינה מקולקל וכיון דשווין המה למה לא תתלה בה כיון דאינה מקלקלה לאידך כיון שהיא בלא"ה טמאה, והרי מוכח בש"ס דלולי הך סברא דמקלקלא לאידך היתה יכולה לתלות בחברתה אף דמעיינה סתום ג"כ, ולמה תולות בבתולה שדמיה טהורין וכדומה אף דלא הוחזק מעיינה פתוח, בע"כ מכח דלא מקלקלה לה, וא"כ בבעלת כתם דלא מקלקלה לה כיון דגם היא אין מעיינה פתוח למה לא תתלה בה, ולמה בטמא וטהור שהולכין בדרך תולין הטהור בטמא, והרי אטו הטמא עלול יותר לילך בדרך הטמא מן הטהור, וכן בחמץ בבית בדוק ואינו בדוק אטו עלול העכבר לכנוס יותר לאינו בדוק מלבדוק ואעפ"כ תולין זה בזה כיון דלא מקלקל לאידך, א"כ ה"נ מה בכך דמעיינה סתום הרי השני' נמי מעיינה סתום וכיון דשקולין הם למה לא תתלה בבעלת כתם כיון דלא מקלקלא לה. הן אמת שמצא בחיבורי מי נדה ליישב קושיית החוו"ד כן, הנה א"ש דאני כוונתי שם להך תירוצא של הכ"מ מה שהקשה דהרי בכל כתם הוי ס"ס דלמא מעלמא ודלמא מן העלי', ותירץ דכל היכא דגזרו חז"ל אסרו אפי' בס"ס וכן כתב הה"מ גבי חמץ, לפ"ז יפה כתבתי דלא שייך בזה תולין כיון דבלא"ה יש לומר דהוי מעלמא ודלמא מן העלי' והחמירו בו א"כ לא עדיפא חברתה מהני תליות דאין תולין, רק אם היתה בחזקת מעיינה פתוח הוי לי' לתלות בה כמו אם נתעסקה בשוק של טבחים וכדומה רק כיון דאין מעיינה, פתוח לכך שוב הוי רק כמו מעלמא והרי החמירו חז"ל בזה, לכך החמירו גם בזה. ויש לומר דזה כונת לשון הש"ס נדה דף סמ"ך דקאמר שם אין תולין מ"ט לפי שאין תולין והוא תמוה עיי"ש בחיבורי שם, ולפי הנ"ל הכונה כך דקאמר מ"ט אין תולין הרי בדרבנן אמרינן שאני אומר לכך מסיים לפי שאין תולין לומר דהוי מעלמא או מן העלי' ובע"כ דהחמירו אפי' בס"ס לכך ה"ה נמי בזה, אך תינח להך טעמא של הכ"מ, אך לאידך תירוצא של הכ"מ ולהט"ז דמתרצים בע"א דלא הוי ס"ס הא בלא"ה הוי מהני ס"ס קשה שפיר למה אין תולין הרי אין מקלקלין לה, ומה בכך דמעיינה סתום הרי היא נמי מעיינה סתום, ומ"ש משבילין ובתים ובע"כ צריך לומר מכח דהוי ספק אין תולין ספק בספק, והן אמת דבחוו"ד סי' קי"א כתב נמי כן דהתם שאני דמעיינה סתום, אך נראה דהוא נמשך נמי רק להך תירוצא דבכתם החמירו בס"ס אך לאידך תירוצא אין מקום לומר כן רק מכח דאין תולין מספק ויש לומר דזה יהי' כונת הש"ס דקאמר מ"ט לפי שאין תולין כלומר דשאלתו הוי מ"ט אין תולין כתם בכתם, אם מכח דאין מעיינה פתוח או מכח דהוי ספק, ונ"מ לעלמא דאם מכח דאין מעיינה פתוח ממילא בעלמא תולין אפי' בספק אם מכח דאין תולין בספק אפי' בעלמא אין תולין לכך אומר מ"ט, לזה סיים לפי שאין תולין כלומר דגם בעלמא אין תולין בספק ולאו דוקא הכא רק בעלמא נמי אין תולין בספק וא"ש. והנה שבתי וראיתי בחיבורי בש"ס הבאתי שמה שזה הוי פלוגתת הרמב"ן והרשב"א והובא במשל"מ שלהרמב"ן הטעם דתולין מכח דמעיינה פתוח ולהרשב"א הטעם מכח דתולין הקלקלה במקולקל, והנה הנ"מ הוי דין זה אם תולין בספק, דלדעת הרמב"ן תולין אפי' בספק ומה דאין תולין כתם בכתם מכח דאין מעיינה פתוח אבל להרשב"א בע"כ הטעם מכח דכתם הוי ספק ואין תולין ספק בספק והחוו"ד לא ראה כל זה, ועיין ברמב"ם פ"ט מה' איסורי ביאה ובמשל"מ הל' כ"ט שם והבן והעיקר נראה כדברי הרשב"א וכמ"ש במשל"מ שם. ומה שהביא רו"מ ראי' מב' בתים והרי הבית אינו רק ספק ותולין נעלם ממנו דברי המג"א סי' תל"ז בסופו דחמץ הוי אתחזק איסורא והוי כודאי וכן דברי המג"א סי' תל"ג דהיכי שמשתמשין בו כל השנה הוי ודאי חמץ ייע"ש, וגם מ"ש ראי' מלשון הברייתא והרמב"ם בטהור ותלוי שהלכו בשני שבילין, התם מיירי בספק טומאה ברה"י היינו שהתלוי הי' מספק טומאה ברה"י דעשאתו התורה כודאי לכך תולין בו, גם בלא זה א"ש עיין בחוו"ד סי' קי"א ס"ק א' דהתם שאני כיון דאם היו בזאח"ז אפילו בשני טהורין הוי טהורין רק מכח דבאו לשאול כאחת טמאין לכך ממילא בתלוי דלא בעי שאלה טהור הטהור משא"כ בעלמא, סוף דבר הדבר ברור לדעתי שאין תולין הספק בספק. ואמת שראיתי בחו"ד סי' קי"א שכתב דאפי' הנאסר מחמת חומרא תולין בו, אך התם הכונה דנאסר מחמת חומרא מכח ודאי לכך בזה כיון דעכ"פ מדרבנן אסור מכח ודאי הוי ככל איסורין דרבנן ואמרינן שאני אומר, דהרי עיקר שאני אומר הוי באיסור דרבנן וה"ה הנאסר מדברי אחרונים הוי נמי כמו איסור דרבנן, אבל הנאסר רק בתורת ספק וחשש אין תולין בו, וראי' עוד לדברינו מ"ש בש"ע סי' קי"א סעיף ו' היו לפנינו ב' קדרות של היתר ונפל איסור לתוך א' מהם וידוע לאיזה נפל ואח"כ נפל איסור אחר ואין ידוע לאיזה נפל תולין וכו' עיי"ש בש"ך למה קמ"ל כן דנקט כן לרבותא, וקשה למה לא אשמעינן רבותא טפי דאפילו היו תחלה ב' קדרות שנפל איסור לתוך א' מהם ונאסרו שניהם מכח ספק, ואח"כ הי' לפנינו קדרה אחת מאלו השתים וקדרות היתר ונפל לאחת מהם איסור ואין ידוע לאיזה נפל דתולין דהאיסור נפל לקדרה האסורה מתחלה מכח ספק ובע"כ דבכה"ג אין תולין, גם קשה מה הקשה הב"ח וט"ז וש"ך על הש"ע מה קמ"ל הרי כבר נשמע מרישא, הרי יש לומר דמיירי שהי' ספק אם יש בקדרה הזו שנפל בה איסור תחלה ששים כנגד איסור הראשון או לא, והרי קיי"ל כל היכא דהוי לפנינו ואי אפשר לעמוד על שיעורו אסור, וא"כ הוי ס"ד כיון דאין כאן רק ספק איסור ודלמא יש כאן סמ"ך וכבר בטל האיסור הראשון ואין תולין לכך קמ"ל כיון דעכ"פ אסור מכח ספק וכבר איתרע בנפילה ראשונה לכך תולין שלמקום שנפל הראשון נפל גם השני. ובע"כ מוכח דבכל ספק אין תולין אף דהוי ריעותא בגופה דאתרע בנפילה ובפרט דטעמא רבא איכא במלתא כמ"ש במכתבי הראשון דהוי ס"ס להיפוך דלמא גם אינך כשרות ויכנסו כולם בספק ואת"ל טרפות אכתי דלמא הכוליא הטרפה מן הכשרות היא ייע"ש במכתבי והוא ברור, ויותר אין להאריך. ידידו וכו':

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה