טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רמד
להחריף מו"ה משה זאב וואלף נ"י.
הנה ע"ד אשר שאל באיסור שהיה בו ב' זתים ובהיתר אחר שנשפך נשאר רק זית ומחצה מינו שהוא בשר וכמה זתים אינו מינו שהוא הרוטב, ולכאורה הי' הדבר פשוט לאיסור דהרי מפורש בש"ע דבעינן שיהי' רובו היתר ממינו, אך הקשה למה נצטרך רובו ממינו דהא לא נכנס כל פליטת האיסור למינו דהא גם הרוטב מקבל לפי ערך כמו הבשר שהוא מינו וא"כ שיש בשניהם במינו ובאינו מינו רוב נגד האיסור ונמצא הרי יש במינו שהוא בשר היתר רוב נגד פליטת האיסור שנכנס לתוכו לפי ערך עכ"ד שאלתו, והאריך רו"מ לפרש לשון הש"ע שכתב דבעינן שיהי' רובו היתר ממינו וכתב דלהט"ז דמתיר אף אינו מינו לכך בעינן רובו ממינו לבד להתיר אפי' אינו מינו ולהש"ך דאוסר את אינו מינו באמת הוי כונת המחבר דיש רוב ממינו היינו לפי ערך והאריך בזה והעלה להיתר במעשה הנ"ל. והנה לבבי לא כן ידמה רק אדרבא להסוברים דאינו מינו אסור לעולם מכ"ש דבעינן שיהי' רובו היתר ממינו לבד, והוא ממה דקשיא לכאורה לפמ"ש הרדב"ז הובא במג"א הל' בהמ"ז סי' קפ"ד דהיכי דספק אם בירך ברהמ"ז צריך לברך גם ברכה ד' דלא ליתי לזלזולי בדרבנן וא"כ מוכח היכי דנזדמן ספק דרבנן ודאורייתא יחד גם בדרבנן אזלינן לחומרא, וא"כ קשה מ"ט הכא קיי"ל במין במינו וא"מ ונשפך דאמרינן סלק הרי כיון דלאינו מינו הוי ספק תורה ולחומרא, א"כ ראוי להחמיר גם במינו דלא ליתי לזלזולי בדרבנן, מיהו להסוברים דגם אינו מינו מותר א"ש דל"ד להתם דשם מחמירין בשל תורה ומברך מספק לכך גם בדרבנן הוי לחומרא אבל כאן ע"י הדרבנן גם אינו מינו מותר א"כ אין כאן חומרא באיסור תורה לכך דינו כשאר ספק דרבנן דהוי להקל, אבל להסוברים כאן דאינו מינו אסור באמת ומכח ספק תורה לחומרא א"כ איך נתיר המינו מכח ספק דרבנן, הרי אתי לזלזולי בדרבנן. אך נראה דא"ש דאינו דומה להתם לברהמ"ז דאי אפשר לדון לזה בלא זה, דהרי אין דרך לברך ברכה ד' בלתי אם לא בירך תחלה הג' ברכות, ואם לא בירך תחלה הג' ברכות ודאי דלא בירך הד', וא"כ אם אנו אומרים שחייב לברך שנית ג' ברכות הרי דאנו תופסין לחומרא דלא בירך מקודם הג', וא"כ לא בירך נמי הד', ואיך נימא דלא יברך הד' מכח דנתלה שכבר בירך תחלה לכך אתי לזלזולי בדרבנן, אבל כאן אין זה תלוי בזה ואפשר לדון על המינו בפ"ע ואין אנו צריכין לצרף גם האינו מינו כלל ולכך אמרינן סלק את שאינו מינו כאלו האינו ומינו רבה עליו ומבטלו ונחשב הדבר לענין מינו כאלו לא הי' כאן כלל אינו מינו, וא"כ תינח אם יש רוב במינו לבד וא"צ לצרף אינו מינו כלל להיתר מינו בזה לא שייך לומר אתי לזלזולי בדרבנן, אבל אי ליכא רוב במינו לבד ואין היתר רק שנאמר הרי יש כאן אינו מינו נמי והוא מסייע לבטל האיסור ברוב, וא"כ צריכין אנו לומר דיש כאן אינו מינו ג"כ ואי אפשר לומר כאלו אינו לגמרי לכך שוב כיון דעכ"פ אינו מינו אסור מכח ספק תורה גם המינו אסור דלא ליתי לזלזולי בדרבנן. ובהכי יש לתפוס על הש"ך שכתב להתיר רק אינו מינו מכח דידי' גופי' במה שתפס על הב"ח וכתב דסוף סוף מאי ראיה מייתי הרשב"א מהתם כיון דאינו דומה ויש טעם לחלק ביניהם וכו' וקשה ולימרו לנפשי' דאף אם אינו מתיר מינו קשה מה ראי' מהתם דשם גם מינו מותר א"כ לא אתי לזלזולי בדרבנן, אבל כאן כיון דעכ"פ אינו מינו אסור א"כ מנא לי' להתיר מינו הרי יש לומר דאתי לזלזולי בדרבנן, ונהי דכתבנו דכאן יש לומר כיון דאין תלוין זה בזה לא אמרינן הך חששא דאתי לזלזולי מ"מ קשה מה ראי' מהתם כיון דאינו דומה ויש טעם לחלק ביניהו ואולי גם בכה"ג אמרינן אתי לזלזולי לכך הש"ך מדויל ידיה משתלם ודו"ק: