אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה רלח

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רלח

תשובה רלז

להרב מו"ה מיכל הובגר אב"ד דק"ק ניזניוב.

ע"ד שאלתו בשו"ב ששחט ה' כבשים, ובאחרונה מצא הסכין פגום מאוד, ואת האחרונה מכיר, והשאר אין אתו יודע איזה שחט בראשונה. אך זאת אומר בבירור שבין שחיטת ד' כבשים בדק ב' פעמים הסכין ונמצא יפה, וזאת יודע בברור שאחר שחיטת ב' כבשים הי' פעם הראשון וא"כ שלשה כבשים נשחטו כהוגן, והנה רו"מ השיב בזה להיתר גם לא ציוה להטריף אחד מהם, ושאל אותי לחוות דעתי בזה. הנה יפה הורה להיתר בזה, והנה מ"ש רו"מ מטעם ס"ס שמא אינה טרפה ואת"ל טרפה שמא אינה ראויה להתכבד כדעת המחבר בסי' ק"א, הנה לא הוי צריך לזה כי אפי' היש חולקין בסי' ק"א וס"ל דכבש שלם אינו בטל היינו כשכבר הופשט עורו ואין קולא רק מצד שהוא שלם בזה יש חולקין, אבל אם הוא בעורו ודאי בטל לכ"ע ובזה לית מאן דפליג וא"כ בנדון דידי' כבר הי' התערובת בעודן בעורן ובזה ודאי בטלו ברוב, וגם דבר שבמנין לא הוי כמ"ש הש"ך שם בס"ק ז'. ומה שלא ציוה להטריף אחד, יפה עשה כיון שלא הוי רק ספק טרפה והרי ר"ח בש"ס מכשיר לגמרי, לכך נהי דאנן קיי"ל כר"ה מ"מ אם נתבטל ברוב א"צ להשליך אחד. מיהו מה שלא הזהיר שלא לבשלם יחד, זה לא יפה עשה, דכל דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא, ולכך אם מבשלין כל אחד בפ"ע יכול לומר האי דהיתרא אבל אם בשלו יחד הוי כאן ודאי ספק איסור לכך בזה אין לחלק בין ודאי איסור לספק איסור וז"ב.

ב' מה שהקשה על המג"א באו"ח סי' ק"י שכתב דהחזיק בדרך הוי חוץ לעבורה של עיר, והקשה מפרש"י ערובין דף נ"ב שכתב דהחזיק בדרך הוי אפילו פסיעה אחת וכו'. הנה דימה ענינים נפרדים דהחזיק בדרך דערובין או דפסחים זה אינו תלוי דוקא בדרך לו יהא דהוי עיר וישוב נמי הוי כן, והתם רק בכונה תליא מלתא, אם הי' דעתו ללכת שמה, רק במחשבה אין די, רק צריך להיות גם במעשה כן, ולכך כל שהתחיל לילך אפי' פסיעה אחת די, וכן בפסחים, אבל תפלת הדרך אינו תלוי במחשבה רק שהולך במקום סכנה וסכנה הוי דוקא בדרך ולא בעיר ולכך תוך עיבורה של עיר הוי כעיר וליכא סכנה, ובאמת זה קשה לי למה בעי בזה דוקא החזיק בדרך, הרי אמרו חז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכו' ולמה כאן יהי' להיפוך שדוקא בשכבר הוי בחשש סכנה יתפלל וצ"ע כעת.

ג' מה ששאל בנדרים ונדבות בנודר אם צריך ליתן מעות חדשים או די בישנים, וכן בנודר כסף מה יתן, הנה ידידי מה זו שאלה הרי זה מבואר הדין דסתם נדרים להחמיר ופירושן להקל, א"כ הרי הנודר יודע מה כיון אם למטבע זו או זו, ואם אינו זוכר אז צריך להחמיר וליתן מטבעות היותר טובים.

ד' מה ששאל על מ"ש המג"א בסי' יוד ס"ק י"א דאסור לצאת במלבוש שיש בו ספק ציצית אפילו לכרמלית דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה, ורו"מ הקשה על זה הרי כבר נעשה מעשה, והאריך בזה. והנה באמת זה לא קשה מידי, כיון דציצית הוי חובת גברא, לא חובת מנא, א"כ כל עוד שלא לבשו לא נעשה מעשה כלל רק כשלבשו אז נעשה מעשה הספק, וא"כ כל עוד שלא לבשו לא נעשה הספק, וא"כ יש לומר דכונת המג"א הוי אם עדיין לא לבשו אז אסור ללבשו לצאת בו לכרמלית דזה הוי שפיר דעושה ספק דרבנן לכתחלה, אבל אם כבר לבשו יש לומר בזה שפיר כיון דכבר לבשו אין צריך לפשטו, דזה לא נחשב לכתחלה כיון דצריך לצאת לשם, ואפשר אפילו אם כבר לבשו יש חילוק דאם לבשו כדי לצאת בו כיון דתחלה לבשו שלא כדין לכך נחשב לכתחלה ואסור לצאת בו, אבל אם לבשו לפי תומו, ואח"כ נמלך לצאת בו יש לומר באמת שרי, והנה רו"מ האריך בזה ואני חלוש כח ולא מצינא לסגויי בהדי' ואיני משיב כלל למה שאינו הלכה למעשה הנחוצה, רק למענו אעשה זה ומשיבו בקצרה. דברי ידידו וכו':

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה