טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רלב
לק"ק באלשוועץ להרבני מו"ה אפרים הכהן.
הנה דברי שאלתו קבלתי והנה לדעתי הוא טרפה, כי מ"ש רו"מ בשם המורה דנודע התערובת היינו גוף התערובת ולא הטרפה הוא בורות גדול להמעיין בכל ספרי אחרונים בזה, וגם הרי קיי"ל דהיתר בהיתר לא בטל בפרט במין במינו א"כ כל זמן דלא נודע הטרפות אין כאן ביטול כלל וכשנודע דאחד הי' טרפה כבר נמלח או נתבשל. והנה מ"ש רו"מ להקל כיון דלא נודע דאסור הוי רק דרבנן א"כ יש לצרף דעת הראבי"ה דמליחה בקליפה ויהי' ס"ס דלמא כהראבי"ה ואת"ל בעי ס' דלמא בלא נודע נמי בטל כדעת המקילין בזה. הנה זה אינו דמלבד דזה גופו אינו מוכרח לומר דהוי דרבנן, והיכן מצינו דרבנן יגזרו בזה, והרי עיקר ביטול ברוב ילפינן מאחרי רבים להטות או כדמוכיח הש"ס בפ"ק דחולין מנין ילפינן דאזלינן בתר רובא וזה הכל הוי הידיעה בתחלה ומנין לנו לומר שבלא נודע נמי בטל וגם שנאמר דלכ"ע מן התורה בטל היינו רק אם אח"כ נודע שלמפרע היה טרפה אבל גם אז לא הי' אפשר להכיר מי הי' הטרפה, ולכך אז נחשב תערובת ובטל אבל כל שהי' אפשר להכיר הטרפה אם הי' בוחן ורואה בזה כל דאפשר להכיר האיסור אין זה נחשב תערובת כלל ולכ"ע אינו בטל מן התורה וכמ"ש בחיבורי טוב טעם סי' ק"י ביו"ד בתשובה שם וא"כ ה"נ אם היו בודקין האווזות מיד היו רואין באיזה אווזא הוי הריעותא לכן לא נחשב תערובת כלל ואינו בטל מן התורה לכ"ע ואין כאן ספק רק דעת הראבי"ה והוא יחידאי, ובפרט דהאווזות לא מבעיא אם לא הופשטו מן העורות דהוי שמן רק גם אפי' אם הופשטו דרך לשייר בהם קצת שומן כמו שהחוש מעיד ונחשבו דבר שמן ובשמן ודאי בעינן סמ"ך. לכך נראה לי דודאי טרפה הכל. ומה שהקשה על הט"ז בסי' ק"ה בסעיף ט' שכתב ועוד אי מיירי בכחוש למה בעינן סמ"ך ותמהת דהרי באותה חתיכה בעינן סמ"ך בודאי אם החתיכה שמנה, זה לק"מ דמתחלה התנה המחבר אם הוי שמינה או לא ולא חילק וכתב סתם שכל החתיכות אסורות, ובפרט מדכתב כל החתיכות ולא ימלט שאחת תהי' כחושה ולמה לא ביאר החילוק שהכחושה מותרת מוכח דבכל ענין אסור אבל בהחלב דסתם חלב הוא שמן לא הוצרך לפרש דמיירי בשמן דסתם חלב הוא כן וא"ש. והנה נחזור לראשונות דלבי אומר לי דאף הך דיעה דס"ל דבלא נודע נמי בטל, וכן הפמ"ג דכתב דבלא נודע הוי דרבנן, היינו רק בביטול בסמ"ך, דבזה הוי הלמ"מ ובטעם הדבר דבסמ"ך הוי כמאן דליתא לכך אין סברא לחלק בין נודע או לא דממילא בטל ולכך אפי' האוסרים הוי רק דרבנן, אבל בחד בתרי כיון דבזה נלמד רק מאחרי רבים או ממה דיליף בש"ס דאזלינן בתר רובא בזה ודאי בעינן ידיעה, ואם לא נודע ודאי אסור מן התורה וז"ב לדעתי. והנה אין בהמ"ד בלא חידוש עלה ברעיוני ראיה דבלא נודע לא שייך ביטול חד בתרי ממה דפריך בגיטין פ"ה דף נ"ד ע"ב מנפלו ונתפצעו דר"מ אוסר אחד שוגג ואחד מזיד ר"י אומר בשוגג יעלו ובמזיד לא יעלו והא הכא דחד בתרי בטיל וקא קניס ר"מ, וקשה לי מאי פריך נימא דמיירי דעתה נתבשלו יחד ובבישול צריך סמ"ך וליכא סמ"ך, רק הרי מעיקרא הי' יבש ביבש ונתבטל חד בתרי אך אז היו חשובין, ולכך ס"ל דבמזיד ממ"נ אסורין, אם נלך בתר השתא הרי הוי בבישול והוי צריך סמ"ך ואם נלך בתר מעיקרא הרי אז היו חשובין ולא נתבטלו לכך אוסר ר"י ולא מכח קנס אבל בשוגג אזלינן בתרתי לקולא, דלענין ביטול חד בתרי אזלינן בתר מעיקרא שהיו יבש, ולענין דהוי דברים חשובין אזלינן בתר דהשתא דנתפצעו ומהו פריך הש"ס, ובע"כ מוכח דבלא נודע לא שייך ביטול, ולכך אי מיירי דהשתא נתבשלו הוי לי' לר"י לחלק ולומר דאם לא נודע עד אחר הבישול י"ל אפי' בשוגג אסור דכיון דצריך סמ"ך והוי לי' לאשמעינן דבהא מודה ר"י לר"מ דאפי' בשוגג אסור, ובע"כ דלא מיירי בנתבשלו רק דעדיין הם יבש ביבש ופריך שפיר, ומוכח מזה דבלא נודע אינו בטל, כן עלה ברעיוני ראיה לפ"ר, אך מסוגיא דנדרים דף נ"ח נ"ט כל הסוגיא דגידולין מעלין העיקר או לא משם יהי' מוכח להיפך דמהו פריך שם נימא דהך דס"ל ומוכח ממנו דגדולין מעלין העיקר מיירי בנודע מיד שזרען אז בטל לי' טרם שנעשה ממנו פרי שלימה, ומאן דמוכח ממנו דאין גידולין מעלין העיקר מיירי בלא נודע עד שנעשה פרי שלימה אז תחלה לא בטל לי' ועתה דנעשה פרי שלימה, והוי כבא לעולם ע"י תערובת ואינו בטל, בע"כ יהי' מוכח דאין חולק בין נודע או לא דתמיד בטל לי' ולכך לדינא אין כחי להכריע בין הראשונים. מיהו מ"ש לעיל נראה נכון לדינא לכל הפוסקים, והאווזות והשומן הם טרפות גמורות ויותר אין לי פנאי להאריך. דברי ידידו הטרוד וכו':