טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה רכז
להחריף מו"ה אהרן שמואל אסהד בק"ק ניקלשפורג.
הנה מכתבו קבלתי ולא ידעתי מה אידון בי' ולא יכולתי לעמוד על כוונתו למה לא ידון אותי לכף זכות כי אין אני בכח וגם מוטרד ואיני משיב רק להלכה למעשה הנחוץ לפי שעה לא דרך פלפול, וכבר ראה שאיני משיב לו על מכתבו הקודם לזה, ולמה מטריח כעת יותר וגורם לי צער כי יש לי צער מזה מה שאיני משיב כי יותר מה שהעגל רוצה לינק וכו' לזה איני משיב לו על כל מכתביו רק על דבר אחד. הנה מה ששאל על דברי המשל"מ פרק י"ט מה' אבות הטומאה שכתב דמה דמותר בדבר חשוב שנתערב ונפל אחד מהם לים דהותרו כולם היינו רק קודם שנודע התערובת אבל אחר שנודע התערובת אסור, ותמה רו"מ מן הש"ס דזבחים דף ע"א דפריך לרב מן המשנה ומאי קושיא נימא דרב מיירי קודם שנודע התערובת, והמשנה מיירי אחר שנודע התערובת עכת"ד, הנה באמת זה קושיא נכונה ובלא"ה דברי המשל"מ תמוהין דסותר כל דברי הפוסקים כולם דמוכח דאף אחר שנודע התערובת מהני וכן מוכח בתוס' שם שכתבו דוקא נפלה מעצמה אבל הפילה הוא בעצמו אסור דגזרינן שוגג אטו מזיד, ואי מיירי דנפלה לה קודם שנודע התערובת לא שייך למגזר שוגג אטו מזיד דקודם שנודע לא שייך מזיד, ואחר שנודע מדינא אסור אפי' בנפלה מעצמה, וחוץ מזה דבריו תמוהין דמה מדמה שני שבילין לתערובת בדבר חשוב, נהי דהמשל"מ הוכיח דגם בשני שבילין הוי דרבנן מ"מ שאני ושאני שני שבילין דהוי רק קולא אחת לתלות בהשני, הא זולת זה מה ענין לתלות בזה יותר מזה אבל בתערובת כיון דהוי רוב היתר א"כ בלא"ה יש לומר אכל חד האי מן הרוב הוא וכל דפריש מרובא פריש, רק שמ"מ בדברים החשובין החמירו חז"ל שלא מהני בזה רוב אבל אם נפל אחד לים דהוי תרתי לטיבותא דיש לומר דאין כאן איסור כלל, גם לומר כל דפריש מרובא פריש והוי היתר, ובפרט דהוי ממ"נ אם לא נימא כל דפריש מרובא פריש א"כ יש לתלות דהאיסור נפל, ואם נאמר כל דפריש מרובא פריש ומן ההיתר נפל א"כ גם מה שאוכל ההיתר הוי כן כל דפריש מרובא פריש והוי זה היתר, גם הרי בתערובת הוי ההיתר לאכול שנים שנים לומר מדזה היתר אף זה כן, וזה לא שייך בשני שבילין, וגם בשני שבילין כיון דהוי ספק טומאה וכל ספק טומאה ברה"י הוי טמא ודאי א"כ נהי דבב' שבילין הוי דרבנן מ"מ כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וספק טומאה ברה"י הוי טמא ודאי, לכך לא מהני מה שטבל אחד אח"כ, אבל בתערובת איסור אף דדברים החשובין אין בטלים מ"מ אינו רק ספק איסור ולכך כשנפל אחד לים מותר מכח שאני אומר. ומה ענין זה לזה. ועוד אם בא המשל"מ לדמות זה לזה אפי' לפי דבריו אין לו דמיון דהתם בב' שבילין טבל אחד קודם דנעשה כלל ספק השני קודם שהלך השני, אבל בתערובת נהי דלנו לא נודע זה אבל עכ"פ התערובת כבר נעשה רק דלנו לא נודע ולא דומה זה לזה ולמה תלינן דהאיסור נפל ובע"כ אין לו דמיון זה לזה. ובעיקר קושיות רו"מ הי' נראה לי דממתניתין שפיר פריך ממה דקתני ימותו כולם, כיון דעכ"פ קודם שנודע התערובת כיון דהוי ב' מעלות דיש לומר דהאיסור נפל גם הוי קודם שנודע מותר א"כ ה"נ כיון דעכ"פ מתו רובן הי' לנו לומר דאיסורא ברובא איתא ובודאי כבר מת והוי לנו תרי רובא, רוב היתר שהי' מעיקרא, גם מעלת דאיסורא ברובא איתא ובודאי כבר מת, וא"כ הך מעלה דמתו רובן ומן הסתם כבר מת האיסור דמן התורה אזלינן בתר רובא זה עדיף ועכ"פ שוה כמעלת קודם שנודע התערובת והי' לנו להתיר, עכ"פ במתו רובן יהיו מותרין כיון דמן התורה אזלינן בתר רובא והוי כודאי, א"כ נהי דלהיות מתבטל ברוב גזרו חז"ל דדבר חשוב לא בטל ברוב, אבל עכ"פ בהך רובא דרובא מעיד שכבר נסתלק האיסור ע"ז לא גזרו, ואפי' אם גזרו בזה עכ"פ כיון דמן התורה הוי כודאי דאין כאן איסור א"כ הוי עכ"פ כלא נודע התערובת ועדיף ממנו, וא"כ למה לא נתלה לקולא דהאיסור מת וא"ש. ועוד נראה לי דהרי בלא"ה קשיא דמהו פריך מן המשנה הרי אינו מותר רק בנפל מעצמו, אבל בהפילה הוא אסור וכאן הרי ממיתין אותו בידים ומהו פריך, וכבר כתבתי בתשובה אחת מזה, דהתם שאני כיון דמן הדין חייב להמיתם הוי כאילו נפל מעצמו, וא"כ א"ש גם זה דבשלמא בכל תערובת כיון דאין לו היתר רק בנפל מעצמו, א"כ זה לא הוי ידוע אם יפול אח"כ או לא א"כ הוי איתחזק איסורא, לכך באיתחזק איסורא לא אמרינן סד"ר להקל ולא מהני אח"כ מה שנפל מעצמו, אבל במשנה דהוי החיוב להמיתו א"כ בשעת התערובת ידוע מיד שימותו, וא"כ כיון דהחיוב כן הוי ידוע דבודאי יעשה כן, א"כ הוי כלא איתחזק איסורא כלל מתחלה, כיון דסופו להיות מותר ע"י מיתת אחד א"כ הוי כלא איתחזק איסורא מעולם כיון דידוע דסופו לחזור להיתר, ובזה מודה המשל"מ דמהני גם אחר שנודע, וזה א"ש מאוד בעזה"י כי הוא נכון מאוד בסברא. והשתא דאתאן עלה דהטעם דהמשל"מ הוי מכח דהוי ספק דרבנן באיתחזק איסורא מיושב עוד קושייתו, דנראה לי דהמשל"מ ס"ל כדעת הש"ך ביו"ד סי' ק"י דקיי"ל כר"י דספק דרבנן באיתחזק איסורא אסור, דלר"מ דס"ל ספק דרבנן באיתחזק איסורא מותר ודאי דמותר אף אחר שנודע התערובת, וא"כ שפיר פריך הש"ס כיון דסתם מתניתין ר"מ הוא. וכן פריך הש"ס בפי"א דנדרים דברי ר"מ אהדדי ממה דסתם מתניתין ר"מ הוא וכן בכמה דוכתא, וא"כ ה"נ לר"מ הוא אחר שנודע התערובת הוי כמו לר' יוסי קודם שנודע התערובת ולכך פריך שפיר נהי דנאמר דרב מיירי קודם שנודע התערובת וס"ל כר' יוסי מ"מ אם איתא דתולין בזה להקל מכח ספק דרבנן, ראוי להיות לר"מ אחר שנודע התערובת כמו לר' יוסי קודם שנודע, וא"כ לר"מ למה ימותו כיון דסתם משנה ר"מ וגם זה נכון בעזה"י. מיהו לדינא ודאי אין מקום לדברי המשל"מ מטעמים הנ"ל ויותר אין לי פנאי להאריך. דברי ידידו וכו':