טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה ר
להרב הגאון הגדול מו"ה אריה ליב תאומים אב"ד דפ"ק.
ע"ד אשר שאל על מ"ש הש"ך ביו"ד סי' צ"ו דזית הוי חריף כמו צנון כמ"ש בש"ס יהיו מזונותי מרורין כזית וכו' וע"ז שאל מעכת"ה מן התוספת פ"ב דפסחים דף ל"ו שכתבו דרק האילן הוי מר לא הפרי, הנה באמת זה לק"מ דהרי הש"ך כתב זה רק בלשון אי נמי והרי גם התוס' כתבו שם שני תירוצים ולתירוץ הראשון משמע דס"ל דזית הפרי הוי מר ולכך תירצו דבעינן מין זרעים, ומהמכילתא לא הוי ראיה דאין הפרי מר רק שם איתא דהעץ זית הוי מר ומ"מ יתכן דגם הפרי של זית נמי מר הוא רק דשם כתיב ויורהו עץ לכך מפרש דהיה עץ זית ולעולם יש לומר דגם הפרי הוי מר, והתוספת בתירוצם השני לא כתבו רק לראיה להם דעכ"פ העץ מר ויש לומר מ"ש הש"ס מזונותי מרורין כזית היינו על העץ ואין ראיה מזה דהפרי מר אבל מ"מ יתכן דגם הפרי מר ולכך תירצו בתחלה דבעינן מין זרעים רק אח"כ חדשו דהפרי אין מר רק העץ. והנה באמת בזה גופא מהו הוי העלה של יונה אם העץ אם הפרי נראה דיש בזה חילוקי דיעות דבמדרש פ' נח יש אלו לא קטלתיה אילן רב הוי מתעביד משמע דהביאה עץ זית אבל בפ' תצוה בילקוט ר"פ שם הה"ד בטנך וכו' מה יונה הביאה אורה לעולם אף אתם הביאו שמן זית לפני משמע דיונה הביאה הפרי דעשוי להאיר וכן ממ"ש חז"ל גופא יהיו מזונותי מרורין כזית משמע דהביאה דבר מאכל דאל"כ למה הביאה זית ולא הביאה דבר מר אחר ובע"כ מוכח דזית גופא ראוי לאכילה. והנה באמת התוס' לא העתיקו לשון המכילתא כמו שהוא לפנינו דהתוס' כתבו ויורהו ה' עץ זה זית דאין לך מר באילנות אלא זית אבל במכילתא הובא בילקוט ראיתי וזה"ל ויורהו ד' עץ זה עץ זית דאין לך מר באילנות אלא זית עכ"ל הנה מדנקט תחלה זה עץ זית וסיים דאין לך מר באילנות אלא זית ולא סיים עץ זית מוכח דכוונתו כך דעיקר הפרי הוא מר רק כיון דהפרי הוי מר מאוד ממילא גם העץ המגדל הפרי מר הוא ומוכח מזה להיפוך מן דעת התוס' רק כדעת הש"ך הנ"ל. ועוד ראי' לדברינו מן הש"ס דפסחים דל"ט דפריך שמה ואימא הורדופני ופירש"י עץ שהמתיק בו משה את מי מרה ואמרינן נס בתוך נס שהוא הי' מר והוא המתיקו וא"כ מוכח דעץ הי' מר וכמ"ש במכילתא וילקוט שם דהי' עץ הרודופני וא"כ התם עץ הוי כמ"ש ויורהו ד' עץ וכאן בע"כ א"א לאכול עץ רק הפרי ומוכח דהן העץ הן הפרי הוי מר, ולהתוס' צ"ל דזית שאני והעץ מר לא הפרי אבל מ"מ מוכח מן הש"ס דיתכן להיות דיהיו שניהם מר העץ והפרי, ובע"כ כוונת התוס' בראייתם הוא רק דהעץ מר אבל מ"מ יתכן דגם הפרי מר רק דהם העלו סברא דאין הפרי מר רק העץ ומפרש"י דהביא ראי' מן העץ אל הפרי מוכח דס"ל דגם הפרי הזית מר כיון דהעץ מר ומוכח כדעת הש"ך. והן אמת דקשה על הש"ך אכתי להס"ד דהש"ס דפריך וגו' ואימא הורדוף ומשני מה מצה מין זרעים א"כ להס"ד דלא ידע מזה הו"ל להקשות טפי ואימא זית כיון דלא ידע מהך תירוצא דמצה מין זרעים א"ו מוכח דזית אינו מר רק העץ ותימא על הש"ך וכן על התירוץ התוס' הראשון דתרצו דמה מצה אכתי להס"ד שם לא פריך מזית ובע"כ מוכח דאינו מר. ועוד יש להקשות על התוס' דעמדו בדף ל"ו ד"ה מה מרור שאין במינו ביכורים והקשו דאימא זית הרי מפורש במשנה דאילו דברים שאדם יוצא י"ח מרור ולא מנה למרור זית, ועל גוף המשנה הו"ל להקשות למה לא יצא בזית ועל המשנה הו"ל להעמיד לא על הש"ס התם. והנה הי' אפשר ליישב דברי הש"ך דנהי דזית הוי מר מ"מ אינו תחילתו רך וסופו קשה רק קשה מתחילתו לסופו ולכך לא הוי מצי הש"ס ליפרוך ואימא זית דהרי מסיק שם הש"ס תחלה דבעינן תחילתו רך וסופו קשה א"כ שוב א"א לומר דמיירי הקרא בזית ולכך פריך ואימא הורדוף די"ל דזה הוי תחילתו רך וסופו קשה, אבל להתוס' דתרצו מה מצה מין זרעים דמשמע דזית הוי תחילתו רך וסופו קשה ליפרוך הש"ס התם ואימא זית וצ"ע ודו"ק. ידידו: