אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה קעח

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קעח

תשובה קעז

להרב החריף מו"ה יחיאל מיכל הובנר אבד"ק ניזנוב נ"י.

הנה ע"ד שאלתו בנידון המקוה שהתיר להטיל דם למקוה להכשירו מתורת שאובין אך נסתפק אם מהני עצה זו אחר שכבר נפסל מכח שאובין. הנה המעיין בספרי שירי טהרה הל' מקואות יראה שהוכחתי שאין חילוק בזה. ואם כבר נפסלה נמי מהני עצה זו וכן כתבתי בתשובה לק"ק טאפרוב, ויפה כוון רו"מ בזה:

וע"ד שאלתו השניה וז"ל נשאלתי מאשה אחת שלקחה הקאווע חמה עם חלב שעמד אצל האש, ועירה אותם ע"ג כירה לתוך כלי אחר ונשפך יותר ממה שהכלי יכולה לקבל ויהי בהגיע ע"ג כלי תיכף כרגע כמימרי' נשתפכו משם ע"ג הכירה והלך הקלוח למטה, ושם היו עומדים כמה טעליר פורצלייען זה ע"ג זה של בשר, ונשפך על גביהם ונפסק הקלוח, ותיכף לקחה והדיחה אותם, ובעת אשר באה לפני לשאול לא זכרה היאך היו מונחים, והאריך בשאלתו. והנה בתחלה אני אומר לא ידעתי מה טרפות הוי בזה כיון דנפסק הקלוח וגם נזחל ע"ג כירה ונצטנן ומפורש ברמ"א סי' צ"ב דבכה"ג כשר. ועיין בפמ"ג שרוצה להחמיר באם לא נפסק הקלוח למעלה אף דנפסק למטה, אך אני בגליון הפמ"ג שלי כתבתי להיפך דגם אם לא נפסק הקלוח למעלה כיון דעכ"פ נפסק למטה ונזחל ע"ג כירה נמי מותר, וא"כ אין מקום לשאלתו דבנדון דידיה הכל כשר. ועוד אני מעיר לו דבר חדש בנדון המעשה שלו די"ל כיון דהוא שפכה לכלי שני רק ע"י ששפכה יותר נשפך למעלה ע"ג כירה וא"כ בזה י"ל דמה דיצא מכ"ר זה בא לכלי שני ודוחה את מה שבכלי שני, ומה שהי' בכלי שני יצא לחוץ וא"כ אין כאן איסור כלל. ועיין במנחות דף צ' גבי ר' יוסי אומר מדת הלח בירוציהן קודש ייע"ש מוכח כן ואף דלא קי"ל כר"י. ועיין בחיבורי מי נדה בסוף הספר בשירי טהרה הנוסף שם בהל' מקוואות סעיף כ' הבאתי שם דברי הש"ע סי' ר"א בסעיף כ' וסעיף כ"ב דסתרי אהדדי דבסעיף כ' משמע דאין העליונים דוחין התחתונים, ובסעיף כ"ב מפורש להיפך שכתב שם דמים שבאין עליו דוחין המים הראשונים ומוציאין אותו, והבאתי שם דברי הש"ך שם שהרגיש בזה, ופרשתי כונת תירוצו דהיכי דהוי ספק דרבנן תלינן דהשניים דחו את הראשונים, אבל היכי דהוי ספק דאורייתא חיישינן שמא לא יצאו הראשונים ייע"ש ביו"ד ובחבורי שם. א"כ כאן כיון דלפי דברי רו"מ הוי זה רק איסור דרבנן, א"כ תלינן להקל דהשניים דחו את הראשונים וא"כ מה שיצא הוי מכלי שני. גם אפילו הוי דאורייתא לפי פירושינו שם בש"ך משמע דהספק הוי רק אם יצאו כל הראשונים או רק לפי חשבון, אבל עכ"פ לפי חשבון ודאי יצא, א"כ הוי עכ"פ מה שיצא לחוץ מעורב בו גם מכלי שני, א"כ נמי נצטנן כבר כיון דהיה בו מעורב בכלי שני לכך אין להחמיר לאסור הכלים. והנה בספק שלו מה דהוי עיקר ספיקו שבא לשאול עליו היינו דעל טעליר אחד ראתה טפה של חלב, רק שהיו ב' טעליר ולא ידעה על איזה וכתב רו"מ דאם הוי רק ספק על אחד אם נפל עליו טפה הוי ספק דרבנן. רק כיון דידוע דהי' טפה על אחד ואינו יודע איזה הוא, וכתב רו"מ דאם הי' טעליר אחד שלה וא' של חברתה אז אף כשבאת לשאול כאחד מטריפין שניהם כמו בב' שבילין מ"מ אם שאל בלי שליחות השני יכול השני אח"כ לשאול על שלו בפ"ע ונתירנו וכמ"ש המשל"מ בפ"ט מה' אה"ט כן בב' שבילין, רק בנידון שלו הי' המעשה דהוי שניהם של אחת עכת"ד, הנה באמת לא דמי זה לב' שבילין דהתם בספק טומאה ברה"ר דטהור אפילו באתחזק איסורא ואין עיקר החשש רק מכח דסתרי אהדדי. לכך בבא לשאול עליו בפ"ע מטהרין לי'. אף דידוע דגם השני הלך כיון דאינו שואל עליו לא סתרי אהדדי, אבל באיסור כיון דהוי אחד טרפה א"כ אתחזק איסורא, לכך אפילו בבא לשאול עליו בלבד אסור לו להכחיש לפני המורה המעשה, אף שלא ישאל עליו מ"מ הוא טרפה כיון דהוי אתחזק איסורא, ודעת הש"ך דספק דרבנן באתחזק איסורא אסור. ואפי' להחולקים עכ"פ בעיקרו דאורייתא מודים הכל דהוי לחומרא באתחזק איסורא, וכאן הוי עיקרו דאורייתא לכך בכל ענין שניהם טרפה גם עירו עליו טרפות ממש, רק בנדון שלו נראה להקל לגמרי מטעמים הנ"ל. זו"ז אין להאריך יותר דברי ידידו וכו':

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה