אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל › תשובה קסא

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קסא

תשובה קס

לק"ק טארנאפל.

בנידון מה ששאל רו"מ בנדון הציקאריע שנמצא בשלשה פעקליך ציקאריע מג' סוחרים מילבין קטנים ונסתפק אם מותר להחזירם להנכרים המוכרים. והנה רו"מ צידד בזה להתיר מכח דמסנן הציקאריע, ודימה לזה מה שמעמידין הצימוקין לעשות יין מהם וכו'. הנה אין הנדון דומה לראיה שבצימוקים שהדרך תמיד לסנן הצימוקים, לכך כיון שדרכו בכך יש לסמוך על זה דמסתמא יעשה כדרכו תמיד ויסנן, אבל הציקאריע אין דרכו דוקא בסינון ויש שמבשלין אותו כך שנותנין לתוך רותחין ועומד מעט ונופל הציקאריע למטה, וא"כ הוי כדבר שאין דרכו בהדחה שאסור לסמוך על ההדחה כן ה"נ אין לסמוך על הסינון שמא ישכח מלסננו. וגם מה שסמך על ס"ס למכור לנכרי לא ראה דברי הש"ך בהל' טרפות בסי' נ"ז שכתב דלא מהני ס"ס כזה דאין עושין ס"ס לכתחלה ואם הי' מהני בזה ס"ס הי' נראה למצוא ס"ס אחר יותר טוב. כי הנה אם הוי ידענו שהיו שם מליבין אלו תחלה ודאי שהי' מותר להחזירם לאותו נכרי כיון דהוי מכירה בטעות, א"כ אינו מוכר להם רק שהוא מחזיר להם את שלהם ובזה אין לחוש שמא ימכרו לישראל דמה לישראל בכך בשביל זה אינו מחויב לקנות מהם, וכעין זה כתב המג"א ה"פ סי' ת"מ יע"ש, א"כ נהי דהוי ספק אם נעשה מקודם או אח"כ ביד ישראל מ"מ שוב הוי לי' ס"ס שמא נעשה מקודם ואת"ל לא נעשה מקודם בהיותו ביד נכרי שמא לא ימכרם לישראל, וגם את"ל ימכרם שמא גם עתה אין כאן איסור כלל ויש לומר דבשלשה ספקות גם הש"ך מודה דמותר בכה"ג, וגם בזה שייך ההיתר א' שהביא הש"ך דזה הוי ספק בעיקר המכירה שמא אינו נקרא מוכר כלל רק מחזיר לו את שלו וכאן דעיקר איסור מכירה לנכרי בזה הוי דרבנן ממילא בזה הוי ספק דרבנן ולהקל דאולי לא נחשב בזה מוכר כלל רק מחזיר. אך בזה יש לפקפק דיש לומר כיון דהספק נולד ברשות ישראל א"כ הוי כאן חזקה דכאן נמצא כאן הי' והוי כאלו ודאי נתחדש זה ביד ישראל, דהרי אילו אתי לדינא קמן אפי' אם לא פרעו לנכרי היו מחויבין לפרוע להם כמ"ש סי' רכ"ד בחו"מ וא"כ אין זה ספק כלל. מיהו לדינא נראה לי דבלא"ה לא נחשב זה חזקה להחזיק מפעקיל לפעקיל. דבשלמא בראזינקיס ואינך דהוי הכל ביחד אם נמצא במקצתם מילבין הרי הוחזק כאן מילבין, אבל בזה יש לומר כל פעקיל הוי ענין בפ"ע ואין להחזיק ריעותא מזה לזה דאם נחוש לחזקה נאסור כל ציקאריע שבעולם בשביל זה, וכך לי ציקאריע של חניות אלו כמו של כל העולם, כיון דלחוש שנעשה בבית הפאבריקע קודם שנעשה פעקליך אין לחוש כמ"ש רו"מ, גם חזקה דכאן נמצא כ"ה מסייע דכאן נעשה וכאן היו כל המילבין ביד ישראל הקונה וא"כ ביד ישראל הוי כל פעקיל בפ"ע ואין מחזיקין מזה לזה ולכך נהי דלא מלאני לבי להתיר הציקאריע בכך מ"מ להחזירם לאותו נכרי ודאי דמותר כנלפע"ד נכון. כל זה כתבתי על שעה חדא בקיצור נמרץ ואין פנאי להאריך יותר.

והנה בהיותי בזה עלה בלבי הערה אחת במה שמחלקין הפוסקים בדין חזקה דשלשה דהיינו דוקא במה דהוי מגופו אבל מה דהוי מעלמא לא הוי חזקה א"כ קשה במה דפריך הש"ס בפ"ז דכתובות לל"ק דשמואל אמר על בעל החמור להביא ראי' וכו' ופריך ממחט שנמצא בבה"כ וכו' ואמאי על בעל הבהמה, להביא ראיה ונוקים ומהו פריך נימא דשמואל מיירי במת מאליו וכן בכלה דהמומין באו לה מצד גופה בזה כיון דהריעותא בא לה מגופה לכך לא שייך בזה חזקת הגוף לומר דעתה דנטרפה כיון דחזקת הגוף אתרע לכך אזלינן בתר הרשות וכנכ"ה. אבל התם במחט שנמצא בבה"כ דהוי ריעותא דמעלמא בזה לא אתרע חזקת הגוף לכך מוקמינן לי' אחזקת הגוף דהשתא הוא דנטרפה לכך על הטבח להביא ראי' ומהו פריך וצ"ע. ידידו וכו':

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה