טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קנג
להרב הגאון מו"ה איצק שמעלקיש נ"י. הנה אשיב לו על מקצת קושיותיו. הנה מה שהעיר בש"ס בכורות דף ז' ע"ב והנה טעה רו"מ במכתבו שכתב דג טהור שבלע דג טמא מותר באכילה וכו' והוא ט"ס וכך הוי ליה לכתוב במשנה דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה, ומה שהקשה במה דמשני שם ר"א דרוב דגים, במינם משריצין וכמו שבלע לפנינו דמי והקשה ממה דקיי"ל בחצבא דאשתכח בפרדסא דערלה שכתבו שם הפוסקים דהיכי דהוי מקומו ממש אז קרוב עדיף ואמרינן כאן נמצא כאן הי' וא"כ ה"נ נימא דהדג טמא עצמו הולידו. הנה זה לק"מ מכמה טעמים. אחד דאין כל הרוב שוין כמו דכתבו האחרונים בשם הת"ה גבי חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו אף דחזקת ממון עדיף מרוב ומכ"ש מחזקה מ"מ חזקה דאתיא מכח סברא עדיפא כן ה"נ הך רוב דרוב דגים משריצין במינם הוי רוב דאתיא מכח סברא דמסתבר כן לכך עדיף מקרוב וכנכ"ה ועוד גבי תצבא וכדומה הרוב הוי מעלמא ולא מגופו אבל כאן הרוב הוי נמי ממקומו והרוב עצמו הוי מגופו כיון דהוא טמא אין דרכו להשריץ רק במינו וא"כ הוי הרוב נמי מגופו וממקומו לכך הדרינן לכללא דרובא עדיף. ועוד כיון דעכ"פ קודם שהשריץ לא הוי לו דג רק דנימא דהשריץ א"כ יש לו חזקה דמעיקרא כמו דתחלה לא השריץ כן אח"כ לא השריץ רק זה הוי מעלמא וא"כ הוי כאן רוב וחזקה ורוב וחזקה עדיף מקרוב אף ממקומו ממש אבל בחצבא ליכא חזקה רק רוב לבד לכך הוי מקומו עדיף וא"ש:
ב' מה שהקשה בבכורות דף י"ז ע"א במ"שא הכל מודים דצמרו פסול לתכלת ומזה תמה על התוספת יבמות דף ה' ע"ב ד"ה טעמא שהקשו אי בעלמא דחי עשה לל"ת קרא דכלאים בציצית למה לי, ומה הקשו הרי אצטריך למעט נדמה. זה ג"כ לק"מ דעיקר הלימוד דכלאים בציצית מותר הוא מן הסמיכות מה דסמיך גדילים תעשה לך לכלאים וא"כ מה ענין זה לפסול נדמה בשביל זה לא הוי צריך הסמיכות רק הוי לי' לכתוב במקום אחר גדילים תעשה לך מצמר ופשתים ונדע דצמר דומיא דפשתן למעט נדמה כמ"ש בבכורות הנ"ל ולמה לי הסמיכות, ותדע דאל"כ בלאו הך מאמר דנדמה קשה מה הקשו הרי בעינן קרא לומר דעיקר מצותו הוי בצמר ופשתים והן אמת דהתוס' תירצו שם כן אך מה התחילו להקשות אך בע"כ הכונה דהוי קשה להו לכתוב בגופו צמר ופשתים אך תירצו דהכתוב רוצה לקצר וא"כ מה לי זה מה דתרצו דאיצטריך לכדרבא ומה לי אם נימא דבא למעט נדמה, ואדרבא תירוץ זה ניחא יותר דהנה מה דאמרינן דנדמה פסול לציצית היינו רק בתורת צמר אין עליו לפטור שלא במינו אבל במינו ודאי כשר דלא גרע משאר מינין דהוי מין כנף עכ"פ וא"כ אי נימא דנדמה פסול צריכין אנו מתחלה לדעת דצמר ופשתן פוטרין אפילו שלא במינם ומנין נדע זה בע"כ מן הסמיכות וא"כ א"א למעט נדמה רק אם ידעינן תחלה מדברי רבא, א"כ טפי נקטו העיקר דצריך לכדרבא וזה נכון וברור. ובהיותי בזה דרך הרהורי בעלמא תמוה לי על דבריהם מה הקשו הרי יש לומר דאצטריך דהוי ס"ד דציצית אינו דוחה דהוי אפשר לקיים שתיהן במינן, גם אפשר שלא ילבוש בגד ד' כנפות לכך קמ"ל דדחי דגם זה נחשב לא אפשר. הן אמת די"ל דלכך לא תירצו כן מכח מה שהקשו שם על עצמן איך רוצה ללמוד תחלה ממצורע לציצית ותירוצם לא שייך בזה לענין אפשר לקיים שתיהן, מיהו לפי האמת תקשי איך אפשר ללמוד ממצורע כיון די"ל דזה אפשר לקיים שתיהן כנ"ל. גם לפמ"שש התוס' דף ד' ד"ה ל"ת שיש בו כרת שם כתבו דציצית נחשב אפשר לקיים שתיהן וגם כתבו דמצורע נמי נחשב אפשר לקיים שתיהן בשער דהיתר א"כ קשה מ"ט לא תרצו כן דאצטריך דהוי ס"ד דזה נחשב אפשר לקיים שתיהן וצ"ע.
ג' מה שהקשה בסנהדרין דף מ"ז ע"ב דפריך ודלמא מת מצוה הוי ומ"מ קנה מקומו וכו' והקשה דמהו פריך הרי הוי חזקת מרא קמא או חזקת היתר, הנה זה זכורני דאני הקשיתי כן באיזה מקום בחיבורי אך כעת שכחתי מקומו אך מה שנראה לי כעת הוא כך. הנה לא מבעיא אי נימא כדעת הסוברים דספק בצדקה הוי להחמיר ולא מהני בזה חזקת ממון דאלים ומכ"ש שאר חזקות א"כ הנה בזה דמה דמת מצוה קנה מקומו הוי בתורת צדקה דהתורה הקנתה להמת בתורת צדקה להיות נקבר במקומו ולא שייך בזה חזקה, רק אף גם אי נימא דבצדקה נמי מהני חזקה מ"מ זה שאני דהרי חזינן דבמטלטלין מהני חזקה דהשתא מה שהוא תפוס בו ועדיף מחזקת מרא קמא רק מה דבקרקע לא מהני הוא מתרי טעמי או מכח דקרקע הוי בר שטרא וא"כ היכן הוא שטרו דהוי לי' לשמרו או מכח דבקרקע כיון דהאדם נייד לא שייך בי' תפיסה לומר דהוא מוחזק בו לכך אמרינן דקרקע בחזקת בעליה עומדת אבל במת מצוה כיון דבזה לא שייך שטר גם כיון דהוי מ"מ לא יזיזנו ממקומו וכיון דאמרינן קנה מקומו הוי זה כאלו היו מטלטלין ונחשב תפיסה ממש והוי חזקה דהשתא עדיף מחזקה דמעיקרא וא"ש.
ד' מה שהקשה בב"מ דף ק' מה דמשני שם בדלייפי כיון דאינו מסויים אינו הילך והקשה א"כ מאי פריך הש"ס למה לי למעט קרקע משבועה הלא כל קרקע הילך הוא והרי יש לומר דמודה באינו מסויים ובידו ליתן איזה חלק שירצה דלאו הילך הוא. הנה מ"ש רו"מ דהי' רוצה לחלק בין קרקע למטלטלין זה אמת גמור ואני אסביר לו בטעמו אולי גם רו"מ כוון לכך, דהנה הטעם בדלייפי לא הוי הילך היינו כיון דאף אם הוא בעין הוא מחוסר גוביינא רק במחוסר רק חד מעשה נחשב הילך אבל בדלייפי כיון דמחוסר ג"כ ברירה לברור איזה חלק שירצה הוי מחוסר תרי ומחוסר תרתי לא הוי הילך כדמצינו לחלק כן בכמה דוכתי בין מחוסר חד למחוסר תרי, אבל בקרקע נהי דמחוסר ברירה כיון דעכ"פ אינו מחוסר גוביינא והוי רק מחוסר חדא ובמחוסר חדא נחשב הילך, והוי כמו התם במטלטלין אם אינו מחובר כך לי קרקע אף דמחוסר ברירה כאן חדא וכאן חדא ולפע"ד זה נכון זו"ז אין להאריך. דברי ידידו וכו':