טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קנא
להרב מו"ה שלמה זלמן הורוויץ אב"ד דק"ק גלונא.
ע"ד שאלתו וז"ל ע"ד אשר האדונים הביאו מיני עופות אשר לא שערום אבותינו במדינתינו משונה במראה ובקול ובקומה וקצת מהם קנו מהבצים שלהם אשר גם המה משונים אשר קליפתם רכה ונוטה לאדמימות והושיבו תרנגולת עליהם ויצאו מהם כמותם וקצת ביצים נתהוו ע"י שדרכן לשוטט בחוצות וילדו מהם תרנגולת דידן ואח"כ הושיבו עליהן תרנגולת ונתרבו מאוד. עכ"ל השאלה. ואח"כ כתב דגם דור שלישי הוי שני ראשיהם כדים. והנה לענין גוף העוף ודאי היטב הרב אשר דיבר שהיא אסורה לדידן דקיי"ל דאינו נאכל אלא במסורת. ומ"ש החריף מו"ה אברהם שלמה סג"ל לסימן כי הולכים אצל עופות שלנו. הנה זה ודאי אינו ראיה דכוונת הש"ס בחולין דף ס"ה דשכן ונדמה קאמרינן דמהני היינו אם הולך תרנגול אצל תרנגול שהוא מינו, אבל אם הולך הזכר אצל הנקבה אין מזה ראיה שהוא מינו דטבע הזנות גורם כן ודוקא בזכר אצל זכר ונקבה אצל נקבה זה הוי סימן שהוא טהור, ועוד בלא"ה אין זה סימן לדידן כי זה מהני לדינא דש"ס דמהני סימנין גם זה הוי סימן אבל לדידן דלא מהני שום סימן רק שנאכל במסורת ודאי גם זה לא מהני וז"ב והרמב"ם מיירי לדין הש"ס דמהני סימן אבל להטור והשו"ע דבעינן דוקא מסורת לא מהני שום סי' רק מסורת, והטעם כמו דלא סמכינן אשום סימן דחיישינן למיעוטא כן ה"נ יש לחוש למיעוטא שהולך אצל אינו מינו והש"ס מיירי עפ"י הרוב ואנן דחיישינן למיעוטא לא מהני שום סימן רק מסורת. והנה לסמוך על מה שבכמה מקומות אוכלין אין לסמוך על כל זה כי הנה יש דעת האוסר דאין לסמוך על זה וכבר כתב הש"ע דראוי לחוש לדברי האוסר. ולדידן בלא"ה יש לאסור כי אף המתיר הוי רק אם ידוע שהאוכלין אוכלין עפ"י מסורת, אבל אם אין ידוע אם אכלו עפ"י מסורת או מצד קלות הדור ודאי הוא ס"ס לאיסורא אולי גם מה שאוכלין אינו עפ"י מסורת כלל ואת"ל אוכלין עפ"י מסורת דלמא כדעת האוסר בזה ובפרט בזה"ז דרבו קלות הדור ובעו"ה כמה איסורין נעשו להם כהיתר ודאי אין אוכלין מכח המסורת רק מכח הקלות או עפ"י איזה סימן לכך אין לסמוך על זה כלל, לכך כל הירא וחרד לדבר ה' לא יאכלו לא מהם ולא מהמונם. ולענין הביצים שיולדים התרנגולות שלנו ויש חשש דהם מן הזכרים של הטמאים, הנה רו"מ הרגיש בזה דבביצים קיי"ל זוז"ג מותר בדיעבד. אך זכר שם בדבריו דתליא בזה אם חוששין לזרע האב או לא וחקר במי שמזריע תחלה והנה כל זה אינו כלום ולא ראה הש"ס דתמורה דף ל' ע"ב דזה מפורש דהוי זוז"ג ולא תלאו כלל באם חוששין לזרע האב כי אין לו ענין זה לזה. כי מה דפליגי אם חוששין לזרע האב היינו להיות שמו כשם אביו תיש או צבי אבל לענין גורם אפי' אם אין חוששין לזרע האב גורם מיהא הוי ותליא בזוז"ג וכדמפורש בש"ס. לכך זה ידוע דזוז"ג בדיעבד מותר ולכתחלה אסור, ולכך אם ידוע שהוא מן הזכרים האסורין אסור לאכול הביצים לכתחלה אבל אם אין ידוע ויש לומר דהם מתרנגולים הכשרים או מדספנא מארעא מותרין אפי' לכתחלה כיון דמה דזו"זג לכתחלה אסור ודאי הוא מדרבנן דמן התורה כל דאינו בקדשים אין חילוק בין לכתחלה ובין דיעבד ובע"כ דזה הוי רק דרבנן ואם כן אם ספק אם הוי זוז"ג או כולו היתר מותר אף לכתחלה. אבל אם הוי שני הראשים של הביצה שווין וזה הוי סימן איסור בביצים, ונהי בידוע שהוא מתרנגולת כשרה מותרין אפי' שני הראשים שווין מ"מ כאן מן הראשים מוכח דהוי מתרנגול זכר האסור וליכא ספק לכך לכתחלה אסורין ובדיעבד מותרין כיון דעכ"פ הוי זוז"ג. הנה את זה נתן ה' בלבי להשיב ויותר אין להאריך. דברי ידידו וכו'