טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצורי דינים מהלכות טרפות מספר קנאת סופרים להגאון המחבר זצ"ל · תשובה קמב
להרב מו"ה יואל דייטש אב"ד דק"ק מאניסטריטש.
הנה מכתבו קבלתי. והנה מה שהעיר על האו"ה שכתב דדבר שאין איסורו ניכר מקודם אפי' הוא דבר חשוב בטל, והעיר רו"מ הרי כיון דאפשר לפרושי ע"י ברירה הוי כניכר האיסור. הנה גוף הערה זו עיין בחיבורי ס' החיים הל' חנוכה סי' תרע"ז בתשובה ד' שם מבואר דבר זה ושם כתבתי דע"י ברירה לא נחשב הוכר האיסור, וכעת אבאר יותר דלדידן ודאי א"ש כיון דבאמת קיי"ל דאין ברירה רק בדרבנן קיי"ל יש ברירה והיינו מטעם ספק דרבנן להקל, וא"כ ע"כ אינו ודאי רק ספק ואיך הוי כהוכר האיסור. בשלמא בהקדש דאפשר ע"י חילול ובזה ודאי יתחלל לכך הוי כהוכר האיסור אבל בזה כיון דהוי ע"י ברירה כיון דהוי רק ספק נהי דהוי לקולא מ"מ כיון דאינו ודאי לא הוי כהוכר האיסור, ועוד דאדרבא נימא להיפך ספק דרבנן להקל ואין ברירה ולא הוכר האיסור. ועוד אף אם הוי מן התורה ברירה לא הוי כהוכר האיסור די"ל כיון דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ורוב עדיף מברירה דהרי רובא ודאי הוי דאורייתא וברירה הוי פלוגתא וא"כ רוב עדיף מברירה וא"כ אם יטול א' מהם אדרבא נימא כל דפריש מרובא פריש ולא מן האיסור, ולא אמרינן ברירה רק היכי דהוי שוה האיסור וההיתר יחד או אף אם הוי רוב ההיתר אם הוי דברים שאין מתבטלין דהוי עליהם שם איסור קבוע דרבנן וכל קבוע כמע"מ, ולכך שוב שייך לומר ברירה, אבל במה דמתבטל ואין עליו דין קבוע לא שייך לומר דאפשר להכיר האיסור ע"י ברירה דאדרבא נימא כל דפריש מרובא פריש ולא הוי הוכר האיסור וזה נכון בעזה"י. ומה שהקשה על האו"ה דאינו דומה לענבים בגיגית כיון דיורה רותחת מבלע בלע מפלט לא פליט א"כ נאסרה החתיכה תחלה לבדה רק דאנן לא ידעינן לה עכת"ד, הנה לא ידעתי מאי קא קשיא ליה דמה בכך סוף סוף כל דלא הוכר לנו האיסור הוא בטל ולא גזרו בדברים החשובים רק באם לנו ניכר האיסור וכל דאין ניכר האיסור לנו בטל, ועוד הרי י"ל דלא הרתיחה הקדרה אז לפלוט מיד הכל ולו יהא דהוי ספק מ"מ שוב הוא ספק דרבנן כיון דדברים החשובין רק דרבנן וכאן לא שייך לומר דנולד הספק בשל תורה ומצד אחר בא לו שהוא דרבנן דכאן מן התורה אין נ"מ לנו אם נאסר תחלה או לא דסוף סוף קיי"ל מן התורה אפשר לסוחטו מותר רק מדרבנן אסור ובפרט שבשלו דמן התורה מותר וא"כ אין נ"מ לנו רק לעניין דרבנן והוא שפיר ספק דרבנן דדלמא פלט מיד וז"ב ופשוט. דברי ידידו וכו':