טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
קיצור דינים מהלכות טרפות העולים מספר טוב טעם ודעת מהדורא תניינא · תשובה עז
(שייך לסי' הנ"ל)
ריאה שצמקה במקצת אומה מעבר לעבר ומחמת משמוש עלתה מעבר אחד. ובעבר השני ג"כ עלה הצימוק ע"י משמוש, רק בתוכו הי' קמט גדול ועל הקמט הי' בועה המליאה ליחה עכורה ועל המורסא או הבועה הי' סרכא תלוי' ואזלה ע"י מיעוך כנהוג, ואחר דאזלה במיעוך משמש בה הרבה והשו"ב אמר שעלה עלי' מראה ריאה והמורה אמר שאינו מראה ריאה רק קצת לובן. הנה ודאי מה שהי' הכחשה בין המורה ובין השוחט ודאי אין השוחט נאמן דבכה"ג דחזינן ריעותא רק לומר דנשתנה ודאי אינו נאמן. ובעיקר הדין פשיטא דטרפה כיון דחזינן דצימוק אי אפשר לו לחזור לברייתו מוכח דהקמט הוי מחמת חולי. גם מורסא על הקמט נמי טרפה כיון דעכ"פ בעי בדיקה ובמורסא אי אפשר לבדוק הקמט ובפרט בשביל סרכא וקמט יחד ודאי דהבדיקה מדינא והמורסא מעכב הבדיקה ודאי טרפה בלי ספק. וז"ב ונכון:
בהשמטות (סי' כ"ב)
בסרכא מתוך בועה בין אונה לאונה למטה מחציין כבר כתבתי דהעיקר כהתב"ש לב"ש דלא מהני מיעוך בזה. ובדין הסרכא שהיתה סרוכה לדופן ועברה ע"י מיעוך רק אח"כ נמצא שהי' נגלד פורתא במקום הסרכא זה ודאי טרפה חוץ ממה דהוי כתרתי לריעותא רק בלא זה טרפה דטעם תר"ל לא בעינן רק לפי מה שהיו נוהגין למעך אבל לדידן דאנו מקילין בקליפה די אם נקלף יפה אבל אם נגלד פורתא א"כ לא הוי קליפה טובה ומש"ה טרפה: