אור ברסלב
טוב טעם ודעת קיצור דינים מהלכות טרפות העולים מספר טוב טעם ודעת מהדורא תניינא

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

קיצור דינים מהלכות טרפות העולים מספר טוב טעם ודעת מהדורא תניינא

קיצור דינים מהלכות טרפות העולים מספר טוב טעם ודעת מהדורא קמא

תשובה א

מה שחקר הפרי מגדים בהקדמה להל' טרפות שכתב יראה לי שאם הי' כאן ב' קדרות א' איסור וא' היתר ונפל איסור דרבנן לתוך א' מהם דתלינן שלתוך איסור נפל כמבואר בסי' קי"א ואח"כ נפל עוד איסור שאינו מין האיסור הראשון ונשפך ומתחלה הי' בקדרת היתר נ"ט חלקים זיתי היתר וא"כ כשנפל האיסור הב' דרבנן לתוך היתר אין בו ששים, ואמנם אם נאמר דהאיסור הא' ג"כ נפל לכאן תו יש בכאן ס"א זיתים נ"ט של היתר וב' של איסור וא' מבטל חבירו אמרינן כן דכל בדרבנן תולין להקל יע"ש. ולדעתי אסורה הקדירה כמו דקי"ל בספק דרבנן באתחזק אסורא אסור הרי דלא מהני ספק דרבנן נגד חזקה א"כ ה"ה נמי להיפוך כיון דמקודם שנפל הראשון הי' הקדרה בחזקת היתר ואי נימא עכשיו הראשון נפל לכאן א"כ נחזיק אותה בחזקת שהיתה אסורה עד הנה ובטעות החזקנוה בהיתר, א"כ להוציא' עד הנה מחזקת היתר בזה לא אמרינן ספק דרבנן לקולא ואזלינן בתר חזקה דמעיקרא והוי ספק דרבנן נגד החזקה ואסורה הקדירה יע"ש:

תשובה ב

(שייך לסי' ל')

בנידון מה ששאל על דברי התב"ש בסי' למ"ד ס"ק זיי"ן מה שתמה על הרמב"ם מלשון הרמב"ם יע"ש והקשה השואל דהרי נתרוצץ אינו נקב כמ"ש הש"ך והסכים כן התב"ש עצמו עכ"ל. הנה באמת התב"ש ס"ק א' כתב להיפוך דשייך לשון רציצה גם בשבירה בנקב רק דהוכיח מלשון הש"ס דכאן הוי הכונה בלי נקב אך הרמב"ם פי"א מה' שחיטה תחלה כתב לשון שנחבסה ואח"כ כתב בהלכה ד' נתרוצץ בע"כ הכונה דנחבסה הוי בלי נקב ונתרוצץ היינו בנקב דוקא זה כונת התב"ש. ומה שהקשה מסוטה דבטלו הנוקפין דמקריב טרפות למזבח שמא ניקב קרום של מוח א"ש דאם כבר הוכתה אין לחוש שמא ניקב דאזלינן בתר רובא. אבל שם מיירי להכות לכתחלה ודאי ראוי לחוש שמא ינקוב דלהבא לא מהני רוב וא"ש:

תשובה ג

(שייך לסי' ל"א)

בפמ"ג בשפתי דעת סק"א במ"ש ודע שיש להסתפק בבר אווזא דמסמס קועיה דמא דאסור מחשש ניקב הוושט אי מהני שהיות י"ב חודש דאיכא חזקה בהמה בחייה כל שניקב במקום שחיטה הוי נבלה ומיעוטא דחיות הנה, א"כ יש לאסור אפי' חיות י"ב חודש. הנה נעלם ממנו דברי הש"ך לעיל סי' כ"ג ס"ק י"ט דאף בחשש ניקב הושט מתיר להשהות כ"א יום עד שתתעבר ואין לחלק בין עיבור לחי' י"ב חודש.

תשובה ד

(לסי' ל')

בדין עצם הגלגולת שיש בו חטוטרת בראשם. הנה לדינא צריך לבדקו אם יש נקב בעצם, ואף אם לא נמצא בהם נקב רק אחר היבשות ג"כ יש להטריף אם יש בהם חטוטרת רק החיוב לבדוק הוא רק בעודן לחים אבל לא אחר שנתיבשו. ואם אין בהם חטוטרת אז אם בדקו כשהוא לח ונמצא נקב טרפה, ואם אחר היבשות נמצא בהם נקב אמרינן דהכי רביתייהו רק מכח חולי או ד"א נעשה הנקב כן הוא נכון לדינא

ובהשמטות (תשובה ט') אם החטוטרות גבוה מהעצם והעור דבוק שם להעצם ודאי יש שם נקב וטרפה.

תשובה ה

(שייך לסי' ל"א)

מעשה בתרנגול שהי' דרכו להיות סובב והולך בעיגול במרוצה כמה פעמים והי' החשש שמא הוא החולי שקורין שווינדול, ואח"כ נשחט ובא לפני מורה אחד והטריף כי הבל"י כתב בסי' ל"א דאין אנו בקיאין בעוף כזה ואח"כ בא שו"ב אחד והעיד שראה הכבשים שיש להם חולי זה והם מקיפין במקומם ולא רצים במרוצה וע"ז סמך המורה והכשיר ועשה מעשה ואכל כדי לברר הוראתו. הנה לא טב הורה ואין ראיה מעדות השו"ב. ואף אם עפ"י הדין לא ניחוש בזה למים בראש דהתם מבואר הסימן שמנענעת בראשה אבל לא שמקפת א"כ אין זה ראיה ואין לחוש מספק אך מ"מ אולי כעת נשתנו הטבעיים ואין דרכם לנענע רק להקיף א"כ התרנגול ספק טרפה וישאל בזה להבקיאים בדבר אם כעת דרכם לנענע או להקיף וז"ב. והמורה דסמך תחלה על חשש זה והטריף ואח"כ סמך על עדות השו"ב מאומדנא בלי ראיה ואכל ממנו לא יפה עשה כנ"ל:

תשובה ו

(שייך לסי' ל"ב)

ע"ד שאלתו בפרה חולבת שהכו אותה במקל על רוחב השדרה הכאה רבה עד כי נחלתה ונפלה ואחר איזה ימים חזרה לאיתנה אם מותר לשתות החלב לכתחלה, כי חשש לדעת המחמירין דלא מהני הילוך ד"א לבד רק הילוך ובדיקה. הנה לדינא החלב מותר לכתחלה כי סגי בהלוך לבד נהי דהיכי דאפשר לברר ולבדוק ראוי להחמיר ולבדוק עכ"פ בא"א לברורי כגון הכא לענין החלב מחיים ודאי יש להתיר. וחילוק יש בין ביצה ספק טרפה דביצת העוף נחשב מגופה דעובר ירך אמו הוא ולכך כיון דבתרנגולת נולד ספק טרפה אתרע הרוב וחזקת דילה. אבל החלב אינו מגופה רק הוא ענין בפ"ע א"כ בספק נהי דהפרה אתרע מ"מ החלב לא אתרע לכך מותר לשתות החלב לכתחלה כנ"ל נכון:

תשובה ז

(שייך לסי' ל"ג)

בדין אם הי' מכה בצוואר למעלה ממקום שחיטה ובדקו המכה ע"י גרירה וראו שלא שלט בוושט עצמו הביא באשל אברהם בדין זה דאסור דנימוס הוי כניטל והוי כנדלדלו הסימנים, הנה נראה להתיר בזה כיון דהכא אין הטרפות מצד עצמו לא אמרינן נימוס הוי כניטל, וכיון דהסימנים מחוברים יפה לצוואר ואין מדולדלים אין להחמיר בזה. ומכ"ש אי נימא כדעת הסוברים דנעקרו הסימנים אינו טרפה רק שאין שחיטה מועלת בהם, אבל כאן שהם מדובקים בחוזק ממש הוי שחיטה ואפי' להסוברים שהוא טרפה נראה להקל כנ"ל:

תשובה ח

(לסי' הנ"ל)

אם נמצא תולעת בקרום הושט מבפנים וניקב עור החיצון והפנימי לא ניכר אם ניקב או לא, אם דומה לתולעת הנמצא בריאה דקי"ל לאחר שחיטה פריש או יש חלוק בדבר. הנה לדינא בכה"ג דיש נקב בחיצון והספק אימתי נעשה הוי חזקת איסור ממש דטעם מרחפת לא שייך בוושט, וגם הטעם לבקש חמימות דלמא אינו מצוי כ"כ ואף בכרס ודקין רבו המחמירין דלא אמרינן לאחר שחיטה פריש מכ"ש בנידון זה ועתה אין היתר רק מכח דהפנימי לא ניקב אם מהני בדיקתינו להתיר, הנה התב"ש הביא בשם הפר"ח בדין כה"ג בנמלה שנמצא בושט ואכלה חצי בשרו והעלה שם להקל, והתב"ש חולק עליו להחמיר והאחרונים הסכימו לדעת הש"ך דבמקום ידוע מהני לושט בדיקה מבפנים, וזה דעת הפר"ח דמכשיר ולא חיישינן שמא נתרפא וגם התב"ש הכריע אח"כ להקל מטעם שני של הפר"ח לכך נראה לדינא להקל בזה בהפ"מ לסמוך על הבדיקה בעור הפנימי אבל באין הפ"מ אין להקל. ואם נמצא התולעת מונח בושט ולא תחוב בו כלל הנה לא גרע תולעת מקוץ ובאין קורט דם כלל כשר בנמצא מונח. וביש קורט דם בפנימי באין הפ"מ יש לאסור כדעת הט"ז בסי' ל"ג בקוץ ובהפ"מ כדאי הוא הש"ך לסמוך עליו להקל הן בקוץ הן בתולעת, וכל זה אם נמצא מונח בתוך חלל הושט. אבל אם נמצא מונח בין שני העורות בזה אפי' ליכא קורט דם כלל טרפה ממ"נ, אם ניקב הפנימי אין לושט בדיקה מבחוץ, ואם דרך החיצון בא א"כ צריך הפנימי בדיקה ואין אנו בקיאין בבדיקת כל הושט. ולשמא ניקב חיישינן לדידן. א"כ אפי' בהפ"מ אסור אבל אם נראה שהתולעים באו מגוף הושט ומיניה קא רבו כמו המעשה שאירע פ"ק בראד ואין ניכר שום ריעותא בשני העורות בזה נראה דיש להקל והכל לפי ראות עיני המורה ולפי בחינת הזמן והענין:

בהשמטות (תשובה ו')

אם נמצא הושט נקוב שלא במקום ריעותא ולא במקום שחין וקמט תלינן במשמוש היד כמו בריאה.

תשובה ט

במעשה בעוף שנמצא בתוכו תולעים בחלל הגוף והעוף הי' מעופש בתוכו וסרחון שכבר שהה יומים שלא נטלו משם הדקין ובפתחו נמצא בו תולעים מונחים בחלל הגוף בזה כשר בהפ"מ ולכבוד שבת מטעם ס"ס שמא מבחוץ בא ואת"ל מבפנים שמא לאחר שחיטה. ובפרט די"ל מיני' קא רבו ע"כ יש להכשיר לכבוד שבת:

תשובה י

(עוד לסי' ל"ג)

בדין פרה שקרעה בקרן שלה צוואר של עוף אינדיק אם דינו כקוץ ומחט או דינו בקנה רחב דמהני ליה בדיקה, הנה לדעתי הדבר ברור דדינו כקנה רחב ויש לו בדיקה מיהו צריך לתפוס הקנה לבדו ואח"כ יהפוך הוושט ויבדקנו מבפנים. דאף שכתב הט"ז דאין אנו בקיאין בזה בכה"ג יש לסמוך על הש"ך שמתיר אפי' בזה"ז בכה"ג וכן הוא נכון לדינא.

ובהשמטות (תשובה ז') בסוס שנשך בצוואר אווזא ועדיין לא נגע בסימנים רק נשאר עור דק העלה ג"כ דכשר דדבר רחב אינו עושה נקב כ"ש:

תשובה יא

(לסי' הנז')

באווזות שיש להם על עור צווארן הנקראים העלזליך כמו בועות קטנות הרבה מאוד והם גדולים כמו עדשים ואין שום היכר מבפנים רק מבחוץ ניכר קצת בליטתם גבוהים וקשים והעור שלם רק כאשר פתח אותם נמצא בהם מוגלא לבנה ובכמה מהם מצאו מוגלא ונוצה מקופלת ומבפנים לא נראה שום ריעותא. הנה לדינא כיון דבפנים אין שום ריעותא ניכר א"כ מחמת הבועות עצמם אין איסור כיון דלא הוי מעבר לעבר ועיקר החשש הוא רק מכח הנוצות המונחים בפנים שמא ניקבו הסימנים, נראה כיון שהעידו הב"ח והט"ז והרב מהר"א אשכנזי וכמה אחרונים לקמן בסי' נ"א שנוצות הנמצאים באווזות בפנים מותרין מכח דהוי מרוב שומן אין להם כח לגדל בחוץ וגדלו בפנים א"כ ה"נ בצוואר הוי כן דמרוב שומן נתגדלו בפנים א"כ כיון דהלכה רווחת בישראל כדעת הב"ח א"כ גם בנידון דידן יש להתיר:

תשובה יד

תירץ על קושית השואל על חילוק הש"ך ביו"ד סי' ל"ג ס"ק כ"א דיש חילוק בין אם תחוב הקוץ לפנינו אז כיון דראינו דאינו נקוב לחוץ יש לוושט בדיקה מבחוץ משא"כ באם אינו תחוב לפנינו יע"ש וע"ז הקשה מן הש"ס דפריך לעולא דאמר ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ופריך מ"ש מספק דרוסה ואמאי לא משני דהתם הקוץ תחוב לפנינו. והאריך ליישב דהכא בתחוב לפנינו עכ"פ בעי בדיקה אם אינו נקוב מעל"ע ועולא אמר אין חוששין משמע דאף בדיקה לא בעי ולכך פריך מ"ש מספק דרוסה דבעי בדיקה:

תשובה טו

(לסי' הנ"ל)

ע"ד המעשה לאחר שנמכר במקולין כל הבשר נמצא אצל איש אחד בתוך הלשון שלקח מן המקולין בועה קטנה וסביב הבועה הי' הבשר שלם ויפה ושאלו הטבח והכשירו בפשיטות ואמר שאין זה שאלה כלל. ואח"כ עמד אחד וערער עליו והרעיש עליו העולם מטעם דנימוק הלשון עם המטולטלת טרפה ואולי הי' נימוק גם המטולטלת. הנה אין זה שאלה וא"צ לחוש לזה כלל ואפי' מי שאינו אוכל משאלת חכם מותר לאכול מזה כי הוא אינו בגדר שאלה כלל:

תשובה טז

(עוד לסי' ל"ג)

תרנגולת שבלעה חוטים מצמר גפן ונשאר ראש אחד מן החוט תלוי מפיה לחוץ ודרסה ברגלה על החוט ונתלש מפיה הלשון עם העצמות שהם א' מצד זה וא' מצד זה וכמעט בלא טפה דם והתרנגולת לא חלי ולא מרגיש ואוכלת כדרכה אך השתיה אינה כדת כ"כ כמקדם והלחיים הם שלמים והיא בריאה כשאר תרנגולת עכ"ל. הנה להלכה התרנגולת היא טרפה אף דהתרנגולת אוכלת כדרכה מזה אין ראיה דהלא ידוע דטרפה אף דחייתה י"ב חודש היא טרפה. ותלינן דהוי דרך נס. והרוקח כתב דנימוק הלשון עם המטולטלת טרפה משמע ודאי טרפה ולא ספק ולכך גם שהיית י"ב חודש לא מהני בזה.

עוד לסי' הנ"ל בהשמטות תשובה ה'. מעשה באחד ששחט אווזא ולא הרגישו בו יותר דבר רק אח"כ נפל חתיכת עץ מן הצוואר שקורין העלזיל ולא נודע אם הי' בושט או לא. הנה לדעתי פשוט שהוא כשר דמבואר בש"ס דעולא מתיר אפילו בתחוב קוץ בושט ואף אנן דלא קי"ל כן בתחב אבל בנמצא בתוך הושט לכ"ע כשר. ואין לומר דוקא בהמות שכיחי דאכלי קוצים אבל עופות אין דרכם לאכול קוצים מדלא חלקו הפוסקים בזה מוכח ודאי דאין לחלק בין עוף לבהמה לכך נראה שהוא מותר בפשיטות שהוא כשר אפי' בלי הפ"מ. רק לרווחא דמלתא יבדקו הוושט כי בזה הוי מקום ידוע ומהני בדיקה:

תשובה יט

(שייך לסי' ל"ה)

שם בסעיף ג' בהג"ה הורדא דרכה להיות בכיס.

והנה אם ניקב הכיס לא נתבאר מה דינו ולכאורה נראה לי לפי הכלל דקי"ל בסי' נ' דכל שחסר טרפה גם בניקב טרפה א"כ גם הכא כיון דחסר הכיס טרפה אף ניקב טרפה ודומה לטרפש הכבד דג"כ לא הוי טרפה מצ"ע רק מטעם נטילת הכבד ואעפ"כ טרפה בניקב ה"ה נמי טרפה בכיס בניקב כמו בחסר, מיהו אם סרכא סותמתו כשרה כמו בטרפש הכבד לקמן דכל דבר שאין טרפות מצד עצמו רק מצד דבר אחר מהני סתימת הסרכא. וז"ב ונכון:

תשובה כ

(לסי' הנז')

באונה ארוכה ועבה אם נמצא בה פיצול מקמא ואין גומא ממש תחתיה רק שנשתנה קצת צורתה אם הי' ניטל יתרת זה. נראה בזה דכשר דאף המטריפין פיצול מקמא אינו אלא מטעם שמא תתפרק וא"כ הוי ס"ס שמא הוא אינו פיצול כיון דלית לי' גומא רק יתרת ויתרת מקמא כשר ושמא אין סופו להתפרק אף דהוי כשם אחד מ"מ יש להקל כה"ג והכל לפי ראות עיני המורה:

תשובה כא

(עוד לסי' הנ"ל)

באונה של שמאל שחסרה וכנגד החריץ שהי' ראוי להיות אונא נמצא כנגדה משוכה למטה אונה והשורש שלה הי' מקמא ממש אך כנגד החריץ שהי' ראוי להיות שם, בזה נראה כיון דאינה עומדת בדרי דאוני אינה משלמת החסרון אע"ג שעומדת נגד החריץ ואף שכתב הלב"ש דאם חיה י"ב חודש כשרה משום דהוי פלוגתא דרבוותא הרי כתב הפרי מגדים דאם רוב מטריפין ומיעוט מכשירין לא מהני יב"ח. וכאן הרי כמה פוסקים מטריפין יתרת מקמא. ואף המכשירין ס"ל דלהשלמה לא מצטרף א"כ הוי רוב מטריפין ומיעוט מכשירין ובכה"ג לא מהני י"ב חודש:

תשובה כב

(לסי' הנ"ל)

בריאה א' שנתפצלה הארוכה ועבה במקום שיש באונה ההיא כעין הר והולך משם א' מקנוקנות בעיגול כעין קשת ונתפצל מן האונה החלק ההוא שהוא כעין הר מתחת סמפון הנ"ל עד שנשאר פיצול ההוא עגול ותלוי מקמא והדבר נראה לעין שחלק הזה הוא חסר מן הארוכה ועבה, גם סמוך לפיצול זה יש למטה רחוק מכיס הורדא עוד כעין כיס אחד קטן רק שהשוחטים אומרים שאין זה כיס ממש, הנה בדין גוף הפיצול נראה להקל. ובענין מה שהיה עגול קצת וכיס סמוך לו ג"כ נראה להקל כיון דאין תואר ורד ממש, מיהו משום יתיר כיס לבד, אם השו"ב אומרים שאין זה כדמות כיס נמי ראוי להקל לסמוך עליהם בזה אבל אם אומרים שהוא כדמות כיס אם הוא סמוך ממש ואין רוחב קש ביניהם יש להטריפו מכח תרתי לריעותא מכח יתיר כיס כסברת מהר"ם ז"ל אבל אם יש רוחב קש ביניהם יש להכשירו בהפ"מ ודו"ק:

בהשמטות (תשובה י"ב) אם האו"ע נתקטנה מאונה אמצעית והאו"ע צמקה במקצת יש להכשיר דיש לתלות הקטנות הוי מכח הצימוק והדרא בריא:

תשובה כד

(עוד לסי' הנ"ל)

באם שני האומות היו שווין והי' על אחת מהן עוד ריעותא אם יחשב לתרתי לריעותא דמאן יימר דזאת היא שהחליפה צורתה בגידולה שמא האחרת החליפה צורתה, ובפרט כי בזה. נראה כי צדקו דברי הלב"ש כי חלוף לא בכלל נקב הוא. הנה לדינא נראה דכל חד הוי עליו שם יתר א"כ בשני אומות שווין הוי כל חד ריעותא. זו יש בה ריעותא, וזו יש בה ריעותא דאינה קטנה לכך בכל אחת יש שם תר"ל ודו"ק:

תשובה כה

(שייך לסי' הנ"ל)

בגדי יונק שהי' אונה אמצעית של ימין פחותה מט"ד אם לסמוך על הסמפון או לא והראש אפרים כתב בכה"ג לסמוך על היתר סדק. הנה הוכחת הסמפון לא מהני רק אם אם יהי' באונא הסמוכה ב' סמפונות אבל אם בהקטנה הוי סמפון אז אדרבא זה הוכחה דהוי אונא ולא תלתולי בשר והיא פחותה מט"ד וטרפה (עוד לסי' הנ"ל)

באונה ארוכה ועבה שנתפצלה מקמא ואין ידוע אם הוי פיצול או יתרת הנה נראה להקל בזה. ומה שהי' לו כיס אדרבא זה הוי מעלה דאפי' המטריפין בב' כיסין היינו רק אם הם ביחד במקום הורדא אז הוי כאלו נטלו שתיהן אבל אם היתר כיס עומד בפ"ע שלא במקום הורדא ודאי דכשר. א"כ כיון דלא הוי ריעותא מחמת הכיס אדרבא הוי עוד מעלה דהחשש הוא אולי הוי פיצול ולא יתרת א"כ הכיס מעיד עליו דיתרת מקמא הוי וכשר מדזה הוי יתרת ה"ה גוף החתיכה כנ"ל ודו"ק:

תשובה כז

(שייך לסי' ל"ה)

ע"ד השאלה בסרכא ממקום למקום בריאה וקצרה מבשר הריאה עד שהבשר מקמיט תחת הסרכא, והסרכא לא עברה ע"י מיעוך רק ע"י קליפה ובדק השו"ב ברוק ובצבצה והשו"ב הטריף אותה כדין כל סרכא של"כ דמבצבצה, והמורה אמר שכשרה היא וטעמו כיון דעברה הסרכא ע"י שהשוחט מצא בריחוק מקום מהסרכא קרום דק וקלף הקרום ההוא וגם הסרכא עברה עם קליפת הקרום, א"כ הרי הוא מתורת מעשה דריינוס וסרכא היוצאת ממנה כשרה ובמעשה דריינוס אין הנפיחה מעכב והבצבוץ תלינן בחוזק יד הטבח. הנה לדעתי היא טרפה גמורה דהנפיחה מעכבת בדיעבד א"כ ממ"נ אם קלפוה בנחת א"כ מנין נקב זה ודאי הוי מעיקרא ואם קלפוה בחוזק שוב מעכבת הנפיחה והכא א"א לבדוק וטרפה:

תשובה כח

(עוד לסי' הנז')

בריאה שהיה אונה אמצעית שוה לתחתונה והיה עוד ריעותא שהיה יוצא ממנה סרכא כסדרן למטה מחציין והיה בה חלון הדבר פשוט דטרפה הן מטעם הרש"ל שהביא הט"ז סי' ל"ה ס"ק ב' והש"ך ס"ק כ"ב והן מטעם תרתי לריעותא כדעת התב"ש והמשבצות סי' ל"ז:

תשובה כט

(עוד לסי' הנ"ל)

בריאה שהיה חסר מקצת מן הוורדא והיה בה פיצול מקמא ורצה השו"ב להכשיר לומר דזה שייך להשלמה. הנה לדינא טרפה דלא אמרינן דמשלים רק אם היא כעין יתרת ולא אם הוי כעין פיצול איך נאמר דזה הוי השלמת הורדא לכך היא ודאי טרפה.

תשובה ל

(עוד לסי' הנ"ל)

באונה ארוכה ועבה שנתפצלה מקמא והי' להפיצול כיס. הנה אם הי' להארוכה ועבה התואר שלה בלי הפיצול פשוט שכשרה. דהכיס יגיד שכשרה כמו דהכיס יתר הוא כן זה הוי יתרת ואף להמחמירין בפיצול מקמא היכי דאין לה תואר רק עם הפיצול מ"מ ביש לו כיס עדיף דמוכח מזה דהוי יתרת

ובהשמטות (תשובה י"ג)

בריאה שהי' בה כעין פיצול באומה בצד שכנגד שומן היורד בין ב' ערוגות וגומא תחתיו ונפחו הריאה והי' הפיצול מונח בגומא. הנה נראה דזה הוי בכלל מקמא דאם שורש הפיצול הוי למטה מחובר לערוגה וסופו הוי למעלה אז דרך הפיצול להתפרק וטרפה.

עוד בהשמטות (תשובה י"ד)

בריאה שהתחיל להתפצל חוד האונה סמוך לשרשה ונמשך האונה אל תוך האומה והי' יוצא עד נגד אונה שבצדה וחלק הפיצול שבתוך האומה הי' גומא תחתיו גם החלק שסמוך לאומה ניכר שהוא פיצול כי נחסר שם מן החוד וכשמצטרפין ראש הפיצול נשלם החסרון. הנה זה ודאי טרפה דהגומא מעיד שהוא פיצול וטרפה

בתשובה ל"ה בריאה שהי' יוצא מן האונה באמצע יתרת מקמא ויש לזה תואר ורד לדברי הש"ך שפוסק דיתרת ורדא אפי' בשמאל טרפה. הנה זה דוקא אם היתר ורד יוצא מגוף הריאה כענין מוצא האונות או האומות אבל אם יוצא היתר מן האונה או מן האומה הוי רק דלדול וכשר ואף דיש לה כיס כה"ג נמי כשר וז"ב

ובהשמטות (תשובה ט"ז)

בריאה שהי' הכל כדרכה רק האונה אמצעית היתה גדולה מן הארוכה ועבה, הנה זה טרפה באמת דאם רק אחת נשתנה אף דהשניה לא נתקטנה מדרכה הוי חליף וטרפה

עוד שם (בתשובה י"ז)

אם נמצא שתי וורדות בכיס א' ושורש א' רק שגובה השורש אינו גבוה רק כל דהו ואחת רחוקה מחברתה כשיעור רוחב עובי אצבע נראה בזה שכשרה כיון דמונחין בכיס א' אף דגובה השורש אינו אלא כל דהו כיון דהוי בכיס א' מורה דהם לאחדים לכך כשר עכ"פ בהפ"מ או לכבוד שבת ויו"ט ודו"ק.

עוד שם (תשובה י"ח)

באונה של ימין הסמוכה לגרגרת נמצא כעין יתרת בדרי נוטה לגבה למטה מחציה כשיעור ציפורן אגודל ובשיפולי היתרת הי' קצת צימוק והרוח נכנס בו אך שלא עלה בשוה לשאר הריאה. לדעתי הוא טרפה דהצימוק מקטין היתרת ומתחכך וסופו להתפרק וטרפה:

תשובה לא

(לסי' ל"ו)

האריך ללמד זכות על הנוהגין להקל בנקבי מורנא לחפש אחר מורנא בפנים ואפי' בלא בדיקה כי י"ל בימי רגמ"ה עדיין לא נבחנו הני נקבים אם ממורנא נינהו אבל עכשיו כבר נבחן ונתנסה דהנהו מורנא דרכן לבקש חמימות ויכולין לסמוך ע"ז תמיד וכן אם נמצאו על היד או על הבגד מכ"ש דיש להקל ובע"כ מן הריאה היא. וע"ד הורדא שנתפצלה לשנים באורכה יותר מרוחב אגודל ואחר הנפיחה לא נתקרבו הפיצולים להדדי והי' סרכא מפיצול לפיצול. הנה אם אין להם שורש א' טרפה בלי הסרכא מטעם יתיר ורדא ואם יש להם שורש א' כעובי אצבע הוי ורדא א', א"כ אם הסרכא הוא בענין שבין אונא לאונא לא הוי בעי מיעוך ומשמוש ה"ה הכא לא בעינן ואם הוי שלא כסדרן גם כאן בעי מיעוך:

ובהשמטות (תשו כ"ג)

סרכא היוצאת מן הריאה לשומן הלב וכפתור יוצא מתוך הסרכא והסרכא הלכה ע"י קליפה ובתוך הכפתור הי' מוגלא נראה דטרפה דסרכא תלויה לאו ריעותא היא לכך גם הכפתור היוצא ממנה אינו מזיק אבל בדבוקה הוי ריעותא וצריכה בדיקה והכפתור מרע הבדיקה לכך נשארה בחזקת טרפה.

עוד בהשמטות (סי' כ"ז(

אם היו החיתוכים שבין עליונה לאמצעית ולשלישית הולכין באלכסון באופן שהשורש של האמצעית הי' עומד בפנים מן העליונה ושם הי' סרכא מחיתוך לחיתוך. הנה זה ברור דהוי שלא כסדרן כיון דדרך מקרה אירע שנתעקמו וסופן להיות חוזרים לקדמותן וסופן להתפרק וטרפה.

עוד שם (סי' כ"ח)

בעגלים וגדים אם יש בהם סרכא תלויה או מנה ובה יש להכשיר כמו בגסה אבל סרכה דבוקה שהלכה בהכנסת יד הטבח יש להטריף דבעגלים כיון דעדיין רכה מתנתקת אפי' בנחת לכך יש להטריף בזה.

עוד שם (תשובה ל"א)

בשתי אונות דבוקות יחד ואין שם היכר סדק אך בתחתית האונות בשפולם נפרדו ממש כשיעור טרפא דאסא ובתוך מקום הפירוד יש שם סרכא מחיתוך לחיתוך בין אונא לאונא למטה מחציין נראה ברור דהוי שלא כסדרן משום דהוי כלמעלה מחציין וטרפה וז"ב:

תשובה לד

מעשה בריאה שהי' בה בשר בלוי למעלה וקלפוהו והי' יפה רק שהי' תחתיו נגלד פורתא ובדקוהו ולא הי' מבצבץ ולדעת התב"ש הוי זה תרתי לריעותא דבשר בלוי הוי ריעותא וגם נגלד הוי ריעותא וצריך בדיקה הנה אין זה תרתי לריעותא מכמה טעמי חדא דכדאי הוא הט"ז לסמוך עליו דבשר בלוי לא הוי ריעותא וגם כדאי הוא הש"ך וסייעתו דס"ל נגלד פורתא לא הוי ריעותא וא"צ בדיקה וכדאי הם לסמוך עליהם בהפ"מ ואפי' בלא הפ"מ נראה להתיר דהרי אם יש רוחב קש ביניהם לא מקרי תר"ל כן, ה"נ בנגלד פורתא והבשר בלוי שניהם הם על עור העליון והחשש הוא בעור התחתון שמא ניקב והרי בשני אין בו ריעותא כלל ומעור לעור לא מחזקינן ריעותא ואפי' בלא הפ"מ כשר:

ועוד בעובדא כעין זה בריאה של בהמה שהי' בה בשר בלוי סמוך למקום הנגלד פורתא ואחרי אשר קלפו הבשר בלוי נתקלף על מקום הנגלד ובצבצה במקום הנגלד והבודקים אמרו שלא הי' בשר בלוי רק קרום רחב. הנה ל"מ לדעת התב"ש פשיטא דטרפה דהוי תר"ל ואפי' לדעת הט"ז דבשר בלוי לא מקרי ריעותא מ"מ כיון דהי' בשר בלוי וגם נגלד עכ"פ בעי בדיקה מדינא וכאן דיש נקב לא מהני בדיקה ולא תלינן ביד הטבח וטרפה בלי ספק וז"ב:

בהשמטות סי' ל"א)

מה שנוהגין השו"ב לשפוך פושרים על הסרכא בעת המיעוך יפה הם עושים דהוא רק שלא תתקרר הסרכא:

עוד שם (סי' ל"ב) דבעגלים הרכים נמי לא די בבדיקת פנים רק צריך לבודקן נמי בחוץ ואדרבא בהו צריך יותר לבדוק מבחוץ יע"ש:

תשובה לה

(לסי' ל'"ו)

אם נמצא מורנא בריאה הנקרא מאטיליצע. זה היא טרפה גמורה אחרי שהנקבים שחורים וגם בלוי סביבם וצרורות דם דזה ניכר דהוי מחיים בודאי וטרפה

תשובה לח

(עוד לסי' הנז')

באונה שצמקה מקצתה והיא אטום כ"כ שאין הרוח נכנס בה כלל אם יש להכשיר כדין צמקה מקצתה או הוי כדין אטום בריאה. הנה להלכה היא טרפה אם אין הרוח נכנס בה כדעת הנקה"כ רק בהפ"מ וצורך גדול הרוצה להכשיר עכ"פ בעי בדיקה, אם יהי' סימן דהוי ב"ש אז יוכל להכשיר אבל בלי בדיקה אין להכשיר כלל בזה, ואם יש עוד ריעותא טרפה אפי' בהפ"מ וצו"ג

תשובה לט

(לסי' הנ"ל)

אם נמצא תולעים בתוך הריאה לא סמוך לנקב והשו"ב מכירין היטב שהם ניקבי מורנא יש להכשיר דהפוסקים לא דברו רק באין ניכרין הנקבים ממה הם אבל בניכר היטב תולין במצוי. ובענין זיעת הריאה המנהג שאם רואין פעם א' מקנחין אותה ואם חוזר ומזיע מטריפין ואם לאו מכשירין. ואם סרכא מנה ובה מבועה מ"ז דינה כדין תלוי' מבועה מ"ז:

תשובה מ

(עוד לסי' הנ"ל)

נגלד פורתא והוא נקב דק שאינו ניכר אם ניקב גם השני נראה דמהני בזה בדיקת פושרין כיון דאין מחזיקין ריעותא מעור לעור כמ"ש האחרונים לכן עכ"פ בדיקה מהני, גם אם נקרע השני תלינן בחוזק הנפיחה להש"ך דנגלד פורתא לא הוי ריעותא אין ראיה ומשמוש מעכב בדיעבד לכן יש להקל בזה:

בהשמטות (סי' י"ט)

בריאה שהי' במקום א' נגלד מקצת ועל אותו נגלד הי' קרום פרוס עליו מלמעלה ודרך השו"ב להכות ביד על הריאה כדי שתעלה היטב בנפיחה ואח"כ קלפו הקרום ובצבץ הנגלד ואמרו השו"ב שהוא מחמת ההכאה נקרע הקרום ובנגלד מקצת אין הבדיקה מעכב. הנה זה אינו דדוקא במשמוש יד הטבח תלינן דע"י הצפורן נעשה נקב אבל בחוץ דלא נגע רק ברוחב היד לא תלינן ובפרט דעכ"פ הראיה מעכב והכא הוי הראיה להיפוך ובפרט דעור פרוס על הריאה הוי סרכא תלויה וכיון דהוי נגלד פורתא הוי תרתי לריעותא בודאי טרפה. עוד בהשמטות (פי' ס"ט) קצב שנטל הדקין של בהמה והניח אותם על הספסל ויצא מהם קלוח גדול של פרש ואח"כ ראו בהם ב' נקבים עגולים ופתוחים ואח"כ נמצא על הספסל ב' תולעים. הנה זה ודאי טרפה דאף בריאה אין להתיר רק אם נמצאו בתוך הנקבים או ע"י בדיקת השמש אבל בלא"ה אין להתיר ונהי דעכשיו נהגו לחפש בריאה אחר מורנא כבר כתבתי טעם לזה וזה הוא רק בריאה אך לא בכרס ודקין לכך חלילה להתיר בזה. עוד שם (בסי' ע')

בענין הריאה שמזיעה טיפי דם כבר כתבתי שפעם הראשון מקנחין היטב ויחזור לנפוח במים אם מבצבץ ודאי טרפה ואם לאו מוכח דהוא רק זיעה והיא כשר וזה עצה נכונה בעזה"י:

עוד שם באם הריאה נסרכה לצלעות ולשומן ומפרידין הסרכא מן הצלעות רואין שהריאה מחותכת לאונה ואומות והסרכא מתפשטת על פני כל הריאה וגם בין החתוכים, לדעתי היא טרפה גמורה כי מעשה דריינוס גופו חידוש ואין לך בו אלא חידושו רק אם אינו נסרך לשום מקום אבל אם נסרכה לצלעות הוי כתרתי לריעותא וטרפה ואפי' מיעוך ומשמוש לא מהני:

ובדין צמקה במקצת ודאי צריך בדיקת נפיחה לראות אם עולה בנפיחה להוציאו מחשש יובש ואטום, ואם סרכא של"כ עומדת אצל הצמקה כרוחב קש ונקלפת על הצמקה נחשב כאלו עמדה על הצמקה ממש ומצטרפת לתר"ל דאולי משם הוי עיקר הסרכא אפי' אם עברה ע"י מיעוך וכ"ש ע"י קליפה:

עוד בהשמטות (סי' ע"ז) אם האונה קטנה רק כט"ד וצמקה מקצתה בזה נראה לי דכשירה כיון דרק מקצתה צמקה הדרא בריא וכיון דדינו של בה"ג חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו ולא בצמקה מקצת אונא וז"ב:

תשובה מב

(לסי' ל"ו)

באונה עליונה הסרוכה לשומן הלב בסרכא רחבה ועברה ע"י מיעוך בקלות בלי שום דוחק כלל ונמצא תחתיו נקבי מורנא והתולעת בתוך הנקב ובהבל הפה ע"י חום קצת יצא מהנקב. הנה אם לא עברה הסרכא רק ע"י קליפה הנהוג אף דהמורנא בתוך הנקב טרפה. דאז הבדיקה חיובית וכאן א"א לבדוק, ואם עברה הסרכא ע"י מיעוך בקלות אז אם אין מורנא בנקב טרפה ואם יש מורנא בנקב עצמו אז מהני בדיקת השמש וכשרה אבל בלי בדיקות החום ודאי טרפה בזה.

תשובה מג

(לסי' הנז')

ריאה שהי' בה יתרת בדרא ולכולם הי' סמפון ונפחוהו והית' אונא א' נוטה לגבה והוי ספק אם היא היתרת או לא. הנה התב"ש ופמ"ג מכשירין בכה"ג בספק איזה היתרת ולדעתי היא טרפה בודאי דעל כולם הוי שם יתרת וא"כ בודאי טרפה ואם ירצו לסמוך על התב"ש ופמ"ג איני אומר קבלו דעתי

תשובה מד

(לסי' הנ"ל)

ריאה שהי' בה מראה ונקודות אדומות ותחתיהן נקבים דקים והמראה הלכה לה והנקבים אין רוח יוצא מהם. בזה יש להכשיר אף שהחמיר התב"ש היינו אם לא בדק כלל אז לא שייך לומר נשחטה הותרה כיון דיצא מן הרוב דיש לו נקבים אדומים אבל אם בדק ולא בצבץ אז איכא תרי רובא רובא דכשרות ורוב נקבים אינם מבצבצין ומש"ה כשרה:

תשובה מו

(לסי' הנ"ל)

אם בדקו מקצת מן הריאה ולא הי' מזיע ואח"כ התחיל לבדוק החלק השני וראה שמחלק הראשון יוצא זיעת דם, הנה כ"ז שהריאה עדיין ביד הבודק לבודקה לא נחשב יצא הדבר בהיתר והכא עדיין לא בדקו החלק הב' לכך הוי דינו כאלו ראו מיד זיעת דם ואין לחלק בזה:

בהשמטות (סי' נ"ח)

אם הי' קרום פרוס על מקצת הריאה ועל מקום א' הי' לקותא של שחור קצת לא כמראה זפת וקלפו הקרום בנחת ובצבץ במקום השחור והבודקים אמרו שהוא נגלד, הנה זה הוא הוי טרפה גמורה דאפי' לא הי' מבצבץ המראה שחור הוי ריעותא ועם נגלד הוי תרתי לריעותא ומכ"ש בבצבץ דמוכח דנקבו ב' הקרומים אין לך טרפה הימנו וזה אליבא דכ"ע טרפה

תשובה מז

(לסי' הנ"ל)

ריאה שנמצא ע"ג פיצול וגומא תחתיו והפיצול שוה למדת הגומא, רק הגומא אשר תחת הפיצול עמוקה הרבה יותר מעובי הפיצול אשר על כן הפיצול עומד באויר ואינו מגיע עד תחתיתו להיות נוגע בבשר הריאה והחסרון אשר תחת הפיצול מחזיק הרבה יותר מכ"ף כפופה שהוא שיעור אצבע אגודל אמנם לא הגיע לשיעור רביעית. נראה בזה דטרפה כיון דאיכא דעת כמה פוסקים להטריף בחסרון בפנים וגם יש שהטריפו פיצול כזה הוי תר"ל וטרפה וז"ב:

תשובה מח

(לסי' הנ"ל)

אם נזדמנו על הריאה מראות אדומות מנהג השוחטים שקולפין את עור הריאה ובודק את העור נגד השמש אם יש נקבים אז הוא טרפה דאין לתלות הנקבים בהקליפה ומשמוש יד הטבח אם רואה דהנקבים הם עגולים דזה אין דרכו לבוא ע"י משמוש היד, ואפי' אם לא בצבץ מתחלה אין ראיה דזה דוקא אם אין רואים בו נקב דאז יש חשש שמא ניקב ושמא נסתם אז סומכין על הבדיקה אם אינו מבצבץ, אבל אם רואין נקב אין סומכין על בדיקת הפושרין אולי אז נסתמו הנקבים רק השו"ב שאינו מכיר ומבין על הנקבים די לו בבדיקת פושרין. וזה אין צריך לפנים:

תשובה מט

(לסי' הנ"ל)

ריאה שהיה בה מקום הניכר שהוא ממאטיליצע א' והיה מקצתו בחוץ ומקצתו בפנים ואצל נקב זה היה עוד ב' נקבים שחורות אשר ניכר שהמה ג"כ מן מאטיליצע. זה היא טרפה גמורה אפי' מהנקב הא' כי בנקבי המאטיליצע אין לתלות לאחר שחיטה שהמה שחורים והעור נלקה ודוקא מורנא לאחר שחיטה פריש ולא מאטיליצע ואין כל הטבעיים שווים וכבר האריך בתשובה אחת בדין המאטיליצעס שהיא טרפה גמורה מן הדין ולא מהני בדיקת השמש בזה.

בהשמטות (סי' ע"ב) באונה עליונה הימנית שכיח שם רירין הרבה הנימוחין במשמוש היד וכל הרירין נימוחו רק ריר א' היה חזק ועבר ע"י מיעוך ונבדק ולא בצבץ רק היה גומא תחתיו והגומא היה יפה ובריאה כשאר הריאה. הדין עם המכשיר בזה לומר אם נשחטה הותרה ואין לחוש שמא היתה דבוקה כיון דעכשיו לפנינו היא תלויה וכל דבר מוקמינן ליה כמו שהיא לפנינו ובפרט דהלכה ע"י מיעוך ולא בצבץ דאפי' אם היתה דבוקה כשרה רק דעם הגומא הוי תרתי לריעותא וכאן דהוי ספק אם היתה דבוקה הוי ספק תר"ל וכשר.

תשובה נב

(לסי' ל"ו)

ריאה א' שהיה נראה בהקרום שלה למעלה שריטות אדומות ותחתיו נגד אותו מקום רובץ תולעה אשר איננה כמו מורנא כפי בקיאת המומחים ולא מיניה דריאה קא גביל דאתי מעלמא וזה שמו שריי"בער שדרכו להעלות שריטות אדומות משונות למעלה כעין כתב נגד מקום שכינתו והבקיאים אמרו שדרכו לעולם לקלוף עור התחתון במקומו. הנה זה היא טרפה גמורה ובפרט מ"ש שדרכו לקלוף עור התחתון א"כ אפי' אי חזינן דקרום התחתון שלם אולי הוי קרום מחמת מכה וכיון דהוי אודם חזינן דמחיים הוא וא"כ אין לצדד בזה להקל כלל:

תשובה נג

(שייך לסי' ל"ז)

בדין חסרון בפנים אם מצטרף לריעותא אחרת להיות תד"ל, והתב"ש דעתו בסי' ל"ו דמצטרף לחסרון בחוץ ולריעותא אחרת לא מצטרף להיות תר"ל והלב"ש תמה עליו בזה דחסרון בחוץ וחסרון בפנים המה משם א' ממש. נראה לי דודאי עם חסרון בחוץ אינו מצטרף דהוי משם א' ממש, אבל עם ריעותא אחרת מצטרף לתרתי לריעותא נהי דכתב הש"ך דחסרון בפנים אין עליו שם ריעותא היינו אם החסרון ממולא במוגלא ואינו חסרון רק בבשר אבל אם המקום ריקן מצטרף לתר"ל כיון דאפשר לו לבוא לידי טרפה גמורה אם יהיה נחסר יותר מרביעית אף דעתה הוא פחות מרביעית שם ריעותא עליו וטרפה אבל לחסרון בחוץ אין מצטרף דהוי משם א' ממש.

ובדין אם מכה בדופן ויש מראה אדומה בהריאה כנגדה אם קלפו הקרומים ואין המראה רק בבשר הריאה בזה ודאי כשר דאם איתא דמכח המכה היא היה לו לשלוט גם בהקרומים הסמוכים להמכה לא בפנים.

גם בדין פרות זקנות שידוע הוא אשר מחמת זקנה נמצא על הריאה אצל הורדא או על שיפול האונות והאומות או על שיפולי הורדא מראות קטנות מאוד כמראה בלאה והמראות אינם רק על בשר הריאה, ועפ"י הרוב על אותן המראות נראין סרכות דקות ועוברים ע"י מיעוך ומשמוש, הדבר ברור דהוי תר"ל כיון דסרכא מטעם נקב הוי כסמוכות הריעותות אהדדי וז"ב לדינא.

גם במה ששכיח למצוא על הריאה נקודות אדומות ובאמצע הנקודה נראה כנקב קטן ואינו מבצבץ כאשר יתנו עליו מים פושרין ויש אומרים כי הנקודה היא דם הנצרר ולכן אינו מבצבץ כי סותם הנקב ויש שקולפים הקרומים מעל הריאה וישאר בקרומים נקב נראה. הנה זה נראה ברור שהיא טרפה מטעם תרתי לריעותא ואף דראה דאין המראה בקרומים דומה למראה בקרום העליון דהנקב שם אפשר דקודם שניקב היה שם המראה ואין אנו בקיאין בבדיקה בכל מקום הצריך בדיקה וכיון דתר"ל במקום א' הוא יש לחוש שמא ניקב גם השני במקום אחר או בסמוך לו ממש לכך היא טרפה:

תשובה סא

(שייך לסי' ל"ו).

תירוץ על הקושיא על הפמ"ג במשבצות סי' ל"ו ס"ק ט"ו באם המחט תחובה מקצתה בסמפון ומקצתה בבשר טרפה, והקשה מדברי הב"ח והט"ז בסי' מ"ג באם מחט בכרס וטחול באם נשתייר כעובי דינר זהב כשרה, והט"ז חולק עליו דאין הטחול סותם נקב הכרס הא אם הוי סותם הוי כשר וסתרי אהדדי. הנה כונת הפמ"ג דאם המחט כולה בבשר הריאה הוי כשר דהבשר יתרפא ויסתום הנקב, אבל אם תחובה מקצתה בסמפון אין כח בבשר לדחות המחט שבסמפון ואז גם בבשר ישאר המחט ולא הדרא בריא אבל אם היה נשאר בשר שלם כנגד פי המחט מודה שהוא כשר:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה