אור ברסלב
טוב טעם ודעת הלכות שחיטה › תשובה צד

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

הלכות שחיטה · תשובה צד

תשובה צג

בש"ע סי' כ"ה סעיף ד' בהג"ה שחט עוף או חיה ואח"כ שחט עוד אחרת ונתנבלה בידו אם יודע שדם האחרון וכו'.

דין זה הוא מהגמ"יי בשם מהר"מ וכבר תמהו עליו מ"ש משחט חיה ואח"כ שחט בהמה עליה שפטור ולזאת הוכחת הרמ"א לחלק בין אם ידוע שלא כיסה דם הראשון או לא. והנה הדוחק בזה מבואר שלמה כתבו הגמי"י לדין בפ"ע באם שחט עליה חיה או עוף ונתנבלה בידו ולא כתב בקיצור על הדין של שחט חיה ואח"כ שחט עליה בהמה שפטור הו"ל לחלק ולכתוב דהיינו דוקא אם כסה דם הראשון לגמרי אבל אם דם השני לא כיסה דם הראשון חייב לכסות ולמה כתבו לדין בפ"ע. גם תירוץ של הט"ז כבר הקשו עליו האחרונים. לכך נראה דהנה מפרש"י והר"ן והברטנורא והרמב"ם שהביא הש"ך בס"ק י"ז שפירשו הא דקתני במשנה נתערב דם חיה או עוף וכו' בדם בהמה או חיה ופירשו רש"י והר"ן וברטנורא שהוא בדם הקזה של חיה והרמב"ם פירש בדם חיה טמאה וקשה למה לא פירשו כפשוטו כגון ששחט חיה ונתנבלה או שנודע שנטרפה לכך נראה דס"ל כדעת הגמ"יי הנ"ל והוא דהטעם מה ששחט חיה ואח"כ שחט עליה בהמה שפטור היינו כיון שכבר נתכסה שוב א"צ עוד לכסות כמו בכסהו הרוח שפטור מלכסות, ועיין בפרי מגדים שמוכיח מזה דאף אם כסהו הרוח בדבר שאינו בר כסוי ג"כ פטור מלכסות שהרי דם דבר שאינו בר כסוי הוא ייע"ש. ולפ"ז נראה דהנה ידוע דמין במינו אינו חוצץ ולפ"ז נראה דנהי דאף בדבר שאין מכסין בו אם כסהו הרוח פטור מלכסות היינו משום דנהי דהתורה מיעטה דברים הללו לענין כסוי הדם דלא מהני דברים הללו מ"מ לפי האמת כסוי נקרא שהרי הוא מכוסה באמת ובעלמא כסוי כזה הוי כסוי ולכך גם בדם אם כסהו בו הרוח פטור. אבל במין במינו כיון דאינו חוצץ א"כ לא נקרא כסוי כלל בשום דוכתא והוי כאילו הוא גלוי לאויר העולם ואף בעלמא כסוי כזה לא נקרא כסוי ובזה ודאי חייב לכסות אף שנכסה ממילא. אך לפ"ז תקשה למה בשחט חיה ושחט עליה בהמה פטור מלכסות. אך נראה דמה דאמרינן מין במינו אינו חוצץ יהיה כמו דאמרינן מין במינו אינו בטל דבזה בעינן דוקא מינו ממש ואזלינן בתר שמא, ואם לאחד יש לו שם לויי ולאחד שם סתמא ג"כ הוי מין באינו מינו, וכן נמי אם מין אחד טהור ומין אחד טמא ג"כ הוי מין בשאינו מינו וכמו שבכלאים הוי כן דאם מין אחד טמא ומין אחד טהור הוי כלאים זה בזה דהטומאה גורם התחלקות אבל באם שניהם טהורים אף דזה מין חיה זה, וזה מין חיה זו זה נקרא שוה בשמא לענין ביטול היכא דאזלינן בתר שמא. והן אמת שבפרי מגדים בהפתיחה לה' תערובת מביא שם דיעות להיפוך מ"מ הנלפע"ד להכריע כמ"ש. ואף אם נאמר כמו שמשמע בהפרי מגדים שם כששני המינים טהורים היינו בשר שור ובשר איל ג"כ הוי חלוקין בשמן פשיטא דא"ש כאן דאף כאן לענין מין במינו שאינו חוצץ ג"כ הוי כן שאף בשני מיני חיות טהורות כל שהחיות עצמם חלוקין בשמם אז נקראו מין בשאינו מינו וחוצץ. ומכ"ש אם מין אחד טמא דודאי נקראו מין בשאינו מינו. רק שאני מוסיף דה"ה במין חיה אחת וזה נקרא בשם לויי וזו אין לה שם לויי ג"כ הוי מין בשאינו מינו בדברים דאזלינן בתר שמא. כמו שמצינו בש"ס מס' סוכה דבדבר שיש לו שם לוויי פסול לד' מינים שאינו בכלל מה שכתוב בתורה. וכן מצינו בכמה דוכתי. ולכך זה ברור דזה הוי מין בשאינו מינו בדברים דאזלינן בתר שמא ולפ"ז נראה ה"ה במה דאמרינן מין במינו אינו חוצץ ג"כ נראה דאזלינן בתר שמא ובאופנים הנ"ל נקרא מין בשאינו מיגו. ולפ"ז א"ש הכל דבשחט חיה ואח"כ שחט עליה בהמה פטור מלכסות כיון שהדם אינו מינו עם דם החיה שפיר הוי חציצה ונקרא כסוי, והוי כמו כסהו הרוח שפטור. ובשחט בהמה ואח"כ שחט עליה חיה חייב לכסות וא"צ לגרור אף שאינו עפר מלמטה מטעם המבואר בט"ז דהוי ראוי לבילה או כמ"ש הש"ך ייע"ש. אבל אם בהמה שחט למעלה כבר הוא מכוסה ולכך פטור, אבל הגמי"י מיירי ששחט על החיה הראשונה חיה אחרת מאותו מין עצמו ונתנבלה בידו כיון שסוף סוף שני הדמים שווים בשמא ושניהם מין חיה אחת וא"כ מין במינו אינו חוצץ. ולא הוי כסוי כלל והוי כאלו עדיין מגולה לאויר העולם. ולכך מותר לו לכסותו בעפר כמו שהוא דממ"נ אם מין במינו חוצץ הרי כבר הוא מכוסה ואם אינו חוצץ הרי העפר הזה כאלו מונח על הדם כשרה בעצמה ולכך חייב לכסות דמין במינו באמת אינו חוצץ, ולכך דייקי הרמב"ם ורש"י וש"פ במתני' בדם של חיה שנתנבלה דבאמת ס"ל כהגמי"י דאם שחט חיה מאותו מין אף שנתנבלה חייב לכסות אף שהדם של נבלה למעלה. לכך אם ירצו לפרש בנתנבלה יצטרכו להאריך לומר שהוא מין חיה אחרת גם שנתנבלה לכך יותר טוב לקצר. ופירש הרמב"ם חיה טמאה שג"כ הוי מין באינו מינו וחוצץ ונקרא כסוי. ורש"י והר"ן נקטו דם הקזה של חיה שאז אף אם החיה אותו מין בעצמו ששחט תחלה כיון דדם הראשונה הוי דם שהנפש יוצאה בו וזה נקרא בשם לווי דם הקזה. א"כ אינן שווין בשמא ובזה שפיר חוצץ. לכך פטור מלכסות כמו בכסהו הרוח שהוא כסוי וא"ש. וכן נלפע"ד נכון לדינא שאם שחט אחרת מאותו מין עצמו אף בנתנבלה וכיסה כל דם הראשון אעפ"כ חייב לכסות בלי ברכה ודו"ק היטב בכל זה והנה הספרים פר"ח וכדומה אין כעת בידי לעיין בהם ולכאורה תימה איך נימא דבשר שור ואיל וכדומה להסוברים דאזלינן בתר שמא הוי שני מינים הלא עיקר הלימוד של ר' יהודא דס"ל מין במינו לא בטל הוא מדם הפר ודם השעיר הרי שהיו מינים חלוקים ואעפ"כ ס"ל דהוי מין במינו וצ"ע גדול כעת:

גם נלפע"ד באם אירע עוף או חיה שהוא ספק טרפה דצריך לשחוט עמה חיה ועוף אחר מכח ספק ברכה, אם אי אפשר לבדוק קודם הכסוי אז נראה דצריך לשחוט כל א' במקום מיוחד לא זע"ז דממ"נ אם ישחוט הספק תחלה אז יש החשש ספק ברכה שאם הוא טרפה מפסיק בין הברכה והשחיטה בד"א שלא מענין הברכה וא"כ צריך לשחוט הודאי תחלה, וא"כ אם ישחוט אח"כ הספק אולי טרפה הוי והוי כדם בהמה למעלה לכך צריך לשחטו במקום אחר בפ"ע ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה