אור ברסלב
טוב טעם ודעת הלכות שחיטה › תשובה צא

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

הלכות שחיטה · תשובה צא

תשובה צ

לק"ק ברעסטיצקע להרב מו"ה יוסף חיים נ"י.

הנה ע"ד שאלתו וז"ל נשאלתי מהשו"ב דפה"ק דשחט בהמה מסוכנת. ובתחלת השחיטה כשכשה בזנבה מעט ולא משך רק עד קודם כלות השחיטה באופן דהוי נבלה. ונסתפקתי אם מותרין הבני מעיים למכור לנכרי מטעם אמ"ה לדעת התב"ש דס"ל דכמנחי בדיקולא דמיא. רק דבשחיטה כשרה מכח מי איכא מידי מותרין למכור לנכרי. והיכא דאפסלה בשחיטה לא שייך זה וא"כ נאסר לנכרי משום אמ"ה עכ"ל שאלתו.

והנה רו"מ האריך קצת דרך פלפול ואין דרכי להשיב על פלפול והנני מעתיק לו מ"ש בקייץ הזה בענין זה. והנה מ"ש רו"מ בנידון זה דהוי ס"ס שמא לאו כמנחי בדיקולא דמיא כהפוסקים דס"ל כן ושמא כבר מתה הבהמה קודם שנחתך הקנה בזה יפה אמר. ומה שחשש רו"מ דהוי נגד החזקה נראה דז"א כיון דעכ"פ היתה מסוכנת א"כ אתרע חזקת חי דידה כיון דהיא עומדת למות דהיא מסוכנת ואינו דומה לספק בשחיטה דשם אם לא הוי שחטו הי' חי כמה לכך אלים חזקת איסור אמ"ה. גם לדעת התוס' י"ל כיון דהתחיל לשחוט כבר אתרע חזקת אמ"ה שהי' מתה בלא"ה אף שלא הי' גומר השחיטה, רק חזקת איסור הוי שאינו זבוחה וזה לא איתרע כל כך דלא הי' עומד להיות זבוח ממילא ומחוסר מעשה, אבל חזקת אמ"ה כיון שהי' עומד למות ממילא איתרע חזקת אמ"ה. ובפרט כיון דהשתא כבר מתה הבהמה א"כ הרי לפניך וראוי לילך בתר השתא מאי אמרת דחזקה דמעיקרא הוי להיפוך הרי אתרע כיון דהיתה מסוכנת. ועוד נראה לי לצרף היתר בזה דהן אמת שרש"י כתב בחולין דף ל"ב ע"ב והביאו רו"מ במכתבו והוא ברש"י שם ד"ה אבל בבני מעיים לא כתב רש"י לעולם דרך הקנה לישחט תחלה לפי שהוא סמוך לעור והושט סמוך למפרקת. והנה מה שרצה רש"י היינו דהוי קשה לו למה קמ"ל רשב"ל דין שלו בשחט הקנה וניקבה הריאה הו"ל למנקט להיפוך בשחט הושט וניקבו בני מעיים. לכך כתב רש"י דהקנה נשחט תחלה, א"כ בשעת שחיטת הושט כבר נשחט הקנה תחלה וכבר הוכשר לגמרי לכך נקט בשחט הקנה וניקבה הריאה. ולפ"ז נראה דהיינו דוקא רוב הקנה נשחט תחלה קודם רוב הושט אבל מ"מ גמר שחיטת הקנה זה יתכן להיות אחר שחיטת רוב הושט, ולפ"ז י"ל דבשעת שחיטת רוב הושט הי' עדיין הקנה מחובר במיעוטו, ולא נחשב כמאן דמנחי בדיקולא. הן אמת שרש"י כתב שם בד"ה אלמא כיון דריאה תלויה בקנה וכו' כיון דרובא נפסקת דהא פסוקת הגרגרת ברובא הוא הו"ל כמאן דמנחי בדיקולא מ"מ י"ל היינו לישראל. דבישראל כיון דבשחיטה הלכתא גמירי לה דרובא ככולה, לכך ה"נ בפסוקת הגרגרת הוי נמי רובו ככולו. אבל בנכרי דלא שייך בו דין שחיטה לא שייך בו רובו ככולו. ונחשב עדיין מחובר אם המיעוט הקנה לא נחתך, וראיה דהרי מפורש בחולין דף קכ"ז ע"ב באבר ובשר המדולדלין דפריך שם. אי אין מעלין ארוכה טומאת נבלה נמי ליטמו ומשני לעולם דאין מעלין ארוכה ושאני טומאת נבלה דרחמנא אמר כי יפול עד שיפול ועיין בתוס' שם שכתבו דטומאת נבלה לאו דוקא רק טומאת אמ"ה, א"כ מוכח דאף אמ"ה לא הוי עד שיפול. א"כ מוכח דאינו נחשב פירש עד אם פירש כולו וא"כ י"ל ה"ה באבר מן החי כן. ואף דבש"ע סי' ס"ב מפורש באבר המדולדל שייך בי' איסור אמ"ה היינו לישראל דביה הוי רובו ככולו אבל לא גבי נכרי לדידיה לא אמרינן רובו ככולו, גם לישראל יש לומר היינו דוקא באבר המדולדל היינו מעט כאן ומעט כאן דזה גרע מאם הי' במקום אחד כמ"ש ביו"ד ה' שחיטה סי' כ"ד סעיף ט"ז. וא"כ י"ל דוקא באבר המדולדל אם אינו יכול לחיות הוי אמ"ה אבל בנשאר מחובר במקום אחר אף במיעוטו לא שייך בו אמ"ה רק בסימנים מכח דהכשר שחיטה הוי ברובו הוי בזה רובו ככולו א"כ ה"נ לחומרא הוי כן, ולכך הוי כמונח בדיקולא. אבל לגבי נכרי דלא שייך ביה שחיטה כל דנשאר מיעוטו מחובר לא הוי כמאן דמנחי בדיקולא. ואם נאמר כן יש לנו עוד ספק שמא נשאר מיעוט הקנה קיים ולא נחתך עד שנשחט רוב הושט. וכבר הי' מתה אז, או דהיתה חיה והוי שחיטה מעליא, לכך בצירוף כל הני ספיקא יש להקל ולמכרו לנכרים. ומ"ש רו"מ לצרף דעת הסוברים דהיכא דאין אסור לו לא שייך לפני עור. אין נראה לצרף דעה דחויה כזו, ומפורש בתוס' להיפוך בפ"ק דב"מ דף יוד ע"ב בד"ה כהן דאמר לישראל קדש לי אשה גרושה. מפורש שם להיפוך ייע"ש. גם ביו"ד סי' ק"ס בהג"ה דאפי' בריבית דרבנן הלוה עובר משום לפני עור. והרי שם הלוה הוא נותן ריבית, ואינו מלוה בריבית ואין שייך במעשה זו שום איסור. וממ"נ אם נאמר כיון דאיכא עכ"פ איסור ריבית ללוה במעות שלו. א"כ ה"נ באמ"ה הרי איסור אמ"ה שייך גם בישראל. ואם בתר דבר זה אזלינן דחתיכה זו מותר לישראל, הרי גם הלואה זו מותרת ללוה דאינו מלוה רק לוה ואינו לוקח הריבית. ואם הוי המעות בידו הי' מותר להלות בריבית ע"י שליח לדעת רש"י שהביא הרמ"א בסי' ק"ס וא"כ אף אם הוי בידו והי' מלווהו בתורת שליחות למלוה לא היה לו איסור ולמה שייך בזה לפני עור, גם עיין מה שפלפלו, המלמד לנכרי תורה אם עובר לפני עור ולישראל מותר. ובודאי ליתא להאי מלתא. ולדינא הנני מסכים לו להיתר בזה למכרו לנכרי. והנה שבתי וראיתי שהטבתי לראות דבאבר ובשר המדולדלין לא שייך ביה אמ"ה. דהנה במקור דין זה בש"ס והובא בב"י סי' ס"ב מפורש דאין זה רק מצוות פרוש בלבד וקרא אסמכתא בעלמא א"כ ודאי דלא שייך זה בנכרי וא"ש דברינו יותר בעזה"י דכל שמחובר מעט לית ביה משום אמ"ה וז"ב ונכון לפע"ד:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה