אור ברסלב
טוב טעם ודעת הלכות שחיטה › תשובה עו

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

הלכות שחיטה · תשובה עו

תשובה עה

לק"ק סיקאהל לחכם אחד.

ע"ד אשר הקשה רו"מ בחולין דף כ"ב ע"ב בבעיא דר"ז האומר הרי עלי עולה מן התורין או מן בני היונה והביא תחלת הציהוב שבזה ושבזה מהו ספקא הוי ונפיק או דלמא ברי הוי והקשו התוס' ד"ה והביא היאך ס"ד דנפיק כיון דממ"נ הוא פסול היאך הוא יכול להקריבם ותירצו שם ייע"ש, והקשה רו"מ דמדבריהם מוכח אף דאי אפשר להקריב מ"מ יצא ידי נדרו כיון דבעצם הדבר יכול להקריבו רק דאנחנו לא ידענו ולכך אין מקריבין אותו ותמה רו"מ מן הש"ס בב"ב דף פ"א דאמר רבה מאי קושיא דלמא ר"מ ספוקי מספקא ליה וכו' עד ודלמא בכורים נינהו לבעי קריאה וכ"ת קריאה לא מעכבת והאר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכו' והא התם אם בכורים נינהו ראוי לקריאה מצד עצמם רק לדידן ספיקא ורק מחמת הספק אינו ראוי לקריאה ונחשב אינו ראוי לקריאה, ודחק רו"מ לחלק הדבר בלי טעם, אבל לפע"ד אין ענין זה לזה כלל ומה מדמה נדבה לחובה דנדבה בתר דעתו של נודר אזלינן כדאמרינן במנחות הרי עלי להקריב בבית חוניו וכו' דאמר עד בית חוניו טרחנא טפי לא טרחנא כן ה"נ הוי עיקר דעתו שהוא יתן לכהן וכיון שנתן לכהן והראה נדבת לבו יצא, ומה נ"מ לו אם הקריבו או לא, סוף סוף הוא עשה את שלו ונתן לכהן אבל התם בבכורים דהוי חובה בגזירת הכתוב התורה לא רצתה רק שיהיה הכהן נהנה ממנו וכדת של תורה שיהיה קריאה ולכך לא יצא. וראיה לדברינו דקשה על ר' זירא מה מבעיא ליה בנדר מן התורים או מן בני היונה והביא תחלת הציהוב שבזה ושבזה ולמה לא מבעיא ליה בכל הני שחייבין קרבן מן התורים או מן בני היונה כגון יולדות עניה או מצורע או זבה אם הביאו תחלת הציהוב שבזה ושבזה אם ספיקא הוי ונפיק או ברי הוי ולא נפיק, בע"כ דבהני דהוי חובה פשיטא דלא נפיק כיון דאין ראוין להקריבם, רק בנודר מבעיא ליה דיש לומר דעת הנודר הוי רק על ההבאה לכהן, ועוד קשה מה מדמה לכתחלה לדיעבד, בחולין אמר הש"ס רק אם הביא בדיעבד אז יש לומר דסמכינן על הך סברא כיון דעכ"פ אפשר דהוי ראוי מגופו יצא ידי נדרו, אבל התם קאמר דמביא ואינו קורא דמשמע דמביא לכתחלה בזה ודאי לכתחלה אין ראוי להביא כיון דאינו ראוי לקריאה ובזה הדבר יש להסביר הענין יותר דיש לומר ב' התירוצים של התוס' הם לאחדים, דהרי התוס' תירצו בתחלה כיון דאם עבר הכהן והקריב כשר יצא ידי נדרו, ונראה לי כונתם דכיון דקיי"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי עיין פ"ג דקידושין, ועיין בפ"ג דסוכה בסוגיא דעלתה בו תמרה מוכח שם בתוס' דאף מה דהוי דרך אסור נחשב בידו, ולכך א"ש כיון דהוי ביד כהן להקריב ובידו הוא לעשות כן נחשבו ראוי להקרבה, אך שוב בזה לא הוי ניחא להו דנהי דביד הכהן להקריבו עכ"פ ביד הבעלים אינו בידו, וכיון דאינו בידו ולכתחלה אסור להקריבם איך יצא ידי נדרו, לכך הוסיפו לומר כיון דהוא נתנם לכהן א"כ ממ"נ מצד הנודר הרי מסרן לכהן, ומצד הכהן עצמו כיון דהוא קבלם א"כ נראה דדעתו להקריבם והיה בידו להקריבם לכך יצא ממ"נ. אבל התם בבכורים לא מבעיא אם נאמר דהתם אם הוי קורא בדיעבד נמי לא הוי יוצא דאינו דומה למ"ש התוס' דבדיעבד אם הקריב כשר די"ל בקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב, וכל דלא שינה בדיעבד כשר, אבל גבי בכורים דהקורא הוי זר לכך לא בעינן שינה עליו הכתוב לעכב, וכיון דתחלה אין ראוי לקריאה אפי' אם קרא לא מהני, וא"כ לפ"ז ודאי אינו דומה לחולין כמובן, רק גם אם נאמר דבדיעבד אם קרא מהני מ"מ איך נאמר לו לכתחלה להביא הרי לכתחלה אין ראוין להקרבה, אך התם כיון דהכהן קבלם והוא הביא בדיעבד והכהן קבלם מוכח דדעתו להקריב, לכך יצא ממ"נ דהכהן הוי בידו אף דהוי דרך איסור והבעלים די להם בנתינה לכהן ועוד יש לומר בישוב קושייתו דהתוס' כתבו כיון דעכ"פ האחד ראוי להקריבו א"כ מה דמיון הוא זה התם אם אין לו קרקע אין זה ראוי לקריאה כלל אבל בזה כיון דעכ"פ יש כאן אחד ראוי להקריבו לכך סמכינן ע"ז אף דבמעשה אין ראוי להקריבו וז"פ ואמת בלשון התוס' למכוין בהם ובנדון פלפולו בסוגיא דפ"ק דחולין לא אשיבנו כי בסוגיא זו יד הכל ממשמשין בה, וצריך אני לעיין בכל הספרים ולחפש אחריהם ואני חלש כח בימים הללו לזה לא אשיבנו כלל דברי ידידו:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה