אור ברסלב
טוב טעם ודעת הלכות שחיטה › תשובה סה

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

הלכות שחיטה · תשובה סה

תשובה סד

לשו"ע סי' ו' בסעיף א'

בהג"הה ואם שחט ואמר ברי שלא נגעתי במקום הפגימה וכו'. עיין בט"ז מ"ש שבאם לא ידע מתחלה לא מהני ברי לי וכ"כ הש"ך לקמן סי' י"ח והוסיף דאפילו היתה הפגימה למטה מחצי הסכין ואומר ברי שלא שחט רק בחצי הסכין של מעלה לא מהני והנני מעתיק כאן מ"ש בתשובה לשו"ב לק"ק לעשניב וז"ל. ע"ד אשר שאל ר"מ בשו"ב ששחט עוף ובהמה לעצמו ותיכף אחר השחיטה בזמן מועט בדק הסכין ומצא בה פגימה ואומר ברי לי שלא שחטתי במקום הפגימה וקודם שחיטה לא ידע מהפגימה רק עכשיו ואומר ברי לי שלא שחט רק בחצי הסכין שאין בו פגם וע"ז שאל רו"מ אם מותר השחיטה או לא והנה תורף כונתו הוי מכח שהקשה דברי הש"ע אהדדי שכאן ס"ל דלא מהני ברי לי ובסי' ק"צ סעיף נ"ב בהיו שלשתן ערות מפורש שם בט"ז שמהני אמירת ברי לי שלא נכנסה למקום חברתה ומתוך זה רצה להחזיק בחלוק הנקה"כ שם דיש לחלק בין ממונא לאיסורא ולכך מחלק דאם שוחט לאחרים הוי ממונא מכח שחייב לשלם אבל אם שוחט לעצמו הוי איסורא עכת"ד:

תשובה הנה אחר המחילה לא דק בזה דכונת הנקה"כ הוי דהיכי דהוי רק ממונא אז קיל הוא בעיניו דממונא קיל מאיסורא ולכך על ממון אין דרכו לדקדק ואמרינן דמלתא דלא רמיא עליו לאו אדעתי' אבל באיסורא דחמור מדקדק יותר וא"כ תינח היכי דהוי רק ממונא ואין בו איסורא כלל אבל בשוחט לאחרים אם אומר שהשחיטה כשירה רוצה להאכיל את אחרים איסור שיאכלו על פיו ויעבור אלפני עור וכו' א"כ בזה איסורא נמי יש בו ואטו בשביל שיש בו גם ממונא מגרע גרע פשיטא דהשוחט לאחרים ואומר שיפה שחט אם שקר הוא עובר אאסורא ונעשה חשוד בכך ואם לא הי' בו רק דין ממון לא הי' נעשה חשוד אך זה ודאי הרוצה להאכיל את חבירו נבלות עושה איסורא ומה בכך דיש בו גם חשש ממון לכך הי' ראוי לדמותו לדין נדה ואף אם נימא דשאני לאו דלפני עור דקיל הוא וכמו דקיי"ל בסי' קי"ט דהחשוד למכור טרפות מותר לאכול עמו דאף דחשוד אלפני עור אינו חשוד לאכול בעצמו וא"כ הי' ראוי לומר דגם כאן בנדה נוגע האיסור גם לה ממש שתשמש בנדתה תעשה היא איסורא כמוהו בזה רמיא אנפשה ומדכרה אבל בשחיטה כיון דיעבור רק אלפני עור לא רמיא אנפשי' למדכר ולפ"ז אם שוחט לעצמו דהוי לו איסור חמור י"ל דרמיא אנפשי' ומדכר שפיר כמו בנדה אך ז"א דא"כ גם בשוחט לאחרים ואומר ברי לי יהי' מותר אם יאכל הוא עצמו תחלה וכמו בכותי דחותך כזית בשר ונותן לו וא"כ מ"ט לא חלקו הפוסקים דבאומר ברי לי אם יאכל הוא עצמו תחלה ממנו יועיל ברי שלו [ואין לומר דיש לדחות ראי' זו דהרי בשעת שחיטה לא ידע אם יתנו לו לאכול ממנו או לא משא"כ בשוחט לעצמו דיודע בשעת מעשה שיאכל ממנו שייך יותר רמיא אנפשי' אבל אם א"י בשעת מעשה שיאכל ל"ש רמיא אנפשי' כי כן הקשה בני שיחי' אך באמת אין זה סברא דהרי באמת לא הי' יודע בשעת שחיטה אם יש בו פגם שידקדק אז ול"ש כאן לומ' שבשעת שחיטה רמיא אנפשי' כי לא ידע על מה ידקדק כלל רק דאנו אמרינן דהשתא שטוען שברי לו שלא נגע במקום הזה אמרינן שטעה ואומר בדדמי ואף שטוען ברי באמת טועה ואף שלא דקדק יפה אומר בדדמי כדחיישינן בעלמא לבדדמי א"כ שוב היכי דנוגע לנפשי' אמרינן דודאי ברי לו השתא שאומר אמת ורמיא אנפשי' ומדכר דבלא"ה לא הי' אומר ברי לי וא"כ אף בשל אחרים כשיתנו לו לאכול נמי נימא כן ודו"ק] אלא ודאי דאף בכה"ג אמרינן דלא רמיא אנפשי'. והנה בחבורי לה' נדה שם כתבתי חילוק אחר בין התם בחו"מ לדין נדה דהתם כיון דאין נ"מ כלל לדינא אם עבר בצד עמוד פלוני ואטו היה לו לאסוקי אדעתי' שזה יטעון לו לסימן שהלוה לו בצד עמוד פלוני זה ודאי אין לו לאסוקי אדעתי' תחלה וכיון שכן אין לו נ"מ כלל במעשה זו לכך י"ל דהוי מלתא דלא רמיא עלי' דאינש ולאו אדעתי' אבל בנדה כיון דיש נ"מ לה אם שכבה במקום הזה או עברה שם לענין מציאות הכתם א"כ י"ל מתחלה אסקא אדעתה שמא תמצא שם כתם ושפיר רמיא אנפשה ומדכרה ייע"ש כן תוכן דברי' שם בקצרה. ובהיות כן היה נראה דכאן דיש נ"מ נמי לנו לענין אם ימצא שם פגימה במקום הזה דומה ממש לנדה דרמיא אנפש' ומדכר. מיהו באמת לא ידעתי מקום לקושיות הט"ז והש"ך בסי' ק"צ דמה דמיון יש לההיא דחו"מ דהתם לענין הוחזק כפרן דיש לו חזקת כשרות שאינו כפרן בזה אזלינן בתר חזקה ואמרינן שאינו כפרן ומ"ש לא עברתי בצד עמוד פלוני הוי מכח דלא רמיא אנפשי' ולאו אדעתי' אבל בנדה הוי להיפוך דהיא בחזקת טהורה היתה עד הנה ועכשיו באנו לטמאותה בזה אמרינן להיפוך דמוקמינן לה אחזקתה ומדכרה שפיר, ואף דבזה מטמאינן אנחנו האחרות מה בכך הרי אף אם נימא שלא רמיא אנפשה נמי נצטרך להחזיק אחת לטמאה וסוף סוף נוציא אחת מחזקתה דמעיקרא לכך טפי עדיף להיות מחזיקין את זו לטהורה אותה שאומרת ברי לי משנטמא אותה ונטהר אחרת ועוד דאף אם לא נחזיק אותה בברי שלה לברי ממש נמי נטמא את כולן מספק וסוף סוף נוציא את כלם מספק מחזקה ולכך שוב אזלינן בתר חזקה דמעיקרא שלה ואמרינן דברי שלה הוי ברי ממש ולא אמרינן דלא רמיא אנפשה. ובהיות הכא דיש חזקת איסור דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ודאי דדמיא להך דחו"מ דאמרינן דמלתא דלא רמיא עלי' דאינש אמר ולאו אדעתיה מיהו לפי חלוקו של הנקה"כ הוי קשה שפיר על הך דהכא דמ"ש מנדה. אך לפמ"ש הפמ"ג בסי' ח"י ס"ק ח' די"ל הטעם דאמרינן לא רמיא אנפשי' מכח דבעבידתי' טרוד אבל איש אחר אף חד נמי נאמן א"ש זה דהתם בנדה דאינה עושית שום פעולה אחרת ולא שייך לומר בעבידתי' טרוד לכך נאמנת לומר שלא עברה במקום הזה אבל בשוחט שטרוד לעבודתו י"ל בעבידתי' טרוד לכך אמרינן דלא רמיא אנפשי' ומדכר ויהי' נפשט מקושיא זו ספיקו של הפמ"ג ויהי' מוכח דאחר אפי' חד נאמן. והנה אחר כותבי זה עיינתי בדברי התב"ש סי' ח"י ס"ק כ"ט וראיתי שהוא הרגיש שם בהני שני סברות שכתבנו די"ל דהתם בחו"מ אין נ"מ לו כלל אם עבר בצד עמוד פלוני או פלוני גם מסברא שני' דהתם מוקמינן לי' אחזקתו ות"ל כונתי לדבריו והתימא עליו איך לא הביא ההוא דנדה שבזה מיושב קושיות הט"ז ונקה"כ שם ואיך שמדבריהם שהקשו אהדדי מוכח היפוך מדבריו. והנה מדבריו שם בפנים סי', ח"י סעיף ג' יש ללמוד חילוק אחר בין ההוא דנדה לנ"ד וז"ל שם ודוקא בידע קודם שחיטה וכו' אבל בדלא ידע חיישינן אפילו בדיעבד אפי' אמר ברי לי שלא עשיתי כ"א הולכה לבד חיישינן שמא השיב ידו מעט דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש וכו' והנה מדקדוק לשונו שכ' שמא השיב ידו מעט משמע דבא לומר דאם הוי תלוי הדבר במעשה ממש ודבר גדול לא הוי חיישינן לשכחה אף דלא רמיא עלי' רק דבזה דבהשבת ידו מעט נאסר בזה כיון דהוי תרתי יחד מעשה כל דהו וגם לא רמיא עלי' דאינש בזה חיישינן לשכחה וא"כ א"ש דההוא דנדה לעבור דרך אשה האחרת הוי מעשה ממש וכן לשבר עצמות בסכין דהוי מעשה ממש בזה לא חיישינן לשכחה בזמן קרוב אבל במסוכסכת וכן בהי' פגימה בסכין דבהשבת ידו מעט יש לחוש במעשה כל דהו שפיר יש לחוש שמא עשאו ולא הרגיש כיון דלאו אדעתי' ומזה הי' נראה לכאורה ללמוד חילוק אחד די"ל דוקא במסוכסכת דאם חזר והביא רק מעט אסורה בזה חיישינן דלמא הביא ולאו אדעתי' וכן בפגומה מיירי הט"ז וש"ך כגון שהיתה הפגימה תיכף אחר כלות חצי הסכין והוא אומר ששחט רק בחצי הסכין דבזה בהשבת ידו מעט יש לחוש לכך במעשה כל דהו ויש לחוש דלמא השיב ידו מעט ולאו אדעתי' אבל אם היתה הפגימה רק בסוף הסכין סמוך אל הקתא והשוחט אומר שברי לו שלא שחט רק עד חצי הסכין בזה דאם נימא דלא הוי כן נצטרך לומר דטעה הרבה להיות מושך ידו יותר מחצי הסכין עד כלות כל הסכין בזה הוי מעשה ממש ולא שייך לומר כל מלתא דלא רמיא עלי' כיון דהוי בזמן קצר. כן הי' נראה לומר אך חלילה לסמוך ע"ז למעשה רק היכי דיש הפ"מ לצורך שבת יש לסמוך בזה כיון דבלא"ה הביא הפמ"ג דעת הכה"ג דמהני ברי לי גם רוצה הפמ"ג לומר דזה הוי רק מדרבנן לכך יש לצרף זה לסניף להקל בהפ"מ אבל לחלק בין לעצמו בין לאחרים אין זה סברא כלל:

ועוד הי' נראה לחלק בין נדה ובין הכא דשם הוי רק מדרבנן דכתם דרבנן ולכך ל"ח לשכחה בזמן קרוב אבל כאן הוי איסור תורה ממש לכך חיישינן לשכחה ועל נדה שפיר הקשו מחו"מ דמה שהוחזק כפרן וגזלן פסול לשבועה הוי רק דרבנן כמ"ש התוס' בפ"ק דב"מ דף ה' ע"ב ועוד דהתם הקשו להיפוך כיון דבדרבנן ל"ח לשכחה גם התם לא נתלה בשכחה ויופסל מדרבנן עכ"פ ולכך הוכרחו לחלק בחלוקים אבל כאן הוי להיפוך דנהי בדרבנן ל"ח לשכחה בד"ת חיישינן לשכחה ולכך אסורה הבהמה כאן ועוד הי' נראה לומר דהוי חילוק בין ודאי איסור לספק איסור דסכין פגומה או מסוכסכת ודאי קורע ולכך אם העביר הסכין במקום הפגימה על הצואר הוי ודאי נבילה והוי רק ספק אחד אם העביר או לא בזה לא מהני ברי שלו נגד איסור ודאי וספק אחד אם העביר או לא וחיישינן לשכחה אבל בנדה אף אם נימא דגם הוא עברה שם אכתי אין הוכחה אם ממנה או מאחרת וא"כ אף אם עברה הוי נמי רק ספק איסור וכיון דהוי עוד ספק שמא עברה או לא עברה כלל בזה מהני ברי שלה נגד ספק איסור. ואף דלא הוי ס"ס ממש כיון דהוי משם אחד מ"מ יש לדמות זה למ"ש התוס' בשם ר' שמעי' בפ"ק דערובין גבי פרוץ כעומד דאף דא"א לצמצם מ"מ הוי ס"ס שמא הוי רובו עומד ושמא שקולין ייע"ש א"כ ה"נ הוי כה"ג דהוי כעין ס"ס שמא לא עברה כלל ואם עברה אכתי שמא מאחרת הוא ולכך כל כה"ג מהני ברי שלה ול"ח לשכחה ומחו"מ שפיר הקשו דהתם נמי הוי ס"ס דשמא אף אם לא הוחזק כפרן מ"מ הוא משקר עכשיו בטענה זו ושמא גם הוחזק כפרן בתחלה והוי כעין רוב דלמא הוחזק כפרן בתחלה ואף את"ל לא הוחזק כפרן אכתי שמא משקר עכשיו לכך בזה אין לתלות בשכחה והוצרכו לחלק בע"א. ועוד הי' מקום להאריך בזה אלא שאין הפנאי גורם ושלא להשיבו ריקם פניתי מעט והעיקר דחלילה להורות קולא לחלק בין לעצמו בין לאחרים רק בכל ענין אסורה השחיטה. וז"ב ונכון:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה