טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
הלכות שחיטה · תשובה נד
עוד אעתיק מה שהשבתי למשכיל אחד בק' פאדהייץ בענין זה.
הנה ע"ד אשר הקשה בחולין דף מ"ם במה דמשני באומר בגמר זביחה הוא עובדה ופרש"י דתחלה אומר כן לעובדה בגמר זביחה והקשה דהרי מחשבין מעבודה לעבודה אפילו ע"מ לזרוק דמה לעכו"ם הוי אסורה מיד ולמה בזה לא נאסרה מיד עכ"ד. הנה זה הוי קושיות העולם ומטו בה משמי' דספר לב ארי' וכבר ישבתי זה במהדורא תנינא שלי בסי' ק"ה וכעת נראה יותר נכון דהרי חזינן דאיכא לחד, מ"ד דס"ל אין לשחיטה אלא בסוף ולכך אף למ"ד דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף היינו רק אם כוון לשם שחיטה ואף דבחולין לא בעי כונה לשחיטה עכ"פ בעינן שיכוון לשם חתיכה ומעשה בעלמא להפילו וכדומה אבל אם לא כוון לשם מעשה כלל ומכ"ש אם כיון בפירוש לשם נחירה ולא לשם שחיטה לא הוי שחיטה וכמ"ש האחרונים בשם מהרש"ל וא"כ בזה אם כוון דאינו עובדה רק בגמר זביחה הוי כאלו מכוין שלא יהיה עליו שם שחיטה רק בסופה וכל מה שעשה עד גמר זביחה הוי רק כנחירה והוי כאלו חותך בידה וברגלה ואם מכוין כן הוי לכ"ע אין לשחיטה אלא לבסוף ומ"מ שחיטה כשירה הוי אם לא הי' מכוין לע"ז כיון דעכ"פ בגמר זביחה כוון לשם שחיטה כמו למ"ד אין שחיטה אלא בסוף וז"ב ונכון. ומה שפירש רש"י כן ולא פירש דהתחיל לחשוב בגמר זביחה היינו דלשון הש"ס מורה כן דקאמר באומר בגמר זביחה הוא עובדה ולהיפוך הו"ל לומר בגמר זביחה הוא אומר לעובדה אז הוי משמע דהאמירה הוי בגמר זביחה אבל מדקאמר באומר בגמר זביחה הוא עובדה משמע דהאמירה הוי תחלה רק דאומר על גמר זביחה ומה דהש"ס לא מוקי כן היינו דא"כ יהי' במחלוקת אם אמרינן הוכיח סופו על תחלתו שהי' פסול או לא ויהי' כתנאי ולמ"ד דאמרינן הוכיח סופו על תחלתו יהיה פסול אבל אם אומר דרק בגמר זביחה הוא עובדה לא שייך לומר הוכיח סופו על תחלתו כיון דהתנה כן בפירוש שאינו מכוין רק בגמר זביחה וא"ש ודו"ק. את זה ראיתי להשיבו בקצרה מאפס הפנאי דברי ידידו:
עוד אמרתי בחדושי מה"ק ליו"ד וז"ל והנה שאלני אחד וכן ראיתי ספר ערבי נחל כיון דקיי"ל מחשבין מעבודה לעבודה מכ"ש דבעבודה אחת יהי' נאסר מתחלתו וכיון דאומר בגמר זביחה הוא עובדה ראוי שיאסר מתחלתו והשבתי דלפענ"ד דלק"מ דאדרבה דוקא בעובד עבודה חשובה ומחשב בה אז אף שעיקר מחשבתו הוי לעשות כן באחרת מ"מ כיון דחישב בזו מהני מחשבתו תיכף כיון דעכ"פ חישב בעבודה חשובה אבל בתחלת עבודה אחת וסופה הנה כל דלא גמר העבודה אין תחלתו כלום ולא הוי דבר חשוב לפסול על ידו מיד. ולא מבעיא למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף דלפ"ז אף בחישב בה מיד הוי ראוי שלא יהי' נאסר ועיקר אסורו הוי דעכ"פ מעשה הוי ונהי דלא נחשב שחיטה מעשה נחשב וכמ"ש התוס' במס' ב"ק דף ע"ב דלפ"ז ודאי דלק"מ דע"כ לא אמרינן רק מחשבין מעבודה לעבודה אבל מדבר שאינו עבודה רק מעשה אין מחשבין ממנו לעבודה דהרי לחד מ"ד ס"ל דלגמרי אין אדם אוסר דשא"ש ונהי דאידך ס"ל דע"י מעשה אוסר היינו רק אם כוון תיכף באותו מעשה לע"ז אבל אם כיון על גמר זביחה מ"מ תחלתו לאו עבודה היא ומעשה לא מהני רק אם חישב מיד ולא במחשב ממעשה לעבודה אף גם למ"ד ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף מ"מ א"ש דהרי גם הוא מודה דאין העבודה נגמר רק בכל השחיטה ואם הוי פוסל באמצע ודאי לאו כלום עביד ולא עשה למפרע כלום אך מה דס"ל דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף היינו ע"ד מה דקיי"ל בעלמא דחצי שיעור אסור מן התורה מכח חזי לאצטרופי כן ה"נ מה דס"ל ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף הוי נמי מה"ט דחזי לאצטרופי להיות בין הכל שחיטה שלימה וי"ל דפלוגתא דישנו לשחיטה וכו' ואין לשחיטה תליא בפלוגתא דחצי שיעור שאסור מן התורה או מותר אם אמרינן חזי לאצטרופי ואין כאן מקומו להאריך בזה ועכ"פ נראה דטעם ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף הוי מכח חזי לאצטרופי והנה סברת חזי לאצטרופי פירשו אחרונים דזה הוי מטעם אחשבי' ייע"ש א"כ י"ל ה"נ טעם דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף הוי מטעם אחשבי' אם הוא מחשבו לשחיטה נחשב שחיטה או אף בסתמא חשוב הוא כיון דעשה כן ושוחט ודעתו לגמרו א"כ רוצה הוא בכל משהו ומשהו הוי סתמא חשוב שחיטה ומסתמא הוי כאחשבי' וא"כ כ"ז דוקא סתמא אך באומר בפירוש שאינו מחשבו ודאי לאו כלום הוא כיון דבאמת אינו עבודה רק כשגמרו ולכך בזה לכ"ע אין לשחיטה אלא בסוף ולזה בשלמא אם מחשב תיכף לע"ז אמרינן דאחשבי' והוי עבודה גם בלאו ה"נ עכ"פ מעשה הוי ונאסר מצד מעשה אבל באומר בגמר זביחה הוא עובדה א"כ גלי דעתי' דלא נחשב אצלו השחיטה לעבודה רק בסוף א"כ בכה"ג תחלתו לאו עבודה הוא ואין מחשבין מדבר שאינו עבודה לעבודה ואנן מחשבין מעבודה לעבודה אמרינן ולא מדבר שאינו עבודה לעבודה והרי בלאה"נ איכא מ"ד דאין לשחיטה אלא בסוף א"כ למעט בפלוגתא עדיף וי"ל בכה"ג דגלי דעתי' לכ"ע אינו אלא בסוף ודו"ק כי קצרתי כי אין עסקי בזה ולא כתבתי רק היות שהוא כלל למקומות רבים: