טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
הלכות שחיטה · תשובה נא
לק"ק רישא להרב דשם.
הנה מכתבו קבלתי וכבודו רוצה להראות פלפולו ובאמת לא כימים הראשונים אני שאני זקן ותש כח יותר על שנותי כי אני כבן מאה שנה בחולשת כחי ובצירוף עוד כמה עיגום נפש שיש לי מכמה ענינים, לכך אין בידי לפלפל רק בקיצור אני אומר כי עדות שוחט אינו כעדות אשה לאוסרה על בעלה דבעינן עדות ברורה אבל בעדות שוחט ברגלים לדבר מעבירין אותו, ולכך אחר כל הערעורים שיש על ר' שמואל מה בכך שהשוחט פעמים מכחיש ופעמים מתרץ בתירוצים דחוקים שאין מתיישבין על הלב, לכך לדעתי הוי רגלים לדבר וודאי אסורה שחיטתו. וגם מ"ש לאסור שחיטתו על הכל, אף דאין בידו לאסור על אחרים. אך הנה מלבד דהן מצד שבועה בכתב שכבר כתבתי בחיבורי לנדרים ועוד בכמה מקומות דעכ"פ לא גרע מנודר בדבר שאין בו ממש דהוי נדר לע"ה וה"ה שבועה בכתב ועתה כ"ע כע"ה דיינין להו ודאי חל שבועה ונדר בכתב. והן מצד לאסור על חברו נראה נמי דבע"ה הוי נדר ובזה"ז לכ"ע הוי כן. אך חוץ מזה נראה לי דמה דאין יכול לאסור על אחרים היינו רק בדבר היתר ממש, אבל בשחיטה נהי דלא בעינן כונה לשחיטה אבל עכ"פ כונה למעשה בעינן ואם נפל סכין מידו ושחט לא מהני. וא"כ ה"ה נמי אם מכוין בפירוש שאינו מתיר בשחיטה זו ואינו עושה רק דרך נחירה נמי אסורה דלא גרע מכוין בפירוש שלא להתירה מאם נפל בעצמו דאסורה ולכך בזה ודאי אסורה, וא"כ באומר ששחיטתו יהיה אסור לכל הרי קיי"ל בכל דבר שיתבטל השטר לגמרי לא אמרינן יד בעל השטר עה"ת וכיון בסתם באופן המועיל כן ה"נ כיון דאמר שיאסור שחיטתו על הכל, ודאי הוי כוונתו שיכוין בפירוש שאינו מכוין לשחיטה המתרת רק לנחירה, דא"כ הרי לא חל כלל ובודאי נתכוין באופן המועיל ולכך אם אח"כ עבר האכיל טרפות לישראל דאנן אמרינן דבשעת שחיטה היה כשר וכיון כמו שנתקשר תחלה וכיוון שלא לשם שחיטה רק מה ששתק אח"כ והניח לאכול להציבור השתא הוא דאתרע, והנה כ"ז אני כותב לסניף, אבל העיקר אצלי שאני תמה על מי שדעתו להכשיר שוחט כזה שיש עליו כמה ערעורים. ולדעתי שחיטת ר' שמואל אסורה כחתיכת נבלה ויותר אין להאריך ועמו הסליחה לדוני לכף זכות שאין בכחי כעת להאריך יותר דברי ידידו וכו'.