טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
הלכות שחיטה · תשובה מח
לעיר נאוויורק באמעריקא להרב מו"ה יוסף משה רב בשם
הנה מכתבו בא אלי, אך נתאחר הרבה על הבי דואר. ובא אלי ק"פ ולא הי' לי שהות להשיב עד היום ועתה אני משיבו, וזה"ל שאלתו, כאשר התעו אותי אלקים לבא לעיר נאוויורק במדינת אמעריקא, מצאתי לכל העם האוכלין בשר העגלים המדוקרין איזה שעות קודם שחיטתן, או ביום שלפני השחיטה, וגוף הענין הכי הוא בעיר גדולה הלזו הנכרים הקצבין או אפי' אפשר אותן אשר בשם ישראל מכונים הרבה מהם מחללין השבת המה ונעריהם. והמה מבינים בהקזת הדם שיהא הבשר לבן וצח ועושים ככה לכל העגלים ובכל הזמנים, הן בקיץ הן בחורף, הן לאותם אשר ישחטו או לאותם אשר מנבלים למכרם לנכרים, ויש להם כלי ברזל חד לזה, אורך הכלי הלז לא פחות מאורך שן גדול ממפתח גדול ורחבו הוא כפלים, ולהשן שני פיות חדים משני צידיהן ועוקץ בראשה ואורכה א' צאלל ומכים בקורנס ברזל עם הכלי על הצוואר בעורק הוורידין מול הוושט, ואם לא יכוונו מעשיהם בראשונה ישנו וישלשו ומניחין לזוב דם הרבה עד שיעבור דם הקילוח ומתחיל להיות מטפטף טיף טיף ואז יודעים המה כי מתלבן הבשר, ומהר יסתמו הנקב בדבק המוכן לכך. למען לא תמות העגל תחת ידם וכמה מהם מתים שעה או שתים אחר הדקירה, ואח"כ כשמניחים אותה לילך היא נחלשת עד שצריכין להעמיד אותה, וכמעט שאינה יכולה לילך ואינה אוכלת עוד מני אז, ואחר איזה שעות או למחרת שוחט אותה. ואין פוצה פה ומצפצף, אף כי לכמה שוחטי האשכנזים היא לזרה בעיניהם, והאריך בזה ואני אקצר. והנה אשיבהו בקצרה הן אמת דבחיבורי טוב טעם ודעת מה"ק התרתי הבהמות הנעשה בהם הקזה. אבל אין לו דמיון כלל לזה. והנה בנדון שלו ידעו כי המה ספק נבלות ממש. והמה מאכילין נבלות לישראל, וכל מי שבשם ישראל מכונה ועמדו אבותיו על הר סיני חלילה לאכול מזה. ויהיו מובדלין ממנו כמובדל מנבלות ממש. וכל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם כי המה ספק נבלות ממש, ולא מבעיא דבשביל ישראל אסורין לעשות כן רק גם בשביל נכרים אסור לעשות כן. כי המה עושים סחורה בנבלות וטרפות לכתחלה, ואין זה כנזדמנו. וכל המורים בזה להיתר המה מורים כבן סורר ומורה., ועתידין ליתן את הדין וחלילה לסמוך על הוראתם אפילו כביעתא בכותחא. ועלינו יערה רוח הבורא, כנפש המחכה מתי יבא ותראה האמת ויסכר פי דוברי שקר. דברי ידידו שלמה קלוגר: