טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
הלכות שחיטה · תשובה מו
לק"ק דראהביטש ליחידי סגולה דשם.
מכתבם קבלתי יום אמש. והנה ראשית כל אני מוסר מודעה לפניכם כי גלוי וידוע שלא יהי' דברינו נשמעים בקהילתכם ולא יעשו רושם וגלוי זה לפני תחלה ולא יטעון הטוען כי יכוין בזה לקנתרני ולצערני כי זה לפני ואיני חושש על כך וכוונתי לש"ש השומע ישמע והחדל יחדל ויקוים בי דברי יחזקאל הנביא ואתה כי הזהרת וכו' ולולי שהימים ימי בקורי ענוים וימי תשובה לא היתי משיב כלל לכם מטעם הנ"ל אך היות כי הימים ימי עשי"ת אמרתי אולי למצוה יחשב לי ובזה יכופר עוני אם אחד מאלף יהי' נשמע לדברינו ויפרוש מן האסור כדי הוא לי. והנה לדעתי אסור שחיטת השוחטים דקהילתכם אחר הגב"ע דשם כנבילה ומי יתן בשר משחיטתם לפני הייתי חובטו בפניהם. והנה אין צורך להאריך בזה בפלפול כי מלבד שוחט על פי פלפול לא טוב הוא בעמינו ובימים הללו כל שוחט שיש עליו שמץ כל דהוא פסול לשחיטה כי רבה מאד הקלות בימינו אשר אין גודר גדר ועומד בפרץ וכל איש הישר בעיניו יעשה וימצא לו עוזרים כלבבו ובאמת בנידון דידהו מן הדין ראוי לאוסרו דאין לו שייכות כלל לדין ע"א שהעיד על השוחט דהתם מיירי בע"א מעיד עליו אבל כאן שכ"א מעיד על חבירו והעידו בתו"ע באליו"ע א"כ ממ"נ אם האמת כדברי המעיד פסול השני ואם שקר העיד א"כ הוי עד שקר ונמי ראוי לפסול לשחיטה דאף הפסול לשאר עבירות שבתורה נמי צריך בדיקת הסכין להרמב"ם. ולדידן בזה"ז נראה דפסול לגמרי מתרי טעמי אחד כיון דהדור פרוץ בעו"ה עתה החשוד על ד"א חשוד על הכל וכעין זה מבואר ביו"ד סי' קנ"ח ובח"י ה"פ סי' תמ"ח דאף דבזמן הש"ס הוי חילוק בין לתאבון בין להכעיס עכשיו כולם עוברי להכעיס נינהו ייע"ש כן ה"נ בזה בעוה"ר בזמן הזה החשוד לד"א חשוד לכל התורה. ותדע דהרי בדינא דש"ס קי"ל החשוד על הגניבה לא חשוד על השחיטה וא"כ נאכל עתה משחיטת הגנב וגם עתה בזמנינו ראינו שהחשוד על הגניבה חשוד על חלול שבת ועל הכל. ועוד הש"ע מיירי מיחיד אם מותר לאכול משחיטתו אם רוצה בו אבל למנותו לשוחט לרבים ובודאי יש כמה אנשים שאין חפצים בו והוא חשוד בעיניהם ומאמינין לעד המעיד עליו שהוא פסול וא"כ כיון שמאמינין לו הוא באמת פסול להם ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו ואין ראוי לכופו לאכול בע"כ במה שאסור לו ויש כמה עניים שאין סיפוק בידם לאכול רק בשר בהמה. וגם יש לדון בזה דנהי דחשוד לשאר עבירות כשר לשחיטה מ"מ על הבדיקה אינו נאמן וטעמא דידי מסתבר בעזה"י כי הנה ע"א נאמן באיסורין הוי מדין עדות רק שבזה האמינה התורה אפילו לקרוב ולע"א מוספרה לה דנלמד שהרי באמת אם חשודה על נדה אין לה נאמנות על נדה וא"כ יתכן דגם על שאר אסורין אינה נאמנת כיון דחשודה להעיד שקר רק אם היא אוכלת בעצמה אם הוא חמור מנדה י"ל החשוד לדבר קל אינו חשוד על החמור אבל אם אינה אוכלת ממנו אין לה נאמנות על שום איסור רק בשחיטה כיון דבאמת אתחזק איסורא ואין להאמין ע"א רק דנאמן מכח דבידו ומה דהוי נאמנות מכח בידו זה אינו מתורת עדות רק מתורת מגו או מתורת בעלים לכך אף דפסול לעדות מ"מ כיון דהוי בידו נאמן אבל בבדיקה דזה אינו בידו ואין השוחט נאמן בזה רק מכח ע"א נאמן באיסורין כיון דבזה לא אתחזק איסורא ובפרט בזה"ז דשכיחי טרפות כמו כשרות ובפרט אם ראינו בהם סרכות אין להפסול לעדות נאמנות לומר שהיא כשירה דהיכי דאין בידו אינו נאמן רק מתורת עד והרי הוא חשוד להעיד שקר. כן נראה ברור לדעתי וא"כ כיון דממ"נ הוי או דהם חשודין על הטרפות או דמעידין שקר לכך אסור שחיטתן מב' טעמים הנ"ל מכח הבדיקה. והנה אף אם יאמר האומר דאינו חושש על סברתי בלא"ה המה פסולין בפשיטות מכח הרבה רגל"ד ובצירוף העדות של כ"א על חבירו ואף דהם שונאים הרי הדין פשוט ששונא כשר להעיד ויתבייש המשיב להשיב כי הוא שונא לו. והנה ז"ז אין להאריך מחמת כי אין הפנאי גורם וגם א"צ בזה לאריכות לכל הרואה הגב"ע והשומע ישמע והחדל יחדל אני מכוון לש"ש אולי אמצא ח"ו עון אם אהי' כמחריש ז"ז אין להאריך דברי ידידם
. ומה שהשיב אחד מדבדי התוס' בגיטין טעה בפשט לשון התוס' שאין כונת התוס' דבאיתחזק ובידו ילפינן מנדה רק זה ידעינן מסברא רק דהוי קשה להו ללמוד מנדה דאפילו באיתחזק ואין בידו נאמן על זה כתבו דמזה אין ראי' דממ"נ נגד הראי' הוי לא איתחזק ונגד הטבילה בידה לטבול והיכי דהוי בידו נאמן מסברא: