טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
הלכות שחיטה · תשובה לט
שלום לדייני ישראל הרבנים המופלגים החריפים השלימים מו"ה שלמה נ"י ומו"ה משה בר' סענדר דיינים מומחים דק"ק פרוליקא.
הנה מכתבם קבלתי עש"ק ואתחנן ותיכף היום אני משיבם יום א' עקב אך בקצרה מחמת טרדותי. הנה הספר של הרב שמביאין רו"מ בדבריהם כמה פעמים ספר הזה לא ראיתי מעולם ואם הוי ראיתיו לא הוי שמיע לי לומר דבר חדש דפגימה מן הצד לא יזיק לאיזה פוסק ובפרט בלשון השאלה שלכם נאמר שהפגימה מן הצד הלך עד החוד ועד בכלל א"כ משמע דגם בחוד הי' הפגימה ואיך ס"ד להכשיר בזה. והנה אין לנו אלא דברי הש"ס והראשונים דהסכין צריך בדיקה אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא א"כ מדהשווה הש"ס ופוסקים מוכח להדיא כמו דהבדיקה חיובית בחוד עצמו ומזיק בכל ענין כן ה"נ מן הצדדים מזיק בכל ענין ואין שום חילוק ביניהן ולדעתי זה דבר ברור ואף אם מחזיקי' בשלהם כדעת הרב הנ"ל לא אאמין שיאמר הרב הנ"ל דגם אם שלט בחוד כלשונכם ועוד בכלל אם גם זה לא יזיק להרא"ש ואף אם כן הוא אכתי הוי רק ספק אחד, דלומר דלמא שחט רק הקנה זה אינו ספק דמלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתיה והדרך לשחוט שניהם בשוה והפמ"ג לא היקל רק כשידוע שתפס הקנה לבדו בידו בזה היקל בפגם מן הצד וגם זה קולא גדולה אך לא מן הסתם דמן הסתם דרך לשחוט שניהם בשוה ותולין במצוי אפילו להקל ומכ"ש להחמיר ובפרט דקולת הפמ"ג הוא חידוש וי"ל היינו רק אם הפגם מן הצד ואינו הולך ער החוד ועד בכלל גם נ"ל דהוי זה ס"ס בב' גופין וב' עניני' דספק אחד הוי בסכין אם נחשב זה פגימה או לא ואם מותר לשחוט בו והב' הוי בעוף אם תפס הקנה לבדו בידו או לא. ועוד הפ"מג מיירי שתפס הקנה לבדו בידו עד שגמר רוב שחיטת הקנה ולא נגע בושט עד שנשחט רובו וגם לא שחט הושט כלל אבל אם לא שחט רוב הקנה רק נהי שתפס הקנה לבדו בידו מ"מ אח"כ התחיל בושט קודם רובו של קנה ועדיין הוי חשש שניקב אז הושט וגם אף אם שחט רוב קנה תחלה אם אח"כ נגע בושט הרי קיי"ל דעיקור פסול אפילו במיעוט בתרא וא"כ ה"נ בסתם אף אם שחט הקנה תחלה מ"מ זה ודאי לא גמר רוב הקנה עד שהתחיל גם בושט ובפרט הרי הושט שחוט לפניו וא"כ במיעוט בתרא נמי היתה עושה עיקור לכך אין זה ס"ס ובודאי לפי דברי השוחט הראשון העופות אסורים והנה באמת העופות כבר אינם בעולם ולדידן אין נ"מ כי אפילו אם נאמר דהעופות כשרים מ"מ השוחט אסור כיון דלפי דברי השוחט הראשון שחט בסכין פגום ולא דקדק לראות בסכין יפה ודאי אסורה שחיטתו להבא וחלילה לאכול משחיטתו ונהי דהוי ע"א בהכחשה המבואר בסי' ב' מ"מ הרי מבואר בתב"ש דהיכי דהוי ע"א ורגל"ד מעבירין אותו וכאן כתבו דהוי כמה ריעותות בלא"ה על השוחט הב' לכך הוי ע"א ורגל"ד דמעבירין אותו וא"ל דהוי דברי השוחט הא' נגד ב' עדים זה אינו דהרי השוחט הג' לגבי עצמו אין לו תורת עד והוי רק עדות השוחט הב' המכחיש להשוחט הא' וא"כ הרי בלא זה י"ל דאין זה הכחשה כיון דקיי"ל בחו"מ סי' ל' דכל מה דאפשר ליישב דברי העדים שלא יהיו מוכחשים אפילו ע"צ הדוחק מיישבים אותם א"כ ה"נ י"ל דמחמת כובד יד השוחט הב' ששחט ב' מאות עופות לא הרגיש בפגימה זו ונאמן הראשון יותר ואף א"תל דהוי הכחשה מ"מ כיון דהוי רק עד נגד עד א"כ סליק עד נגד עד דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ואף דהוי בידו לשחוט כהוגן וכל שבידו לסלק החזקה לא נחשב חזקה מ"מ כאן דהוי רגל"ד על השוחט הג' ורגל"ד הוי כחזקה כדמוכח בסוטה וכמ"ש התוס' בפ"ק דנדה דבסוטה הוי רגל"ד וכן הוא בסוף נזיר, וא"כ ה"נ הרגל"ד מסייע לחזקת איסור דבהמה ועוף ולא מהני מה דהוי בידו. ובפרט דע"י הרגל"ד איתרע חזקת כשרות של השוחט ועוד דגבי שוחט אין אנו דנין על השוחט אם הוא כשר רק על הבהמות ועופות ששחט אם הם כשירים ואינו דומה לעדים דשם אין אנו דנין רק על גוף העדים אם הם כשירים לעדות לכך ראוי לומר אוקמא בחזקת כשרות אבל בשוחט אין אנו דנין עליו רק על מעשיו אם שחיטתו כשירה או לא ולבהמה יש חזקת איסור ורגל"ד לכך חלילה לאכול משחיטת הג' אבל השוחט הראשון והשני הם כשירים. ויותר אין פנאי להאריך כי אני מוטרד מאד בחבילות תשובות לזה עת לקצר:
והנה נשמט מלעיל מ"ש די"ל דהוי ס"ס בב' גופין אין לתמוה ממ"ש התוספ' בפ"ק דחולין גבי סכין איתרעי מ"ש דהוי ס"ס אך כבר נתיישב זה בדברינו הנ"ל דהתם כיון דעתה הוי פגימה בסכין בודאי ואין לדון על הסכין אם מותר לשחוט בו גם קודם השחיטה בדקו והי' יפה ואין לנו ספק רק אם נעשה הפגימה קודם גמר השחיטה ושחט בסכין פגום או דנעשה אחר גמר השחיטה א"כ בשניהם הוי ספק אם נשחטה כהוגן או לא לכך הוי בגוף אחד. אך כאן דהספק הוי אם זה פגימה או לא לדעת הספר שהביאו א"כ זה הספק הוי על הסכין אם מותר לשחוט בו או לא וספק השני הוי על הבהמה ועוף לכך הוי בב' גופין. גם לפ"ז י"ל דלא הוי נודעו יחד דספק אם הוי זה פגימה או לא נודע מקודם להשוחטים לפי דברי השוחט הראשון וספק שמא שחט הקנה לבד נודע אח"כ ולא הוי כמו ס"ס עיין בדיני ס"ס ובמג"א ה"פ סי' תל"ט לכך אין זה ס"ס, ובזה יש לקיים דברי הט"ז בסי' א' שחולק על דברי הרמ"א ואגודה ייע"ש ולפי הנ"ל יש לקיים דבריו דאף אי נימא דהוי כאן ס"ס שמא למד וא"תל לא למד שמא שחט כהוגן דזה הוי בב' גופין וב' ענינים דספק אחד על השוחט אם מותר ליתן לו לשחוט והשני הוי על הבהמה אם נשחטה כהוגן ואין זה ס"ס גם לא נודעו יחד ואינו דומה כלל לדברי התוס' גבי סכין איתרע וא"ש בעז"ה ודו"ק כי קצרתי דברי ידידו: