אור ברסלב
טוב טעם ודעת הלכות שחיטה › תשובה כז

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

הלכות שחיטה · תשובה כז

תשובה כו

למדינת אונגארין לק"ק באלקאן והגליל להרב מו"ה יהושע ברוך אב"ד דק"ק הנ"ל.

הנה ע"ד שאלתו בדבר השו"ב אשר שימש זה כמה שנים בעבודת הקודש יורד לפני התיבה בקביעות ושו"ב וזה אשתקד העיד ע"א ששחט שלא כהוגן והכשיר והשוחט מכחישו והאמינו לשוחט כיון דנאמן כשנים כמ"ש ביו"ד סי' א' רק כעת יצא עליו קול ענות חלושה והוא כי אלמנת אשת אחיו אשר היא לו מחייבי כריתות היתה הרה לזנונים וילדה ונשאלה ממי נתעברה והשיבה בפה מלא כי מאחי בעלה היא מעוברת והוא מכחישה מכל וכל. ע"כ השאלה:

והנה כת"ר הפריד השאלה לב' חלקים לענין הכשר הולד ולענין הכשר השו"ב והנה רו"מ האריך לפלפל בזה ואני לא כן עמדי כי אני מוטרד וגם חלש כח כל ימות החורף ולולי שזה ראשונה לו וגם הביא ממרחק לא היתי משיבו כלל אך היות כי הטריח למרחוק וגם זה ראשונה לי אשיבהו בקצרה רק לגופא דדינא שהולד ספק ממזר. והנה כבר ראה רו"מ כל הענינים השייכין לזה, אך הנה העיקר סמיכתו על דברי שב שמעתתא שכ' לחלק בין אם הוי פסול בעיר אז נחשב קבוע כיון דהוא פסול לכל הוי ניכר האיסור אבל קרוב לא נחשב קבוע כיון דאינו אסור לכל לא נחשב עיקר האיסור, והנה לדעתי אחר מחילת כתר"ה של בעל ש"ש לא נהיר ולא צהיר דאין סברא לחלק כלל דאטו הפסול ניכר בגופו שהוא פסול הרי הוא ככל אדם רק שבני אדם יודעים פסולו א"כ ה"נ כמו כן בני אדם יודעים שהוא קרוב מה לי זה או זה ואינו דומה לנחל איתן ותירוץ הר"ש מקינון דהתם אין ברי' מכיר בו אם הוא נחל איתן גם סדנא דארעא חד הוא אבל בזה כיון דהקרוב הוי איש מופלא בפ"ע והעולם מכירין בו ודאי נחשב ניכר האיסור והוי חשש קבוע דלמא אזלא איהי לגבייהו. ועוד אני אומר להיפוך דקרוב גרע מפסול דהנה נראה מה דקיי"ל בין האשה נאמנת לפסלו או להיפוך דנאמנת להכשירו ברוב כשירים היינו אם אין הפסול קרוב לה בדירתו ואינו מצוי אצלה יותר אז ראוי לילך בתר רובא אבל אם הפסול דר קרוב לה א"כ נהי דקי"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב בזה כיון דהוי גם חשש קביעא דלמא אזלא איהי לגבייהו לכן אף דאינו ניכר במקומו מ"מ מצטרף בהדי הקרוב דאזלינן בתר קרוב דאף בלי הטעם קבוע י"ל ביוחסין כיון דאיכא דיעות דבעינן תרי רובא ולכך אף להסוברין דדי בחד רוב היינו אם ליכא קרוב כנגדו אבל אם איכא קרוב המורה להיפוך איתרע עכ"פ הרוב ולא מהני חד רוב וא"כ לא מבעיא אם הוא דר אצלה או קרוב לה ממש דהוי הולד עכ"פ ספק ממזר רק אף אל"כ הוא עכ"פ כיון דהיא גיסתו בודאי מצוי הוא אצלה או היא אצלו יותר משאר בני אדם ראוי לתלות בו יותר ובפרט לפמ"ש בפ' לא לחפור דקרוב ומצוי עדיף מרוב א"כ ה"נ גיסה מצוי אצלה ביותר והיא מקרבת אצלו והוא אצלה וגייסה בי' מסתבר טפי דהוי מני' וזה עדיף מרוב ועכ"פ שקול הוא וסמך לזה מ"ש בש"ס ופוסקים ברייתא בדדימי מיני' ולא דיימא מעלמא דבתר דידיה שדינן לי' הרי דאזלינן בזה בתר אומדנא כן ה"נ מסתבר יותר לתלות בו מבאחר. גם י"ל דחזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה שייך גם בזה דודאי מנכרי אם כי ע"פ הדין הולד כשר מ"מ לגבי עלמא הוי זה איסור חמור בעיניהם יותר מבישראל ואשה לאו דינא גמירא לומר זה הוי מחייבי כריתות רק בעיני העולם הוי לנכרי יותר חמור גם מאוס בעיניה נכרי ביותר וגם לישראל אחר י"ל דאדרבה כיון שהוא שוחט וש"ץ סברא איש כשר הוא ודומה לה כי התירו פרושים את הדבר וכעין שאמרו חז"ל בזמרי בן סלוא שאמרו השבטים הניחו לו התירו פרושים את הדבר א"כ אדרבא ממנו רצו להוכיח שהתירו את הדבר כן סמכה היא עליו שהוא היתר ושייך בזה לומר בודקת ומזנה. והנה ראיה לדברינו דלא כדעת השב שמעתתא מדברי התוס' במס' נזיר דף י"ב ד"ה אסור בכל הנשים שבעולם דהקשו שם דהו"ל קבוע והרי שם נמי אין הקרובות נאסרין רק לו ולא לכל העולם ומ"מ הוי ס"ד דהו"ל קבוע ונהי דתירצו דלא הוי לי' קבוע כיון דאין האיסור ניכר לעצמו מ"מ היינו רק שם דהיינו שאין איסור ניכר כלל לבני אדם מדלא כתבו דאין האיסור רק לו ולא לכל העולם וכתבו רק דאין האיסור ניכר לעצמו מוכח דכוונתם אם אין האיסור ניכר בפני עצמו לא נחשב ניכר האיסור אבל אם ניכר לעצמו ואינו אסור רק למיוחדים נחשב ניכר האיסור ועוד הרי אח"כ שם בד"ה אשה דלא ניידא כתבו ונהי דלא הו"ל קבוע לגמרי כדפי' מ"מ דמי קצת לקבוע ויש להחמיר ע"כ א"כ ה"נ בזה והוי כ"ש כיון דמעלה עשו ביוחסין ודאי דראוי להחמיר להחשיבו קבוע וכן מדוייק בלשון התוס' מה שכתבו ויש להחמיר ולמה סיים זה הרי האיסור מפורש בגמרא והם לא באו רק ליתן טעם לדברי הש"ס הו"ל לומר בקיצור מ"מ דמי קצת לקבוע ולשתוק לכך נראה דהם דינא קמ"ל דגם בעלמא יש להחמיר כה"ג דדמי לקבוע.

והנה בהיותי בזה כמו רגע עלה ברעיוני להקשות על דברי רוב הפוסקים שכתבו הטעם דלכך נאמנת להכשיר הולד מכח דבלא"ה ספק ממזר מן התורה כשר אבל לפסול אין לה נאמנות דדוקא לאב נתנה התורה נאמנות וכו' וקשה ל"ל ה"ט אפילו הוי ספק ממזר דאורייתא הרי קיי"ל ע"א נאמן באיסורין וגם להיפוך לפסלו למה לא תהי' נאמנת הרי ע"א נאמן באיסורין ואפילו אשה, והנה לפי לשון הש"ע ביו"ד סי' קכ"ז דע"א נאמן להתיר ולא לאסור משמע דלהיתר יש לו יותר נאמנות מלאסור הוי א"ש כאן דבעדות זה בין אם אומרת שהוא כשר או שהוא ממזר בשניהם יש צד קולא וחומרא דאם פוסלת אותו הוי קולא דמותר בממזרת וחומרא דאוסרתו בבת ישראל ואם אומרת שהוא כשר מתרת אותו בבת ישראל ואוסרתו בממזרת וכיון דאיכא בכל צד קולא וחומרא וא"כ כיון דאין ע"א נאמן להחמיר שוב הוי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואין נאמן אף להתיר ואין ע"א נאמן להתיר רק היכי דהוי רק היתר ולא צד איסור אך לדברי הש"ך בסי' קכ"ז שמוכח מדבריו שמפרש דברי המחבר בע"א ומשמע מדבריו דאין לחלק בין אם מעיד לאיסור או להיתר קשה מכאן (וכבר הארכתי ע"ד הש"ך בעזה"י בילדותי בחבורי קונטרס ע"א נאמן באיסורין):

ואפשר לומר דבר חדש דכיון דעיקר ע"א נאמן באיסורין נלמד מוספרה לה י"ל דהתורה לא האמינה לע"א רק היכי דהוי רק דבר אחד בעדותו לאיסור או להיתר אבל היכי דיש בעדותו ב' דברים לאיסור ולהיתר הב' דברים לא האמינה התורה לע"א, דומה קצת למ"ש בחו"מ סי' ל"א דהיכי דע"א הועיל לממון אינו מועיל עוד לשבועה כן י"ל בזה דאין לנו נאמנות רק היכי דאין נ"מ בעדותו רק לדבר אחד אבל היכי דנ"מ בעדותו לאיסור ולהיתר אינו נאמן כלל, והנה ע"פ דברינו נראה ליישב קושיות הב"ש באבן העזר סי' ד' ס"ק ל"ט שהקשה על הקדמונים דנתנו טעם דלכך נאמנת להכשיר מכח דבלא"ה ספק ממזר כשר והקשה הב"ש מה"ט למה אינה נאמנת לפסלו הרי מן התורה ספק ממזר מותר בממזרת ומ"ש להכשיר ומ"ש לפסלו ולפמ"ש י"ל כך דהם ס"ל דלא כדעת הש"ך ביו"ד רק כפשט לשון המחבר דע"א נאמן להתיר ולא לאסור ומה דהוי ראוי שלא תהי' אמו נאמנת מדין ע"א נאמן באיסורין הוי מכח עדות שבטל' מקצתה בטלה כולה וכיון דאינה נאמנת להחמיר אינה נאמנת להקל רק כיון דמדאורייתא בלא"ה ספק ממזר כשר נאמנת להכשיר, והיינו דלא שתקנו חז"ל ענין חדש לגמרי להאמין במקום שאינו נאמן מן התורה זה לא עשו חז"ל תקנה רק כיון דמה"ת ג"כ היתה ראוי' להיות נאמן מדין ע"א נאמן באיסורין רק מכח עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אינה נאמנת בזה כיון דהוי עיקר איסורא רק דרבנן לא אמרו בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אך מ"מ לא לגמרי תקנו כן רק הכונה כך דמה"ת ודאי אין חילוק בין אם בטלה מקצתה או מיעוטה בכל ענין בטל כולו אבל בדרבנן אינו כך דאם מקצתה בטל ומכ"ש רובו בטל כולו אבל אם מיעוטא בטל לא בטל רובו ולכך הנה רוב נשים הם כשירות וממזרות הם מיעוט ולכך אם מעידה להכשירו בבת ישראל הוי עיקרו ורובו להיתר ואף דאוסרת אותו בממזרת ולאיסור אינה נאמנת מ"מ בבטל מיעוטא לא בטל כולו ובדרבנן לא נחשב זה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אבל לפסלו להתירו בממזרת כיון דאוסרתו בבת ישראל וזה הוי רוב העולם וע"ז אין לה נאמנות מן התורה דלאיסור אין ע"א נאמן לכך שוב להתירו בממזרת אינה נאמנת דהעדות שבטלה רובו בעל' כולו אף בדרבנן וא"ש בעזה"י. והנה כתבנו פלפלת כ"ש למען לא אשיב פניו ריקם ויותר אין בידי להאריך כי אין כחי עמדי בצירוף טרדותי ולדינא אני אומר דהולד הוי ספק ממזר מטעם הנ"ל שכתבנו ובנידון השוחט הזה הנה אם הי' העדות הזה זכר ודאי הי' מקום לפלפל גם היש לצרף ב' עדים לפסלו או לא אבל כיון דהשני היא אשה ודאי אין לה דין עד א"כ כיון דאין ב' עדים לפסלו ודאי אין לפסלו מן הדין אבל ודאי לפי האמת כדי בזיון וקצף לאכול עוד משוחט כזה אילו הי' נזדמן לי שחיטתו היתי טורפו בפניו כי בימים הללו שרבו הקלות ובפרט במדינתכם כדי בזיון לאכול משוחט כזה ולשמוע תפלתו כתרוהו רדפוהו וגרשוהו כי לפי ראות עין שהאשה היא גיסתו לא תגיד עליו שקר ובפרט כי גם עוד א' המעיד על רשעו אין דעתי נוחה להכשירו. ובדבר אשר כתב רו"מ אם העד עצמו והאשה מותרין לאכול משחיטתו הנה בהעד כבר ראה מחלוקת הראשונים ואנכי בחבורי ליו"ד כתבתי כמה פעמים בזה ובנידון האשה היא ודאי מותרת לאכול משחיטתו כי מדינא החשוד על העריות כשר על השחיטה כמו החשוד על הגניבה כי י"ל דאכילות נבילות וטריפות חמור בעיני העולם מאיסור עריות עיין ביו"ד סי' קי"ט והרי דעת מ"ד במס' סנהדרין דהחשוד על העריות כשר לעדות די"ל יצרו תקפו א"כ נהי דלא קיי"ל כן מ"מ לשחיטה כשר די"ל דזה חמור לו מהזנות שעשה דיצרו תקפו ולכך האשה ודאי מותרת לאכול משחיטתו אף להאוסרין בע"א ביו"ד סי' א' אך כ"ז לדינא אבל למעשה אני אומר אפילו אחרים לא יאכלו ולא יתגעלו במרק פגולו ועלינו יערה רוח הבורא:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה