אור ברסלב
טוב הלבנון שער שני - שער הבחינה

טוב הלבנון· רבי ישראל הלוי זמושץ

שער שני - שער הבחינה

שער ראשון - שער ייחוד

הקדמה

פרק א IGNORE

והיתה הבחינה בחינה ל' נסיון כמו ה' צדיק יבחן (תהילים י״א:ה׳):

הדרך הקרובה והנתיב הסלול. הדרך הוא בשיעור רחב. וכמה שאמרו דרך הרבים ד' אמות והוא כבוש וידוע לרבים. אך יש בו חסרון מחמת רחוקו שא"א לצמצם דרך רחב בקרבות מחמת מכשולי הדרכים ויערות וסלעים. אמנם הנתיב שהוא רק ברוחב מהלך אדם אפשר שיהיה יותר קרוב הרבה כשיהיה רק השיעור הקצר הזה סלול מפחתים וברקנים. אך הוא אינו נודע לכל ואינו סלול כ"כ מחמת שאינו כבוש כדרך הרבים ואפשר שיכשל בהילוכו ויתעה בדרכו שאינו רק למכיר אותו היטב. וכענין הזה נמצא בעבודת השם שני פנים. הא' מהם כבוש לרבים ונודע לכל ולא יפול בו הטעות כמו מצות האברים כולם שהכל בקיאים בעניניהם. אמנם חובות הלבבות הנמשכות אחר ידיעת אמתתו ית' נדמו לנתיב עם שהם קרובים ועליהם נאמר כי קרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותם עם זה אפשר שיתעה בהם ויפול באיזה מכשול על כן הזהיר שיהיה סלול ומנוקה ממכשולות ויהא נזהר להבר אל מעלת הדרך הקרובה ואל מעלת הנתיב הסלול. הסלול. כמו ואורח ישרים סלולה (משלי ט״ו:י״ט):

לדעת אמתתו לדעת אותו על האמת:

אשר בראנו לה כלומר אשר בחרנו ובררנו לה. כמו ובראת לך שם בארץ הפרזי (יהושע י״ז:ט״ו) בראש דרך עיר ברא (יחזקאל כ״א:כ״ד) ועיי"ש פירש"י ורד"ק:

והאלהים עשה כלומר ממעשה אלהים נלמוד ליראה אותו:

ואם הן פי' אע"פ שהטובות מגיעים בדרך כלל אל הנבראים כולם אינה נחסרת משום נברא. עכ"ז רוב בני אדם עורים ואינם מכירים במה שעליהם מטובות האל:

והתאוותם מה שלא יגיעו ממנו תמיד חושקים להשיג יותר מה שא"א שיתמלא תאותם לעולם. וכמאמר חז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו:

והתעלמם מהביט שוכחים להודות הבורא על מה שהיטיב להם כבר. לפי שהטוב אשר השפיע עליהם הבורא לא נחשב בעיניהם למאומה בערך התאוה אשר הם מבקשים להשיג עוד:

עד שהם חושבים מטבע בני אדם לחשוב שכל הטוב אשר הוא רואה ברעהו גזול הוא מאתו ושהכל ברא ה' לכבודו:

ומה שהגיע אליהם ממנה ר"ל מה שיגיע לאחרים מן הטובות:

רעות מוצאות אותם הוא רעה להם שאחרים יראו בטוב הראוי אליו. או ר"ל ומה שהגיע אליהם מן הטובה אינם מכירים אותם לטובה אדרבה חושבים לרעה מה שאלהים חשבה לטובה. והוא יותר נכון:

ולא יבינו אל פעלות ה' המטיב בהם אליהם שעדיין הרבה עליהם מטובת האל:

רשע כגובה אפו וגו' לגודל גאות רשע שחושב שלו לבדו נתנה הארץ וכל פועל ה' למענו בל ידרוש להכיר טובות הבורא שעליו כי מצער היא בעיניו. ולכן אין אלהים כל מזמותיו. בכל מחשבותיו אין שום הודאה לאל הגומל אותו טובתו. כי הבחינה קרובה אל בירור מציאותו כאמור לעיל:

ועיר פרא חמור קטן מדברי:

בטובות האלהים העודפות הולכים ונוספים הטובות עליהם בתמידות:

עצמיות להם שהם להם כמו ענין העצם אשר בכל דבר שא"א שיסור ממנו אם לא שיבוטל הדבר ההוא ממה שהוא:

יסכלו טובות הבורא עליהם כלומר יהיה סכל מטובות הבורא הקשורות עליו מעודו. ולא הכיר מעולם העדרם וברעה אשר תמצא אותו אלולי הם. וכמאמר החכם אלולי החשך לא היינו יודעים מעלות השמש:

עד שהשכיל אחר שנתגדל:

על אסיר אדם תפוס ביד שונאיו:

תרגלתי לאפרים וגו' מעודם הטבתי להם. קחם על זרועותיו. כמשל התינוק עד שלא הכירו שמאתי רפואת הרעות שהגיעו להם:

מפני מה שמוצא אותם ר"ל שיש בני אדם אשר באמת רעות ופגעים משיגים אותם יותר על זולתם:

הנסיון כמ"ש למען ענותך ולנסותך לדעת את אשר בלבבך (דברים ח׳:ב׳):

והמוסר להכניע גאותי ורום לבבו:

ושכחו כי הם וכל אשר להם כלומר הממון והבריאות שהיה להם מקודם היה הכל בחנינת הבורא וחסדו עליהם ולמה נפלו פניהם בהפסדם. וא"כ ודאי הרעות שהגיעו אליהם הם ג"כ לטובתם לפי שגזרה חכמתו שיולד מזה תועלת אליהם:

ולא שבחוהו בהגלות חסדו עליהם מאחר שהם חשבוה לרעה. ואלהים חשבה לטובה להם:

להתחכם עליו במעשהו ר"ל מאחר שאינם יודעים שה' דיבר טוב עליהם ולהטיב להם באחריתם הביא עליהם הדבר אפשר שיפלו ברעה במה שישתדלו להסיר מהם הדבר עד שיאמרו לפי סכלותם כי הרע הוא יותר במציאות וכאלו כך נבראו לעמל ולצער והרע נמשך במקרה מצד טבע הבריאה ח"ו אשר ברא אלהים לעשות להנאתם ולטובתם:

ורב צערם נתרבה צערם:

וגם בדרך כשסכל הולך וגו' ר"ל גם מה שהסכל משתדל להתחכם ולבקש תחבולות להסיר מעליו הנזק. לבו חסר הוא נופל ביותר סכלות עד שנראה שאין לו לב כלל. וכאלו מכריז בפני הכל איך שהוא סכל. וכן פירש"י בקהלת:

כי כמה טובות וכו' חסרון הכרתו. מאחר שאינו מכיר בטובתו מבקש תחבולות רבות לדחות אותה. עד שמערבב ומבלבל טובתו:

בענין ההערה ר"ל בבחינת מה שמעוררים את האדם לעבודת בוראו ומכונים להנהיגו בדרך טובה כמו הדרבן לבקר:

ודמה אותם ר"ל שדמה דברי החכם למסמרות תקועים בעלי אסופות. ר"ל המסמרות בעלי ראשים רחבים שאינם נשמטים מהר כ"פ רש"י בקהלת בשם דונש. ולפירוש הב' הוא בהסתרת דברי וכו':

בעבור קיום עניניהם ר"ל שהחכמים עצמם דומים למסמר קבוע. בעבור שעניניהם קבועים וקיימים תמיד בלבם וכמש"ה רגלי חסידיו ישמור:

וקיום אופני החכמה בהם חכמתם מתקיימת בהם. ולפי' זה כמסמרות נטועים בעלי אסופות. קאי אחכמים עצמם:

וכבר פירשו ר"ל עוד יש בזה פי' אחר. דבעלי אסופות אינו ר"ל הם עצמם רק ספריהם אשר יחברו:

בהסתרת דברי כלומר הפסוק קיצר והעלים מלת דברי לכתוב וכמסמרות נטועים דברי בעל אסופות ודברי שבראש הפסוק מוסב על שניהם. כמו אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני (תהילים ל״ח:ב׳) שפירושו אל בקצפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני. והרבה כזה בכתובים:

מהות הבחינה מהו הבחינה:

ואמתתה עצם ענינה:

במפסידי הבחינה הדברים הגורמים שיתרחק האדם מן הבחינה:

פרק א

ושערם בנפש לחשוב בהם בשכלו:

כפי כח הכרת המבחין כי ודאי חקר אלוה לא ימצא לשום אדם ואין גם אחד שיבין חכמתו ית' בשלימות. אך רק מחוייב להכיר מעט כפי אשר בכחו:

כי החכמה ואם סימניה נחלקים ר"ל אע"פ שסימני החכמה מתחלקים הרבה בברואים. ר"ל כל מין ומין שבברואים יש בו מן החכמה בזולת חבירו. עד שנראה שאין מקום לחקור בה:

ביסודה ועיקרה אחת הכל הולך אל מקום אחד והוא אחד וחכמתו אחת:

כשמש אשר היא אחת הואל באר שהשנויים אינם מצד הפועל רק מצד המקבל הפעולות כמו הזכוכית השחור שמקבל אור השמש יתהוה ממנו להט נוטה לשחרות ומן האדום אדום ומן הלבן לבן:

וכמים שמשקין בהם הפרדס שפרחיו שונים ר"ל כשיורדין מים על הפרחים שזה אדום וזה לבן ד"מ נראים המים הטופחים על הפרחים בצבע הפרחים. וכבר היה נראה שהמחבר עשה בזה משל שלא לצורך כי היה יכול להמשיל במים הנתנים על זכוכית אדום ושחור שנראה כצבע שבו הוא הזכוכית. ובאמת ששכל דבריו שנישא משלו מענינים הפועלים כמו השמש שפועלת האור. ובמקבלי האור ישיג שנויים מצד עצמם וכסבור שהשמש עצמו נשתנה. וכמו כן המים הפועלים הצמיחה בפרדס שהוא אחד במראהו. עכ"ז נראה משתנה כשמגיע על הפרחים ובאמת שהמים שהוא הפועל אינו משתנה רק מצד המקבל שהוא הפרח נראה שהמים הם משונים. וכמו כן מה שנראה שנוי בחכמחו הוא מצד דבר המקבל אותו:

והתישב בנעלם ממך עיין בשכלך במה שלא הבנת עד הנה:

כדי שיורה השתנותם על אחדותו ועל חפצו ר"ל שכל הענינים אע"פ שנמצא ביניהם שנויים עכ"ז הם הולכים על סדר אחד לא ישתנה עם הדורות וכמ"ש בס"פ ז' משער היחוד:

כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ ר"ל מצד שהוא חפץ נמצא הרבה פעולות משתנים בשמים ובארץ:

שלא הגענו אליהם לא נוכל לעמוד על תכליתה:

החכמה המגעת כלומר תכליתה ושלימותה:

פרק ב

המקויימים בכל העולם כלומר הנמצאים בכל הנבראים:

מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו ר"ל שאע"פ שגם לבהמות הארץ ועופות השמים נמצא עניני החכמה ודברים נפלאים כנודע לחכמי הטבע. עכ"ז אינם בהם רק לפי צורך קיום מינם. משא"כ יתרון המדברים הוא שחכמתם מקפת להבין סודי שאר הנבראים כדי להבין חפץ ה' ית' וחכמתו. וזש"ה מלפנו ר"ל למד אותנו יותר מבהמות הארץ והחכים אותנו יותר מעוף השמים:

אך יותר גרוע ממנה הנה הבהמה יש לה הכרה גדולה מה שהוא צריך לה לקיום מינה למזונותיה כמו שאמר הכתוב ידע שור קונהו וגו'. והאדם אינו מכיר בזה:

באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו ר"ל בעוד שהאדם חי צריך לחקור על תכלית האדם וסופו:

ואורח צדיקים כאור נוגה כלו' הצדיקים הולכים לאור נכון שהם הולכים לאור שכלם וצופים בחכמה לבחון איזה הוא הדרך הישרה שלא יכשלו בו:

הוי מחשב הפסד מצוה וכו' צריך לחקור ולעיין ההבדל שבין קיום המצות ובין מרעתה:

למדנו צניעות מחתול וזה מצד שאנו חייבין לבחון בברואיו:

צניעות מחתול שאינו מטיל גללים בפני בני אדם והיונה אינה מזדווגת רק לבן זוגה והתרנגול מפייס ואחר כך בועל והנמלה אינה גוזלת ממה שהכינה חברתה לעצמה:

פרק ג

העיון בפנות העולם ותולדותיהם ביסודות העולם והתולדות שנתחברו מן היסודות:

ובתכונת חלקי כל מורכב בשיעור החלקים שמהם נתהוה כל נברא:

וסימני החכמה בבריאותו פליאות החכמה בעיקר בריאותו:

ובמתכונתו סימן החכמה הנראה בשיעור וגודל כל נברא ודמות תארו:

ועילתו המשלימה סבתה אשר על ידה נשלם הדבר:

והדרת רוחניות העה"ז נשמת כל חי וצורת כל דבר המעמיד עצם הדבר שהוא תמיד בתכלית מה שאפשר שיקבל החומר ההוא:

ועלוליו ומעולליו הסבה והמסובב ממנו. כלו' קישור הנבראים זה בזה:

ולדעת רוחניות העה"ז וגשמותו כצ"ל לפי גירסא זו. ואע"פ שכבר כתב והדרת רוחניות העה"ז. שם נתכוין לעיין שיש כאן רוחניות. בכל בע"ח ובצומחים ושאר צורות בדרך כלל וכאן נתכוין שנבין בכל ענין נברא הרוחני והגשמי שבו וההבדל שביניהם וקישורם זה בזה. אבל להגורסים ולדעת רוחניות העה"ז ונשמתו נראה כמיותר וכפול. ויש ספרים שאינם גורסים כלל ולדעת רוחניות העה"ז. אך צריך להיות ותקנתו התמימה שנברא בעבורה ומדבר ודוממו וכו':

ודוממו כמו האבנים ודומיהם:

ונחו ונעו מה שהוא נח ומה שהוא מתנועע:

וקפאיו וצמחיו מה שהוא נקרש מעירוב יסודות ואין בהם כח הצומח כמו אבנים טובות. ומה שיש בהם כח הצומח צמח האדמה ובעלי חיים:

ועליונו סימני החכמה הנראים ברקיע השמים:

ותחתונו ביסודות הארבעה:

ושמהו רומז אליו עשה יתברך כל הנבראים לרמוז ולהעיד עליו ית' כי הוא יוצרם והוא עושם:

כי כל העולם כל הנבראים אף זולת ב"ח:

מגשמיות ורוחניות צורת כל דבר הוא רוחניותו והחומר הוא גשמיותו:

והשני סימנים נעלמים מן הברואים הם ההעדרים ר"ל הרעות הנמצאות בנבראים והפסדם בדרך כלל שאע"פ שהוא רע בערך אותו הדבר עצמו אבל בערך כלל הנבראים הוא טוב. כי החומר שממנו נבראו כל הברואים מחובר בו ההעדר לעולם כאשר כבר ביארו הטבעיים שהתחלות כל הויות הם שלשה. והם החומר והצורה וההעדר וענין ההעדר הוא הפסד צורתו שהיה בו ד"מ שאם לא היה צורת העפר נעדרת מצורת העכבר שקבל אח"ז לא היה החומר יכול לקבל צורת העכבר ויש עוד העדר במשך כל הויות צורה אחת נעדרת בכדי שיקבל צורה שניה שאל"כ לא יצוייר המשך המציאות בבא זה אחר סור זה. ולכן חשבו ההעדרים כלומר הפסד הנבראים מן התחלות ואע"פ שהוא רע בדרך פרט הוא טוב בענין כלל המציאות (ועיין במורה פ"י מח"ג):

כי אם המשכיל המבין יושרם כמות הכולל כל בשר כצ"ל והוא הדבר אשר כתבנו. שאע"פ שנראה שהם רעות מצד פרט אותו הדבר. אבל כשישער כל המציאות כולו ישכיל ויבין כי כך היה צריך שיהיה בטבע החומר בהכרח שאם לא היה נמצא בו הרע הזה לא היה יכול שיתקיים העולם בהמשך המינים והתולדות שא"א שיתהוה דבר אם לא בהפסד דבר הקודם לו כמו המות:

ובו תקנת העולם כמ"ש ז"ל בתורתו של ר' מאיר היה כתוב והנה טוב מאד זה המות ר"ל ההעדר שהוא אחד מהתחלות הויות שאלולי הוא לא יצוייר הויוה העולם וכמ"ש המורה שם ובעל מנוח הלבבות פי' בענין אחר:

ואמר החכם ושבח אני את המתים וגו' כלומר מצאנו ג"כ עוד שהנראה רע כמו המות הוא טוב יותר מן החיים ר"ל אותם שמתו קודם ששלט בהם יצר הרע טובים מן החיים ששולט בהם יצר הרע וכן פי' רש"י בקהלת ד':

כהשתנות עניני השנה מחום לקור ומקיץ לחורף שלפי הנראה החום והקיץ יותר טוב. אבל לאחר הישוב נודע שלקור וחורף תועלת מיוחד מה שאינו לחום וקיץ כנודע לטבעיים:

והדומה לזה כמו האור והחשך אשר לחושך ג"כ תועלת מיוחד. וכן חלוף תנועת הגלגלים. וכל הנזכר בפ"ו משער היחוד וכפי אשר פירשנו שם:

וישימם כסולם ישים הבחינות כמדרגות הסולם שבו עולין אל מקום גבוה:

וחנותו מלשון חן וחנון:

ואת אשר נשאו גדלו:

ומשכיותיו החשק הצפוי בלב. כמו עברו משכיות לבב (תהלים עג):

צדה מגעת ליום מועדו כל הקנינים אשר מצאה ידו בעודו בחיי הבלו הם כדי שיכין לו צדה לדרך שהוא הולך שם לאחריתו:

ואיננו שוער אינו שם אל לבו:

אדמה שצריכה לעבדה צריך לעבדה זמן רב לנקותה ולזבלה עד שתצליח באחרית הימים לנטוע בה עץ כל פרי מגדים וכרם חמד איש בפריו יביא אלף כסף וטרם שתגיע לתכלית ההיא לא היתה עדיין מספקת אף לפרנסת עצמו. ובזה הענין נאה המשל אל הנמשל והבן:

ומהגיע אל טרפו אל מזונותיו כל עוד שלא נגמר תיקונה:

והשתכר לעבוד באדמת אחרים בשדות עשב וירק דשא המספיקות למזון דבר יום ביומו קודם שתכלה השנה שיאסף דגנו מאדמתו:

היה עושה באדמתו שעה אחת במלאכת העבודה הצריך לאדמה כזו כדי להיטיבה באחריתה:

מה שהוסיף בו אדמה לקנות עוד אדמה כמוה:

ותעל כלה קמשונים עלה עליה קוצים ודרדרים:

יתבונן ממנו עניני אחריתו כי אדמתו היא נשמתו אשר נתן לו השם לעבדה ולשמרה בטהרה עד בוא עת פקודתה תצליח לשאת ענף ולעשות פרי בכרם ה' צבאות והמשכיל רואה כי עבודת נשמתו בלבד לא יכול להגיע למזונות גופו בעוד נשמתו באפו וכדרך שאמרו חז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. לכן רואה לשכור עצמו לעסוק באיזה מלאכה או מו"מ באמונה כדי להחיות נפשו. ובעת שהוא נפטר מעבודה זו חוזר לשקוד על התורה ועל עבודת השם עד שיגיע למדרגת הצדיק. ואז עיני ה' דורשים אותו לתת לו הרוחה ולברך מעשה ידיו וכמש"ה (תהילים ל״ז:כ״ה) לא ראיתי צדיק נעזב. עד שיוסיף אומץ וטהר ידים לכבד את ה' מהונו ולהעלות נשמתו ממדרגה למדרגה עד אשר יזכה לחיי עולם הבא ולשכר נצחי ולנשמה יותר מעולה:

והכסיל אינו עובד נשמתו. אך רק משתדל להשתכר לעבוד את גופו ולקבץ מותרות ותענוגות בני אדם ועוזב נשמתו שאיה ושממה לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה עליה שום שפע ודבקות אלוה עד אשר לא תוכל עוד לשוב אף אל מקורה תחת אשר הוטמאה אך אל שאול תרד ובארץ תחתיות תרפד יצועה ועליו הכתוב אומר אוי לנפשם כי גמלו להם רעה (ישעיהו ג׳:ט׳):

ואחזה אנכי אשית לבי ר"ל כשראה בפועל מעשה הסכל בשדהו. נתן אל לבו שהוא נמשל אל ענין הנשמה ולקח מוסר:

פרק ד

ואישיהם פרטיהם:

עמידת הארץ באמצע הארץ וכל אשר עליה תלויה באמצע הגלגל במאמר האל וכל יושביה סובבים והולכים סביבה על יושר וראשיהם פונים כלפי הגלגל והיא כדוריית ולא יפול הנופל ממנה. אף שלפי המדומה אותן השוכנים בחלק התחתון כמו בחלק אמעריקא ורגליהם נגד רגלינו מן הדין שיפלו למטה. ועכ"ז כל יושבי הארץ דומים שהם למעלה ונצבים ביושר והשמים ממעל והארץ מתחת. וזה דבר נפלא מחכמת הבורא אשר לא יאומן רק ליודעים מעט בתכונה ובישוב העולם:

והמים יסוד מים ועיקרו בים אוקיינוס סובב כל הארץ ברוחב קרוב לשני אלפים פרסה:

והאויר יסוד האויר מקיף הארץ והמים מסביב מכל צד:

והאש למעלה מכלם יסוד האש סובב יסוד האויר מסביב:

על משקל ושעור כלומר שעומדים תמיד על משקל אחד ואין אחד מהיסודות מניח מקומו לעלות למעלה או לירד למטה:

לא ישתנה ממנו דבר אין יסוד אחד משנה חבירו הסמוך לו שיתהפך המים לעפר או עפר למים וכן בשאר שני יסודות לא יתהפך האויר למים והאש לאויר:

כל אחד מהם שוקד על מקומו באם שיצא א' מהיסודות ממקומו בהכרח כגון שיושלך אבן או מים למעלה באויר בסור ההכרח שוקד מהרה לחזור ליסודו למטה. וכן האש אשר קשור בהכרח בדברים הבוערים הוא עולה למעלה עם שריפת הדבר:

המתיחד בו אשר יחד לו הש"י:

והים עומד כלומר החפירה הגדולה והעמק הנורא שבמקום מי אוקיינוס כמו כמים לים מכסים (ישעיהו י״א:ט׳):

והמים אסורים בתוכו אינם יוצאים מן החפירה והעומק שלהם:

ואם יהמו גליו ויסתערו רוחותיו אפי' שהגלים מתנשאים והרוח דוחפם וכן כל ואם כמו ואם יהיה היובל:

לעולם ה' דברך נצב בשמים מאמר ה' וכח מעשיו הם תמיד בגלגלים וכל צבאם והוא מקיים הוייתם וע"ד שאמר הכתוב ואתה מחיה את כלם. שאילו יסתיר השפעתו מהם יאבדו כרגע:

לדור ודור אמונתך לדור דורות חסדו נאמן על אישי הארץ:

כוננת ארץ ותעמוד אתה פוקד תמיד על קיום הארץ:

למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך כלומר קיום כל הנבראים הם ע"פ פקודתך וצוויך תמיד עליהם. ומשפט מלשון פקידה וצווי כמו ומשפטיו עם ישראל (דברים ל״ג:כ״א) והיום כלומר תמיד כמו היום אם בקולו תשמעו (תהילים צ״ה:ז׳) כי הכל עבדיך. אין אחד מהם מתקיים בטבע לולא כי הוא ית' מחיה אותם תמיד:

במזמור ברכי נפשי את ה' וגו' עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה ובכל המזמור לשון הוה. כלומר שהוא עושה כן תמיד וכמו שמסיים תסתיר פניך יבהלון וגו' וכל זה מורה שכח מעשיו אינם נפסקים תמיד:

ויפיו וזיונו נ"ל שהוא מלשון תיקון שם מושאל מכלי זיין:

מה אדיר שמך בכל הארץ כלומר מכל הנבראים נלמוד גדולות שמך:

וכחות נפשו הנפש המרגשת שממנה ה' חושים וכח המדמה וכח המתעורר ושאר כחות גופניות:

ואור השכל היא הנשמה:

שייחד אותו בו הבורא ר"ל בנשמה האדם נבדל מבהמות שדי שגם להם כח נפשיות:

והוא דומה לעולם הגדול ונמשל אליו וכו' כבר ביאר זה המורה בפע"ב מח"א כי כמו שהאדם איש אחד ומחובר מאברים מתחלפים בבשר וגידים ועצמות ומליחות משתנות ורוחות כן הכדור בכללו מחובר מן הגלגלים וד' יסודות והמורכב מהם ואין בו ריקות כלל ועוד האריך שם וסיים שם שכמו שהלב הוא התחלת כל תנועה שנמצא בגוף. כן הגלגל העליון הוא המנהיג שאר חלקי העולם בתנועתו וכל נפש שתמצא לבעלי הנפש התחלתה נפש הגלגל ע"כ:

הלא כחלב תתיכני וגו' כלומר שנתחבר מאברים מתחלפים כנזכר:

חיים וחסד עשית עמדי הוא הנפש השוכן בלב הנותן חיים לכל אברי הגוף:

ופקודתך שמרה רוחי כלו' מאמר האל ית' שהוא בריאת העולם בכלל שמרה רוחי. הוא נשמר בקרבי ר"ל שבהאדם מצוייר בריאת כלל העולם:

והשוחה בשמאל והוא לשון שחיה במים כמו כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיהו כ״ה:י״א) והם נפש החיה אשר במים:

והזוחל הם ב"ח ההולכים על גחון כמו מים זוחלים שבל' ש"ס:

ושמושם והנאתם ותועלותם לצורך האדם:

ובמוצאים כמו מיני המתכות ואבנים טובות:

וידבר על העצים וגו' שגלה תועלת כל צומח ולאיזה צורך נברא:

הכוללות יש נצרכים לכלל בני אדם:

והמתבודדות יש צריכים אותם קצת בני אדם לפעמים כמו לרפואה וכיוצא בזה מתועלת שאינה כוללת:

מי שת בטוחות חכמה מי נתן בכליות ליעץ חכמה:

לשכוי בינה שכוי הוא הלב כמו שפירש בעל הקונקורדאנציא:

להנאות העוה"ז מיד כמש"ה לא ראיתי צדיק נעזב וגו' ואמרו חז"ל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו':

סדר הנהגת שאר האומות הם נימוסי האומות ודיניהם שיש בהם תועלת ג"כ לבני ברית. וכמאמר חז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלולא היא איש את רעהו חיים בלעו:

מדרגת הטבע מן התורה ערך טבע העולם נגד התורה:

כמדרגת העבד מאדוניו כלומר כמו שכל פעולת העבד הם להשלים רצון אדונו כן טבע העולם משלמת רצון התורה בטובה הכוללת לכלל האומה:

פרק ה

ואם הצורך אליו גדול ואנו חייבין לבחון בו הקרוב אלינו יותר. כצ"ל:

הסבה הקרובה יש סבה שהיא קרובה ויש שהיא רחוקה. ד"מ אדם המכה במקל בצרור אבן ונדחה האבן והכה את האיש. הנה הסבה היותר קרובה להכאת האיש הוא האבן. והמקל שביד האדם אף שהוא ג"כ סבה אבל יותר רחוקה מן האבן. והאדם המכה במקל סבה יותר רחוקה. וכן כיוצא בזה:

להוית העולם הגדול שעל ידו נבין הוית העולם:

ומולדתו כח המוליד שבאדם:

וחבור חלקיו סדור האברים שבו:

שהפילוסופיא פילוסוף פי' בערוך שהוא בלשון יון אוהב החכמה. ופילוסופיא שם נגזר מן פילוסוף:

ונפשי יודעת מאד. כלומר מנפש האדם ותיקונו מבואר פליאות מעשיו:

לא נכחד עצמי ממך מלשון עצם האדם:

אשר עושיתי לשון סחיטה. כמו עשו דדי בתוליהן [יחזקאל כ"ג]:

רוקמתי בתחתיות ארץ שנוצר בגידים וורידים ועורקים כמעשה רוקם. וארץ כנוי למדור התחתון שברחם האשה:

גלמי ראו עיניך בתחלת היצירה הוא כגולם מבלי היכר האברים. ודבר שלא נגמר מלאכתו נקרא גולם:

ועל ספרך כלם יכתבו ספרך כנוי לגרמים השמיימים וכוכביהם המשפיעים על כל חי וכדרך שאמרו חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. ולזה אמר ועל ספרך וגו'. כלומר שאעפ"כ הקב"ה פוקד על כל נוצר עת יצירתו וצופה ויודע מקרהו כל ימי חייו לפי מה שנתחייב לו מרגע יצירתו במעי אמו כמו שנודע לחכמי האצטגנינות:

ימים יוצרו כלו' עם רגע יצירתו נוצר עמו מקרה זמניו ואת אשר יגיע אליו:

ולא אחד בהם הקרי הוא ולו בוי"ו והוא מוסב על גלמי. ואמר שלגלמו בעת יצירתו תיכף נקבע לו אחד מן הימים כלומר המקרים אשר יעברו עליו:

המציאו אחר אפסו בראו אחר שלא הי' רק אפס ותהו:

אל תבונת הצומח עשבים ותבואות אשר למאכל האדם אשר חומרם מורכב מד' יסודות:

אל תכונת המזון שהאד' ניזון בהם והם מתהפכי' בקרבו ע"י כח הזן שבו לכל הלחות שבאדם כמו הזרע והדם ושאר ליחות:

אל תכונת החיים מן הזרע נוצר הולד לו חיות במעי אמו:

אל תכונת האדם כשנולד דכל זמן שהוא במעי אמו לא קרינן ביה נפש אדם וההורגו פטור וכמ"ש בפ' ד"מ דרק בן נח חייב על העוברי':

תוכן העניינים

טוב הלבנון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה