טוב הלבנון· רבי ישראל הלוי זמושץ
שער שביעי - שער התשובה
הקדמה
מה שמצאנו עליו האדם כלו' הענין שמצאנו עליו מנהג האדם ומקרהו:
מהתחלפות טבעיו איך הטבע שבו מתחלף לאהוב דבר ולשנוא אותו אחר כך:
והבדל שרשי הרכבתו מורכב מד' יסודות מובדלים בטבעיהם ולפיכך מעשיו מתחלפים לפי התגברות היסודות עליו:
והתהפכות מדות נפשו מדות נפש האדם כמו הכעס והרצון וכיוצא בזה מתהפכים בו לפי ימי שנותיו והמקום וההרגל:
וסיבות תנועתו הסבות המביאים כל תנועותיו משתנים, וע"י זה התנועות והמקריים שלו משתנים:
כפי החלוף ההוא שמעשי האדם נמשכים אחר טבעו ומדותיו ותנועותיו:
ומסורת הנהגה קשר הנהגה כמו והבאתי אתכם במסורת הברית (יחזקאל כ׳:ל״ז):
ועיר פרא אדם יולד האדם בתולדתו כמו חמור הבר קטן:
הן עד ירח ולא יאהיל כבר אמרו הראשונים ששכל האדם מקבל אור מן התורה כמו שהירח מקבל אורה מן השמש וזה אומרו הן עד ירח כלו' שהוא כמו ירח ולא יאהיל אינו מאיר מעצמו כי הוא גוף חשוך רק השמש נותן לו האור כן שכל האדם אינו בהיר מצד גוף האדם, וקצת מפרשים פירשו שירח משל לבני אדם גדולים שאינם נחשבים למאומה בצדקתם אם ירצה הש"י לדקדק במעשיהם:
מחנות הבורא מל' וחנותי את אשר אחון (שמות ל״ג:י״ט):
עליו על האדם:
ואח"כ נחץ דברה כלו' לא די שמקבל תשובת האדם אף מהר ענינה והפקיד עלינו עבדיו הנביאים לעורר אותנו על התשובה ולהבטיח אותנו על קבלתה ברחמים:
והרחיב אמתלאותינו תיקון ענינינו ועוותנו, ואמתלא הוא לשון תקון כמו אם נתן אמתלא לדבריו שבדברי חז"ל:
ויעד אותנו הבטיח אותנו:
ואם ארך אף שארכו פשעינו להמרות דברי קדשו:
ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה:
נשוי פשע כסוי חטאה מי שנשא האל פשעיו וכסה חטאיו:
הכת השנית והוא אמרו אשרי לא יחשב ה' לו עון:
ואם היא קודמת במעלה אע"פ שהיא קודמת במעלה:
מפני שכל שב צדיק בא ליתן טעם למה כת הצדיקים קודמים לבעלי תשובה במעלה, אך ענין קדימה במעלה שכתב אינו מן המדה, שקדימה במעלה אינו רק כשמעלת האחד יותר ממעלת האחר כאלו תאמר יוסף קודם ליעקב אביו מפני שמעלת חשיבותו אצל המלך יותר ממנו. אבל זה הענין דומה לקדימה בטבע כמו שנאמר האחד קודם לשנים בטבע מפני שאפשר שימצאו אחד זולת מציאת השנים ואי אפשר שימצאו שנים מבלי מציאות האחד וכנודע לבעלי הגיון ואין מי שיספק בדבר, והמחבר עצמו זכר בשער היחוד קדימה בטבע על זה הענין ולא עוד שאין הצדיק קודם במעלה לבעל תשובה בהחלט אבל לפעמים מעלת השב יותר גדולה ולפעמים שוים וכמו שביאר המחבר עצמו בפ"ח מזה השער כי במצות לא תעשה שאין בה כרת מעלת השב יותר גדולה ובמצות עשה שניהם שוים מלבד במצות לא תעשה שיש בה כרת ומיתת ב"ד אמר המחבר שהצדיק יותר מעולה ממנו ובודאי שאין לומר שהנשוי פשע וכסוי חטאה שהזכיר הכתוב מדבר בעבירות ל"ת שיש בהם כרת דוקא ועוד איך יאמר המחבר שהכת הזאת של צדיקים נמצאים מעט בכל דור חלילה לנו שנחשוב רוב בני אדם עוברים על כריתות ומיתת ב"ד וגם הראיות שהביא מפסוק אם עונות תשמר וגו' ומאדם אין צדיק וגו' ומנוסח התפלה אינם עולים כלל לעבירות גדולות כאלו ואי אפשר לי לתקן ל' המחבר אם לא בשבוש הנוסחא וצ"ל קודמת בטבע כמו שהוא קרוב לקדימה זו כנזכר למעלה:
פרק א
שטעם התשובה כלומר ענין התשובה ופירושה:
אם בעבור סכלותו אינו משיג אלהותו לחוש למצותיו:
או להתעלמותו ממה שהוא חייב בל למד צדק אנה יעלה לדרכי מצותיו:
חטאים בני אדם החוטאים:
עם שונים המשנים מצות ה' ופקודתו:
אל תתערב שלא תלמד ממעשיהם:
אם בעזיבת מה שצוה וכו' העובר על מצות עשה:
תשובתו מקצורו כשיעשה תשובה על מה שקצרה ידו לקיים מצות ה':
בהשתדלו במעשה הנכון שיהא שוקד תמיד על עשיית המצות:
שהזהיר הבורא שמנע הבורא עשייתם:
השגת קצורו שישיג קרבת ה' מה שקצר לשמוע בקולו והמרה דבריו:
מין המעשה ההוא כלו' שירחיק עצמו אף מן הדבר המותר באותו הענין המביא אל האסור, וכמו שכתב בפ"ה מזה השער:
לעשות הפכו שירגיל טבעו לעשות בהפך הענין שחטא בו כמו ד"מ החוטא בגאוה ירגיל עצמו בהכנעה יותר מדאי ואם במאכל ומשתה ירגיל עצמו בצומות, וכן כיוצא בזה:
שנמנע מאכול וכו' שהרעיב עצמו מן הלחם והמזון הצריך לקיום האדם:
מה שהזיקו מזונות מזיקים ורעים לגוף האדם:
אל הנכונה אל איתן בריאותו:
בהרבותו וכו' שאוכל יותר מן הצריך לטבע אדם בינונו:
עד שישוב וכו' אחר שישוב לבריאותו שוב אינו צריך להרבות בהם רק במנהג השוה:
והדומה לו שמאחר שכבר נחלש כח הטבעי שבו מן המזון ההוא מזיק לו אף מזון הבלתי מזיק כ"כ כנודע ברפואות:
שהוא הפך מזנו וטבעו צריך שיתעסק בסמים שלהם מזג וטבע הפך המזון שהזיקו ד"מ אם המזון שהזיקו היה חם ויבש ביותר בטבעו צריך שישמור עצמו מלאכול דברים שהן חמים ולחים ומה שהם קרים ויבשים מפני שלהם דמיון עם המזון המזיק בצד אחד וכ"ש דבר המזיק עצמו אבל ינהוג עצמו באכילת מזון קר ולח שהוא הפך גמור ואחר שחזר לבריאותו יכול לאכול דברים השוים בין שניהם כלו' ממוצעים דהיינו חם ולח או קר ויבש:
פרק ב
שלא מצא דרך לעבירה שלא הגיע עבירה לידו או מפני יראתו מבני אדם:
ישלים עשותה אחר שעשה נחת רוח ליצרו:
יראה גנות מעשהו כמו ד"מ הנכשל בדבר ערוה שאחר שהשלים פעולתו ונעתק ממנו חשקו ויצרו על הדבר מרגיש חרפת וגנות עבירותו ומתחרט כמו שאמרו הרשעים מלאים חרטות:
לא במעשהו שכל זמן שיצרו עליו ובידו לעבור הוא עובר עליה ואך בבואו בבית אלהים יתודה על עונותיו ומבקש עליהם כפרה והוא אך יצא יצא מבית אלהים חוזר לפקוד אשמותיו ולעבור עליהם כבראשונה וככה דרכו תמיד:
הגנוב ונאוף והשבע לשקר וגו' ואומר ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה ר"ל שחושבים שנצולים מעונשם בעבור שיבואו להתודות בבית ה':
המערת פריצים היה הבית הזה וגו' *כאלו ח"ו בית ה' כמערת הפריצים אשר שמה יאספו אנשי בליעל לספר איש לרעהו את כל תועבותיו ואשר מצאה ידו מן העול והחמס גם בוש לא יבושו גם הכלם לא ידעו מאחר שכולם מנאפים עצרת בוגדים, כן הנה בואם אל בית ה' להתודות עונם ופשעיהם ואינם שבים מהם רק כמו שמספרים הפריצים מעשיהם בתוך מעונתם ומקום מחבואם:
ושואפת אל העבירה מצפה וחושקת אל עבירות, כמו שאפה רוח (ירמיה ב'):
שמחייבת לו הכפרה כלו' שדינה לכפר לו על פשעיו:
לכן בזאת וגו' וזה כל פרי הסר חטאתו. פשטיה דקרא שאם יעקרו ע"ז מקרבם כ"ש שישובו על שאר עונותם וכמו שנאמר שם בענין, והמחבר הביא הכתוב הזה ע"צ המליצה שצריך להסיר חטאיו לגמרי:
פרק ג
שידע גנות מעשהו ידיעה ברורה כלו' שידע בבירור שעשה המעשים ההם לאפוקי אם הוא מסופק שאינו זוכר המעשה או הגנות בברור או שאינו זוכר אותו לגמרי שהכיר עבירתו ואח"כ שכחה או שהיה שוגג בשעת מעשה כגון חלב לפניו ואכל ממנו כסבור שאכל שומן ולא נודע לו כלל ששגג שהשוגג צריך כפרה ג"כ אך מאחר שאינו יודע אותו לא יתכן בזה שום בקשת כפרה:
כי פשעי אני אדע לא שכחתי מעשה הפשע:
בחיוב רוע מעשהו ר"ל אע"פ שזוכר המעשה ויודע אותה צריך שידע מה שמחייבת המעשה ההיא מן המרי בעיני ה':
כי אם לא יתברר כלו' אם אינו יודע שהמעשה שעשה רע בעיני ה' ואומר מותר לא שייך בזה תשובה:
ואמתלאתו תיקון ענינו וטענתו רחבה כלו' שאין שייך על שוגג כזה תשובה, כענין שאמר שגיאות מי יבין:
בחיוב הגמול העונש המוכן לעבירתו:
כי אחרי שובי נחמתי שאחר ששב מלעשות רע צריך שיתנחם על עונותיו ותוהא על הראשונות, וזה ראיה שצריך שיהיה רוע מעשהו וגנותו ברור לו:
סמר מפחדך בשרי זה ראיה על צורך ידיעת פחד העונש:
שהוא שמור עליו שהחטא נשמר עליו ובדין הוא שיענש תיכף אך הקב"ה מאריך אף ומצפה לתשובתו או ממתין עד שיתמלא סאתו:
אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה כלו' שמפני שלא נעשה באדם תיכף תשלום דבר מעשה רע ועל כן מלאו בני אדם לבם לעשות רע בחשבם כי ח"ו לית דין:
אל הארוכה הרפואה:
ובם אנחנו נמקים מל' ימקו בעונם:
מהמרותו תמורת ההודאה עונות תחת מה שהיה חייב להוסיף בצדקו להודות לה' על גמולו הטוב:
עם ערבותה נגד מתיקות הנאת העבירה:
גמול הצדקה מעשה הצדק:
עם צערה נגד צערה:
בעה"ז ובעוה"ב זה מוסב למעלה שישקול שכר עבירה נגד הפסדה בעה"ז ובעה"ב וכן הפסד מצוה כנגד שכרה בעוה"ז ובעוה"ב:
לסור ממנו בלבו לסור מן הלב התאוה הרעה שהיה מורגל בה תמיד:
ובהתקדם כשיקדם:
פרק ד
שיעזבם ויסור מהם שיעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו תיכף בהתנדבו לעשות תשובה ולא יהא כטובל ושרץ בידו:
שיתודה בהם יפרט חטאיו ויבקש עליהם מחילה:
שלא ישוב לעשותם עוד לעולם ולא יהרהר מהם בלבו:
מי יודע ישוב ונחם וגו' ותרגם יונתן מאן דידע דאית ביה חובין יתוב מנהון ויתרחם עלוהי:
בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף וילך שובב בדרך לבו. ופירש"י ז"ל סרס את המקרא וכן פירושו בעון בצעו וילך שובב בדרך לבו קצפתי ואכהו והיינו מי שמתמיד חטאיו:
אחר החרטה בצירוף החרטה:
מן הנטירה ליקום וליטור אותו:
אבל הקבלה שלא ישנה ר"ל שלא יעשה עוד פעם שני מרוע מעשיו שעשה והוא מל' שנו וישנו (מלכים א י״ח:ל״ד) והוא הענין השני שזכר למעלה:
אשור לא יושיענו אשור שבטחנו בו ידענו כי לא יוכל להושיע לנו כי אין בו כח בלתך ה':
בהפכו היינו השב בפיו ומתודה ואינו יכול לקבל על עצמו שלא יעשה עוד כמעשהו:
היהפוך כושי עורו ונמר חברברותיו כלומר הכושי שהוא שחור בטבעו לא יתכן שיתהפך עורו למראה לבן וכן הנמר שמנומר בהרבה גוונים א"א שיהפך הגוון שלו כן הרשע המלומד הרבה ברשעתו לא יוכל להסיר רשעתו מעליו וכמו שכתוב שם גם אתם תוכלו להטיב למודי הרע כי נעשה להם הרשע כאלו הוא טבעי:
ויראה החרטה והעזיבה יהא מראה לחבירו החרטה והעזיבה:
והסר האשמה ממנו ולהסיר האשמה ממנו:
אלו הארבעה גדרים וכו' הגדר הוא כמו הכלל והתנאים הם הפרטים השייכים לכל אחד מן הכללים:
ואם יהיה העון וכו' אף על פי שיהיה העון חמור מאד עם כל זה אין לך דבר שעומד בפני התשובה:
ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב ושם בענין שלמעלה כתיב פשע וכחש בה' והיינו שבועת שוא ועכ"ז אם ישובו בתשובה יבא הגואל:
אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב ושם בענין שלמעלה כתיב אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל, כמו שהאשה בוגדת בבעלה והולכת לאיש אחר כן בגדו בית ישראל, ועכ"ז אמר אם תשוב ישראל אלי תשוב אפילו בעון חמור מועיל תשובה:
אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד מביא ראיה שהבעל תשובה נכנס בכת הצדיקים כמו שנאמר לפני תעמוד אמור מעתה שנכנס במחיצתו של הקב"ה:
פרק ה
תנאי גדרי התשובה הפרטים שבתוך הד' כללים הנזכרים:
רבים מאד כל השב בתשובה צריך הרבה תיקונים לפי ענין החטא וטבע החוטא והענין אשר הביאו לחטוא:
היראה ממהירות עונש החוטא יהיה דומה בעיניו כאילו החרב מתוחה עליו והוא עולה לגרדום לידון על פשעיו תיכף:
בטרם יחשיך בטרם שיחשיכו הצרות עיניו או יקדמנו המות:
ויכלימנה במצפונו שיכלים ויבייש את נפשו אשר הטביעה אותו בתאות והרהורים רעים במצפוני לבו:
וקרעו לבבכם לשבור תאות נפשו ולפשט העקמימות אשר בלבו:
עזיבת כל מה שהזהיר הבורא שכל מה שהזהיר עליו הבורא יעזוב אותו לגמרי ויעתק מהם חשקו מלבו ולא יתאוה אליהם כלל כמו שאין אדם מתאוה לדבר הנשגב ורחוק ממנו הרבה, כמו ד"מ אדם שיש לו מנה ודאי שלא יתאוה לאלף אלפים דינרי זהב והוא דומה לדבר נמנע בעיניו כ"ש שלא יתאוה לדבר שאסרו הבורא שהוא נמנע יותר ממנו:
שנאו רע ישנא הרע בטבעו:
עזיבת המותר קדש עצמך במותר לך:
כדברים המסופקים וכו' כמו שאדם צריך לפרוש עצמו מן ספק איסור כן צריך לפרוש עצמו מן ההיתר מפני חשש סרך איסור:
משבעים שערים לאו דוקא אך תפס מספר המורגל:
אחר יכלתו עליהם והזדמנותם לפניו בעת שבכחו לעשות אותם והם מזומנים לפניו לאפוקי העוזב העבירות מפני שאין לאל ידו לעשותם או מפני שאינם מגיעים לידו ואולם נפשו שוקקת אליהם אין פחד אלהים נגד עיניו:
ולא לתקותו אותם שמקוה טובות מבני אדם ומתירא שלא תפסק טובתו מהם מחמת רוע מעשיו:
מצות אנשים מלומדה מעשה אבותיהם בידיהם ובושים לשנות מנהג הידוע להם:
ואמר ויעש וגו' כלו' וכמו שנאמר ביהואש:
עזיבת היאוש כלו' יסיר חשקם מלבו וימאס את העבירות בטבעו:
ושירבו בעיניו ובלבו כשישער פחיתותו ושפלותו נגד רוממות ממ"ה הקב"ה אשר חטא כנגדו:
כי רבו פשעינו נגדך בערכך:
שיזכור אותם תמיד וכו' כדי שיכנע וישבור לבו תמיד:
ויעטוף אליו תמיד מל' תפלה לעני כי יעטוף ופי' הרד"ק שמי שהוא בצרה גדולה כופף קומתו כאלו מתעטף קצתו בקצתו:
לעת מצא בעת שימצא לבו פנוי מטרדות העולם:
מכמות עבירותיו שלא יכשלו באותם עבירות כמו שנכשל הוא:
ולהזכירם בתשובה להזהיר אותם שישובו:
מי יודע וגו' מי שיודע בעצמו שחטא ישוב בתשובה:
ערבות מהרה וכלה מעורבבת מתיקות עוה"ז והנאות העבירות החולפת מהרה וכלה בכליון ואף בעת שהיא קיימת היא מעורבת תמיד בצער:
בערבות מתאחרת וכו' נגד מתיקות ותענוגי עוה"ב הנמשך כאחד בלי הפסק בינתים ומתמדת לעדי עד:
מבלי קדרות מבלי חושך:
וערבוב תערובות הצער:
מהר כלה וכו' צער עוה"ז יש לו הפסק בינתים וגם כלה לגמרי נגד צער עוה"ב שהוא בלי הפסק ומתמיד:
וראיתם ושש לבכם כלו' שתהא השמחה שלמה מבלי תערובות צער:
ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה. והוא צער מתמיד ובלי הפסק:
כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שרש וענף:
ישנה אל חטאו שיחטא שנית:
שקדם לו מן הקצור אשר קצרה ידו להשלים עבודות הבורא מה שהוא חייב לו וכ"ש במה שחטא כנגדו בעבור אזהרותיו:
ומי מכלכל את יום בואו מי יוכל לסבול יום הדין הגדול והנורא:
עם התמדת טובותיו בשגם שהש"י התמיד עליו טובותיו:
וירף ירפה ידו מלהזיק לשום אדם:
חבול ישיב רשע הרשע ישיב מה שמשכן בזרוע שלמת רעהו:
תשא פניך ממום תסיר ממך מכות וחלאים:
ומסורת תורתו הוא ג"כ לשון קשר כמו והבאתי אתכם במסורת הברית (יחזקאל כ׳:ל״ז):
פרק ו
אופן ההערה האופנים המעוררים את האדם על התשובה:
לרצונו לרצות אותו:
המפיק הדרך הטובה המשלים הדרך הטוב:
ואם תסיר שקוציך מפני הוא סיום הכתוב דואם תשוב ישראל אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד, ואומר ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו, והמחבר מפרש ולא תנוד לא תברח מעבודתי וכן מפרש פסוק ונשבעת וגו' עם המשך דבריו:
והתשובה על כל התנאים כלו' ההבטחה שהבטיח הקב"ה על התנאי דואם תסיר שקוציך וגם על ואם תשוב ישראל שלמעלה ממנו שמדבר בתשובה המובחרת שהוא בשב מעצמו הוא מה שאמר והתברכו בו גוים וגו':
שובו אלי ואשובה אליכם מדבר ג"כ בשב מעצמו והיא המעלה העליונה שבתשובה וכמו שנאמר שם בענין ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות:
והכלמתו על רוע מעשיו שמזכיר לו גנות העבירה וענשה עד שמעורר לבו לתשובה:
טענת הבורא וכו' שלא יוכלו הברואים לטעון טענת שוגגים:
נסיון הבורא העונשים המגיעים על עוברי רצונו פן יקחו מוסר וישובו אל ה' וכענין שאמר הכתוב (דברים ח׳:ב׳) למען ענותך לנסותך וגו':
בדרכו בדרך לבו:
יוסר בו יקח מוסר ממנו:
בבא כשואה כענן העולה פתאום:
אז יקראונני ולא אענה הביא ראיה שהתשובה בעבור הצרות המגיעות אינה טובה כמו התשובה בקודם בוא עליו העונש כי שם נאמר עד מתי פתיים תאהבו פתי וגו' תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי, הרי שהתשובה קודם בוא העונש מקובלת ברצון ואף שהתשובה מועלת תמיד אפי' אחר בוא העונש ואפילו בהמדרגות שתחתיה היינו מחסד הקב"ה על האדם וכמו שאמרו באיכה רבתי שאלו לחכמה חוטא מהו ענשו אמרה חטאים תרדף רעה וכו' עד שאלו להקב"ה חוטא מהו ענשו אמר להם יעשה תשובה וכאן בפסוק שהביא מדבר ממה שהוא מצד החכמה וכמו שכתוב בראש המאמר חכמות בחוץ תרונה ועליה מוסב כל הענין:
וכהצר לו חלה פני ה' גבי מנשה שנלכד בנחשתים למלך אשור כתיב וכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו ה' והכתוב הודיע לנו שאף ששב מחמת צרתו עכ"ז קבלו הש"י:
והמצליח היותר מצליח:
ותחתיו בהצלחה למטה ממנו בהצלחה:
ובקבול שתהא תשובתו מקובלת:
פרק ז
רובם במה שקדם הם הענינים המפסידים יחוד המעשים לאלהים וכל אשר זכר בפ"ד משער יחוד המעשה:
אין קטנה בעבירות עם ההתמדה לא תמצא עבירה שנאמר עליה שהיא קטנה כשיתמיד בה ויעשנה הרבה פעמים שהקטנה שבעבירות אם יעשה אותה הרבה פעמים נחשבת לעבירה גדולה מאד:
ולא גדולה בהם וכו' שהגדולה שבעבירות אם יעזבנה ויבקש מחילה אינה נחשבת לכלום:
ומזמן עצמו לעונשו יתיר עצמו למיתה:
ואם היא קטנה אעפ"י שהיא קטנה:
אך תביט לגדולת מי שחטאת לו כלו' שאף הקטנה שבעבירות אם אתה מתמיד בה אתה מקל במצות הבורא והזהרתו ואתה דע לך במי אתה מקל:
לסכלות בני אדם ברוע מצפונך שאתה תוכל להיות צנוע באיסורים עד שלא ירגישו בך בני אדם ותקל בעיניהם:
וראוי שתאבל לידיעת הבורא אדרבה ראויי שתתאבל מה שאינו יודע ממך רק הבורא שאז ענשך שלם שאלו ידעו ממך בני אדם ויבזוך כבר היה ענשך יותר מועט וכענין שכתב המחבר בשער יחוד המעשה פ"ה בענין המתחיל וכאשר יתיאש וכו' משתדל בזה מצד הגאוה: