טוב הלבנון· רבי ישראל הלוי זמושץ
שער רביעי - שער הביטחון
הקדמה
בכל דבריו בכל עניניו בעה"ז:
ובענין העולם עה"ב:
ותועלותיו בו בתורתו התועלת שיש בבטחון בתורת ה':
מהם ר"ל מה שהוא בכלל התועליות הגדולות שזכר:
מנוחת נפשו וכו' פי' מנוחה לנפש האדם מן הדאגות בעבור בטחונו באל ית':
בוטח בזולתו פי' זולת הקב"ה רק בבני אדם או במזלות שמצפה למזלו:
אותי עזבו מקור מים חיים וגו' ר"ל שעזבו את ה' הנמשל למקור מים חיים. והטובה היא על שני אופנים הא' שהמים נובעים ממקורם ועוד שאין להם הפסק. כן טוב האלהים לעמו שהוא מקורם ואין לטובתו הפסק והטוב שמיחלים מזולתו דומה למי בורות שהמים באים ממקום אחר ועוד שהם בורות נשברים שהטוב הנמשל למים אינו מתקיים בהם מאחר שאלהים הסיר השגחתו מהם:
וימירו את כבודם האל המשגיח בטובתם ובכבודם:
לוכד חכמים בערמם החכמים שרוצים להתחכם בתחבולותיהם מבלי בטחון בה' הם נכשלים בתחבולותיהם להביא עליהם רעה תחת טובה:
כפירים רשו ורעבו גדולי כח ואבירי לב יהיו רשים ורעבים ודורשי ה' וגו' כלומר הבוטחים בה':
ברוב עשרו שאסף כבר ויסיר בטחונו מה':
ששומר אותו מן הפגעים הוא שומר הממון שלא יפגע בו הפסד:
אבל יתפשט מבגדי טובותם וכו' ר"ל דרך מליצה שמפני שהוא מלובש בטובותם כמו בגד יעטה וצריך מפני זה לחנוף לבני אדם ולהסכים עמהם במה שהוא נגד רצון ה' אבל הבוטח בה' יכול להפשיט ולהסיר בגדי הטובה שיקבל מבני אדם ולהשליך מעליו טורח ההודאה במה שמוכרח להודות במעשיהם ומה שהוא חייב להם בעבור גמול הטוב שיגמלו לו והוא חובת תגמולם:
ולא ייפח להם השקר כצ"ל. ר"ל שלא ידבר בשבילם שקר וייפח מל' הגיון ודבור כמו ויפח חמס (תהלים כז) וי"ג בה"א ור"ל שלא יעשה השקר יפה:
כשמיר חזק מצור הברזל החזק המשבר צורים נקרא שמיר ור"ל כמו שהשמיר חזק מצור כן נתתי מצחך:
לדברים מיוחדים למלאכה כמו הכלים והסמים השייכים למלאכה זו:
טרפו מובטח לו מכל סבה וכו' הקב"ה יכול לפרנס אותו מכל דבר והענין הנמצא בעולם:
כי הסבות אינן נבצרות הסבות אינן נמנעות:
ועוגת רצפים הנאפים על הגחלים:
שימיתוהו ריחם ריח הסמים הממיתים הנלקחים לפעולה זו:
עם התמדת העבודה בצירוף מה שצריך להתמיד עבודתו:
אינו מאמין על סודו מתירא לגלות עסקו לשום איש שלא יקרהו עונש המלך על עסקו בזיופים:
אינו נמלט וכו' כלו' ממ"נ או שיזמין הרבה או שלא יזמין לא תנוח נפשו:
מהמלך והעם שיחקרו אחריו מאין הגיע לו קיבוץ הסך הממון הזה:
שיבצר ממנו המעשה שימנע ממנו מלאכתו:
והעוף באויר מקום ריק ממזונות וכן הדג במים:
תחת יראה מל' אל תירא ואל תחת:
מבקשים רצונו כלו' אינם מזיקים אותו:
ע"ד הכפרה שיכופרו בהם עונותיו:
או ע"ד התמורה להרבות בשבילם שכרו בעוה"ב:
כי זרועות רשעים תשברנה הבוטחים על זרועם ומעשה ידם. ה' ישבור זרועם וישבית מעשיהם:
ברעב פדך והיינו בכל עת אפי' בשנת רעבון:
ואמר ה' רועי לא אחסר וגו' והיינו בכל מקום שכל מקום דומה לפניו כנאות דשא ומי מנוחות בהשגחת ה' עליו וכמו שמסיים הפסוק:
לא יבושו בעת רעה מביא ראיה שלא יכלמו כל מבקשיו והתולים בו בטחונו בכל עת:
יתגלה סודו יתגלה זיופו מן האורבים אחר מעשיו יום יום:
מן הריש מן העניות:
ילונו גמול בטחונו וכו' יקבל שכר על בטחונו בה' לעה"ב כי הבטחון היא מצוה גדולה וכמש"ה והאמין בה' ויחשבה לו צדקה:
אם יודע ענינו שיהיה נודע לרבים:
ומנהיג הכל מלך ושלטון:
ולדחות הפגעים וכו' מגין עליהם בפני הפורעניות:
כענין לוט בצוער שהמלאך לא הפך העיר צוער בשביל לוט הנמלט שמה:
להוציא חובות האלהים להוסיף ממון בהדור מצוה כפי יכלתו:
וחובות בני אדם כמו צדקות ומעשרות וגמילות חסדים:
שהוא חייב בה ואפשר שהיה נענש אם לא יתן ממונו כפי מה דבעי למעבד:
מפזור הנפש שחתפזר נפשו ומחשבותיו ישוטטו על הרבה מקומות מפוזרות:
בראש כל נהר בספינות שבמים:
על פנים מיוחדים לישא וליתן בהם באמונה:
ובענינים מיוחדים להלוות לעני בעת דחקו ולעשות בהם צדקות:
לזמן קצוב לפי הזמן אשר הוא ציוך שיהיה שליח בפזור הממון אשר השליטו ה' עליו לעשות ממנו טוב בעמיו:
ולא יבקש עליו גמול הודאה אע"פ שזה המקבל ממנו טובה ודאי שצריך לגומלו ולהודות עליה אעפי"כ הוא לא יבקש זה:
סבה לטובתו שליח להטיב לאחרים:
היזק זולתו שיזיק מי ין לשום איש להנאתו:
ולא יחמוד אדם בממונו כלו' שלא יחמוד ממון שום אדם:
מנדנוד השכל שיהיה לבו ומחשבתו הולכים ושבים בתוחלת בקשת הממון:
כעץ שתול על מים שממילא מים גדלוהו תהום רוממהו. כן האדם שתול על מי השגחתו ית':
בתחלת פרישותו בטרם שנעשה פרוש:
האמגושי הוא שם מי שעובד ע"ז:
המטריף המפרנס:
הוא טובע מל' מטבע שטבעו חכמים. וי"ג תובע, ואינו נכון:
ופנאי ללבו שאינו צריך לחשוב מחשבות בעסקי עוה"ז אלא מעט:
שהוא מפיק יותר שנשאר לו זמן שלבו פנוי מטרדת עוה"ז מעיין בתורתו ודרכי אמונתו:
כי הסיבה לא תוסיף ר"ל אינו צריך לדאוג ממקריים והסבות המתרגשים ובאים כי מאחר שלבו נכון בטוח בה' משמועה רעה לא יירא ובשנת בצורת לא ידאג:
צער נפשו במסחר בסחורתו שהבוטח בה' עכ"פ צריך שיעסוק באיזה מלאכה או משא ומתן. וכמאמר חז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה:
אם יתעכב אצלו מלאכתו או ריוח שהיה ראוי שיגיע לו:
ובוחר לו טוב יותר כו' ומה דעביד רחמנא לטב עביד:
שיעתיקהו אליו שיכריחהו לעשותו מצד המקריים. או מצד בני אדם המכריחים:
ואם יהיה אע"פ שיהיה:
וחתולתו וויקלען בל"א:
בסיבות הבטחון ר"ל מה הם הענינים המורים הבטחון בו ית':
בסיבות בענינים:
באריכות התאות שהם עוסקים תמיד לרדוף אחר חפצי עוה"ז באמרם שלא יוכלו להתחיל בעבודת ה' עד שימלא ה' חפצם תחלה מקניני עוה"ז:
בעלי המשכונות שאינם מאמינים באל לבטוח בו ושהוא נאמן לשלם. כמו הסוחר המקיף סחורות על משכון שיש בידו וכנזכר בפ"ה:
פרק א
שמפיק טובתו שמשלים טובתו:
אבל העיקר ר"ל עיקר הענין שצריך שישים האדם אל לבו באמונת הש"י עד שמכח זה יקבע הבטחון בלבו:
ואם יפקד ואם יחסר העיקר הזה מן האדם:
לא ימצא הבטחון כלו' לא יעלה בידו חפצו והשלמת בטחונו מהש"י:
שיקיים מה שאמר הוא בדרך משל באדם הבוטח באדם:
ויחשוב עליו הטוב במה שלא התנה לו כלו' שיבטח בו בחבירו שיעשה עמו טובות אפי' אותן טובות שלא התנה לו כלו' שלא הבטיחו בהנה:
ולא ערב עשוהו מלשון ערבות ונדבת רצון טוב:
פרק ב
עם אהבתו בצירוף אהבתו:
המנע דברים ממנו שימנעו ממנו בטחונו מקוצר יכולת מי שבטח עליו:
שיהיה מתיחד כלו' שמי שבוטחים עליו יהיה משגיח עליו ביחוד ובפרטיות בכל פרט ופרט מעודו ועד תכליתו:
מסור בידו כלו' אינו מסור רק בידו בלבד בין להטיב בין להרע:
כעבד האסור הניתן בבית האסורים:
בתכלית הנדיבות כלו' קצה האחרון ממה שאפשר וזה כתב בדרך העברה כלשון בני אדם. כי הבורא ית' אין קץ ותכלית לחסדו ונדיבותו ואין שום מדה מגבלת אותו:
ושתנוח נפשו מדאגת כל מחסוריו:
בגלויו נגד בני אדם:
ובנסתרו בינו לבין עצמו:
בלבו שלא יתעצב אל לבו בעבור הטרף הצריך לו כי בודאי הבורא יזמין לו כל צרכו:
ובאבריו לעשות פעולות ומלאכות לקבץ לו ממון הרבה למען יהיה לו צדה לזמנים הבאים כי הבורא יזמין לו בכל עת די מחסורו אשר יחסר לו:
ושהוא חכם ולא ינוצח זה כלפי הסבה השלישית אע"פ ששם אמר לשון חזק ענין אחד הוא שלגבורה צריך עצה וחכמה ובלעדי זה לא יושלם הנצחון כמ"ש אני אמרתי וגו' עצה וגבורה למלחמה (מלכים ב י״ח:כ׳):
ה' אלהיך בקרבך בזה השלמת הסיבה הרביעית כלו' שהש"י כאלו הוא בקרב כל אדם וחופש כל חדרי בטן ויודע עשתונותיו:
והשכל גוזר בהקבץ ר"ל שקיבוץ אלו השבעה ענינים בבורא ית' נתבאר מן השכל. וכמו שמבאר בפ' שאח"ז:
ולא יתקצף על בחירתו כמ"ש כוס ישועות וגו' ואמר צרה ויגון וגו' לפי שקצת מתקצפים נגד ה' ברבות הטובה כענין שנא' וישמן ישרון ויבעט. וקצת מחמת העוני והצער כמ"ש (ישעיהו ח׳:כ״א) והיה כי ירעב והתקצף וגו' ועל אלו הבחינות השתים אמר דוד ע"ה שלא יזוז מעולם מבטחון הש"י אם בשעת הטובה. כוס ישועות אשא וגו'. אם בשעת הצער. צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא:
פרק ג
וכל רחמים וחמלה שיהיו מזולתו ר"ל אף מה שהאדם ימצא חן ורחמים בעיני אדם אחר הוא מצד שהקב"ה נתן לו רחמים לפניו:
וארוכתו רפואתו:
מעושהו כלו' הבורא ית':
בעושים מבני אדם ר"ל האדם העושה כלי מעשה במלאכתו הוא יודע יותר לתקנו מזולתו:
צורה מקרית כלו' שיפעול מלאכתו בעץ ומתכות המוכנים לו:
השרש והצורה עצמית דהיינו לחדש עץ או מתכות אשר ביד האדם:
ואשר חדש כלו' מזה נתבאר אשר חדש וכו' הוא החכם היודע וכו':
את אשר יאהב ה' יוכיח שמי שיאהב אותו הקב"ה ומשקיף מה שיש בו מצורך התיקון יוכיח אותו כדי להטותו אל הדרך הנכונה:
ודברו נגזר מכל דבר כלו' גזירתו קודמת לכל הגזירות וכל הגזירות והשנויים שאנו רואים תחלתם גזירת ה' וממנה ישתלשלו כל הגזירות:
כן יהיה דברי אשר יצא מפי התחלת הפסוק כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ כן יהיה וגו' ומקרא שלפניו כי גבהו שמים מארץ כן גבהו כו' ומחשבותי ממחשבותיכם ור"ל כמו הגשם והשלג שפעולתם גלוים שהם יורדים לארץ ומשקים אותו ועוד תועלת השני שמהם מתהוים הנהרות ומהם הבארות ושבים הנהרות ללכת אל הים ומשם עולים בעבים ויורדים לארץ וכן חוזרים חלילה כן כל הסבות והשינויים הנראים בעולם שאין בני אדם יודעים טעם ענינים אלו ונראים להם מקריים והם בלתי סדר והגבלה וזה מחמת קוצר מחשבותם אמנם כן יהיה דברי אשר יצא מפי רצה לומר כל דבר המתחדש בעולם מקוטנו ועד גודלו יש לו סיבה סדורה בחכמה ובתבונה ולסיבה סיבה והם מתגלגלים ואינם חוזרים לבטלה בלתי עשות חפץ ה' כפי חכמתו ומהלכי דינו ולכל מקרה גבול ידוע כמו שאומר בסמוך:
ולא ישכיחהו דבר את דבר כלו' שמפני דבר אחד לא ישכח דבר שני. כמו שהענין באדם שטרדת דבר אחד שוכח דבר שני:
נסתרה דרכי מה' ידיעתו נסתרת ממין האדם:
משפטי השגחתי:
בורא קצות הארץ וגו' ר"ל מאחר שברא עולם השפל והצטרכותו ובכללו מין האדם ודאי שיודע אותו ומשגיח בו לא ייעף ולא ייגע שישכיחהו דבר את דבר שאין חקר לתבונתו ר"ל להשגחתו בברואים:
ואם יהיה אחד מהם יכול על הגדלתו כלו' אפי' באופן שאחד יכול יותר צריך לבטוח בו. מכ"ש באם שלא יוכל להועילו ולהזיקו רק אחד שע"כ יבטח בו לבדו:
שאין לו תשועה ר"ל שאין לו לנדיב עצמו תשועה מצד עצמו רק מצד הבורא יתברך לפיכך יותר ראוי לבטוח בבורא:
ומה שהתחיל אותו ר"ל מיום הולדו:
מעצם ומקרה בין דבר שמתחדש בעצם כמו יצירת כל המורכבים ונפש הצומחת והחיונית והשכלית. ומקרה הם סבות המתהפכות וענינים המתרגשים ובאים בעולם להרע או להטיב:
גבול ידוע כלו' שלא יתהוה המקרה מעצמה אע"פ שלמקרה ההיא סבה מקרה אחרת ולאחרת אחרת עד סוף הסבות כולם באו מגזירת ה' והוא סיבב את כל המקריים אלו כולם ויעמדו על גבול ידוע שלא יוסיפו עוד מקריים וכן לא יגרע מן המקריים שחפץ ה' בהם. וכמו ד"מ ספינה שרצו אנשיה לפרוש בים כעת מחר. והעליל השלטון על רב החובל ועכבו איזה זמן. ובתוך כך קמו מלחמות על הים. ואח"ז ברדת הספינה לים נתייראו מן אנשי מלחמה ורצו לברוח בדרך אחר ונשברה הספינה באבנים שהיו באותו הדרך שבים וטבעו אנשיה. והים נשא ארגז טעון מטמונים אל חוף הים. ובתוך כך העליל שלטון עיר הסמוכה לה על פרוש אחד ומלט על נפשו אל חוף הים. ונזדמן ברגע ההיא שהארגז צף סמוך לחוף הים ונטלו והתפרנס בו כל ימיו. והנה זה שהעליל השלטון על רב החובל היתה התחלה לסבת פרנסת זה האיש שאלולי פירשו בים איזה זמן קודם טרם התעוררות המלחמות לא היו נוטים אל מקום הסכנה שנשברה הספינה. והמקרה השנית היא התעוררות המלחמות ממש בעת ההיא והמקרה הג' מה שנזדמן שם ארגז עם מטמון יכול לצוף ע"פ המים. והמקרה הד' מה שדחה אותו הים אל זה הצד מן החוף. והמקרה הה' עלילות השלטון על הפרוש ההוא בעת ההיא ממש והמקרה הו' מה שנתן בלבו לברוח מפניו. והמקרה הז' מה שברח בזמן הזה ממש ואל מקום הזה. והנה כל אלו הענינים לא באו במקרה רק ה' סבב בחכמתו שיזדמן הכל בעתו ובזמנו. בשגם שטביעת אנשי הספינה והסתערות המלחמות הכל היה בגזירת השם אלא שגלגל בחכמתו להשלים כל חפצו וגזירותיו ביחד והבן זה כי עמוק הוא וזה כוונת המחבר:
ומה שיהיה מן הדברים ע"ד הזה ר"ל ע"ד המקריים מה שאנו רואים שמחמת סבה קטנה נשתרגו ונסתעפו שנויים רבים ועצומים כמו דרך המשל שזכרנו שנטבעה ספינה עם הרבה אנשים וצמחו מלחמות בעבור פרישת איש אחד ותחשוב שהכל היה במקרה. הוא הנגזר אשר קדם בתחלת הידיעה ר"ל שסיבה זו קדמה אליה בתחלת כל הסבות שסבבו עד שצמחה הסיבה ההיא של פרנסת זה האיש ואעפ"כ לא היו כל הענינים שקדמו במקרה שנאמר שלא באו רק מפני הסבה הקטנה ההיא שהשגנוה רק מידיעת ה' יתברך והוא צוה ויהיו:
שלכל הגזירות הקודמות בידיעת הבורא סבות ולסבות סבות ר"ל אותן גלגולים שגלגלו סבה זו ידע להם הבורא דברים המחייב סבה זו עד סוף הסבות לפי מה שגזרה חכמתו ולכל סבה יש טעם וגזירה בפני עצמה מה שקצר שכלנו להשיג התקבצות כל הענינים האלו ואין אחד מהם במקרה רק הכל לפי הגזירה ואין ענין אחד סותר את חבירו רק השם לבדו הבין דרכו וכמש"ה ולו נתכנו עלילות וכמו כן בהשתלשלות סבות מאוחרות כמו שנראה שטף המים ששטפו כל בני המדינה שנראה שמחמת השטף קרה מקרה אחד לכל הנמצאים במדינה זו ואין הדבר כן אבל קדמו בידיעת ה' סבות אחרות עד שכל אשר לו משפט מות נאספו ונקבצו אל מקום אחד מחמת סבות רבות וגלגולים שקדמו לסבה זו בידיעת ה':
מבלי סבב אל קיום מצות וכו' ר"ל שהמחשבה התלויה בענין קיום מצות ה' ודאי שיש ביד האדם להקדים ולאחר מפני שבענינים אלו הבחירה נתונה ביד האדם:
שמונה ועשרים ענינים והם נגד כ"ח מחנות הלבנה המשלמת סבובה בכדי כ"ח יום וכל השינויים המתהוים בעולם השפל רובם תלויים לפי מצב הלבנה במזלות מיום אל יום מחמת שהיא היותר קרובה אל הארץ עיקר השנוים נתייחסו אליה כנודע לאצטגנינים:
כי גבוה מעל גבוה שומר ר"ל אע"פ שהשנויים נמשכים לפי עניני עולם הגלגלים והמלאכים אעפ"כ הקב"ה שהוא גבוה מעל כולם שומר אותם ומנהיג את כלם לפי חפצו וגזירתו:
וגבוהים עליהם ר"ל שלסבות ושנויים שאנו רואים אין אלו עיקר הסבות והשנויים רק יש עוד סבות ולסבות סבות גבוהים עליהם:
והליכות דיני הבורא כלו' מנהיג מעשיו לפי גזירתו:
מהגיע אל ידיעת חלקיהם ר"ל להבין אפילו סבת ענין מעשה אחד מהנראה בעינינו מן המקריים:
כ"ש כללם שנבין בדרך כלל ענין ההתחדשות והשנויים המשתלשלים ומתרגשים ובאים לכל בני עולם יחד:
מנויו מופסד הענין שנתמנו עליו נתקלקל כקדרה דבי שותפי:
על האלהים וזולתו ששיתף שם אלהים ודבר אחר שהוא פחיתות גדול בערכו יתברך:
כפי מה שהוא מבקש ר"ל כמו שהוא מבקש שיעשה הבורא כל חפצו כן ראוי שיעשה הוא חפץ ורצון הבורא:
עשה רצונו כרצונך שתשמע לרצון ה' כמו שאתה שומע לרצונך כדי שישמע גם האל למלאות רצונך.
בטל רצונך מפני רצונו ר"ל בטל תאותך מפני שלא יבא מהם בטול מצות האל ותפרוש אף מן המותר לך כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך כלומר שתהיה עליך השגחתו יותר מזולתך וכל בני עולם יסורו למשמעתך כמ"ש חז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה:
ואמר טוב ה' לקויו וגו' ודרשו חז"ל יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו:
ממרה אותו אינו שומע לתורתו:
הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר ואמר ובאתם ועמדתם וגו' ואמרתם נצלנו ר"ל מעונותיהם בעבור שיבטחו בה' והוא ענין אחד רק מפני שהוא מקרא אחר כתב לשון ואמר:
ומניעתו הבהמה מניעה את הגלגל של עץ:
אך הסבות אשר בין האדם וכו' ר"ל הסבה הקרובה להוצאת המים המה הכלים השואבים אותם והסבה הרחוקה היא האדם והסבה שבין האדם והכלים הם סבות ממוצעים בין האדם והכלים והם הבהמה וכל העיגולים והחבל:
ואם יקרה פגע וכו' ר"ל שיתקלקל אחד מן האמצעים או הסבה הקרובה:
בגזירת האלהים והזמנתו שהזמין לו תחבולות והקרה לפניו וזימן תחת ידו כל הסיבות הצריכים לפעולתו והסבות אשר בהם הגמרם כלו' הסבות הצריכים לגמור פעולתו:
לחזר ולסבב על סבות הטרף שלא ימצא מזונו כשאר מיני בע"ח מבלי גלגולים ובזבות:
בחינת הנפש נסיון הנפש:
ומעון דירה:
ומשגל ליחד לו אשה בכתובה וקידושין:
פנים מיוחדים אופנים המיוחדים למזונות האדם:
ועתים ידועים זמן בשול כל תבואה ופירות:
בהשלמת הזדמנות הסבות הש"י ישלים לו כל הסבות הצריכים לו:
ונתברר ממנו ר"ל מן הענין הזה בעבור היות האדם מוכרח להביא הצטרכותו בעבודה בזעת אפו אם ישמור עם זה חקי ה' או יביאנו מכל אשר יתאוה נפשו:
בכונה ובבחירה לאחת מהנה וכו' אם יבחר להמציא צרכו בדרך היתר ולא בדרך איסור:
היה בועט וכו' זה השני מוסיף לומר שאלו היה הכל מזומן לפני האדם היה פנוי לרדוף אחר עבירות גם טבעו וחומרו נוטה להיות בועט בטובת ה' מחמת שמחת לבו מאחר שהכל מוכן לפניו היה חושב שכך מחוייב לו ולא היה מכיר כי מאת ה' הוא לו:
והיה כנור ונבל וכו' מחמת שמחת לבם המטריף דעתם אינם מכירים פועל ה' וגם לבם פנוי לבקש שמחת לבם לרדוף אחר עבירות:
שיגיעת שניהם טרדת התורה והדרך ארץ שהוא בקשת הטרף משכיחים העון:
כ"ש מי שאין לו חלק וכו' כלומר אלו היה הכל מוכן לפני האדם לא היה מקום לתורה בבחירת העבודה מן העבירה כנזכר בטעם האחד ולא לדרך ארץ וכנזכר בטעם הב':
ולא שם לבו כו' כי מחמת רוב טובה לא יתן אל לבו לעסוק בתורה:
ובאחריתו שיהא דואג על גמול העה"ב ויהיה בעבור זה עמל בתורה לידע האסור והמותר:
ההתחלה והתכלה פליאות חכמתו יתברך בבריאות העולם ואיך יחזירהו לתהו ובהו כשיגזור רצונו:
גם את העולם נתן בלבם ר"ל טרדת עניני העולם:
לא יבעט במנוחה לא יבעט בה' בעבור מנוחה:
ולא יטה אל השלוה ר"ל בעבור השלוה שיאמר שלום לי כי בשרירות לבי אלך:
ולא יפת יתפתה:
בכשפי העולם כלומר בתענוגי העולם האוחזים העינים עד שיחשוב הרואה כי טובים המה לו ולא יבין לאחריתו: