טוב הלבנון· רבי ישראל הלוי זמושץ
שער עשירי - שער אהבת ה' · פרק א
כלות הנפש מל' כלתה לתשועתך נפשי (תהילים קי״ט:פ״א):
נוטה להתחבר:
מהאישים הרוחניים מלאכי עליון:
כנגדה ההפך ממנה:
העיר אותה לחוס עליו שאעפ"י שמדין רוחניותה ראוי שתהא שונאת הגוף העב כטבע כל ההפכים אבל ברצות ה' לקיום האדם השלים אליו הנפש לחוס עליו:
בעבור השתוף וההברה אשר נטבעה וכו' ר"ל שזה היה מוכרח שא"א שיהיה תיכף בתחלת גדולו עוזב הגוף ונוטה אל אור העליון בטרם נתגדל ונשלם שכלו:
יזמן לו מי שישמשהו וכו' כלו' וכמו כן יזמן לו מי שמשמשהו וחושב על תקונו:
וכשתרגיש הנפש בענין וכו' ר"ל כאשר יושלם הנפש ותגבר שכלה להבין שיש כאן ענין שמוסיף אור בעצמותה והגוף אינו רק טפל לה:
תטה במזמתה אליו וכו' אז תעזוב שמוש הגוף בכחותיה השפלות אבל עם מזמתה שהוא השכל תתעצם לדבק אל האור ההוא הרוחני שהוא אוהבה הנאמן:
והיו קרואי הגוף רבים צריך לשמוש רבים כלומר חפץ שיעבדוהו הרבה:
וצרכיו וכו' מתמידים כלו' לעולם אין די לו ובכל רגע צריך לטפל בו:
ולא היתה הנפש יכולה לעמוד וכו' כלו' ומאחר שאין הנפש בעוד שהיא נמשכת אחר הגוף יכולה להתאפק מלשום כל עיונה על הגוף כדי שתשקוט ממדוי גופה:
מכלי מרגוע מדוה גופה מבלי שתצטרך להרגיע מדוי גופה:
נטרדה הנפש בעניני מאהביה הראוים לה ע"כ מדרך רוב האדם שיהיה נטרד בבקשת אהבת הרוחניות מה שהוא ראוי לעצם נפשו:
והמתיחדים בעצמה שהם אחדים עם עצם שכלה אשר בזה הצלחת הנפש:
בנוה מרגועה ר"ל בעוה"ב:
מעוצם מה שנוקשה בו מחוזק הדבר שהיה לה למוקש והוא הגוף וצרכיו הרבים ונוקשה מל' ונוקשו ונלכדו (ישעיה כ"ח):
וסמוך לזה והדומה לזה:
מעצמתו מעצם כבודו:
תשוקה ישקו אותה:
עם זה עם העוני והיסורין:
ומימר לי מלשון כי המר שדי לי (רות א׳:כ׳):