טוב הלבנון· רבי ישראל הלוי זמושץ
שער עשירי - שער אהבת ה'
הקדמה
ולפנותו לעשות הלב פנוי:
ולכסוף לחשוק:
התכונות המדות:
ואומר ובאלהים אעזר כלו' אגיד בעזרת אלהים:
מושכלת אשר השכל מורה עליהם:
אל הענין הנזכר בשער הזה:
הנביא משה רבינו:
ליחוד סמך אותו אל יחוד השם יתעלה:
ואהבת והוא ענין האהבה:
והשיב אותו כלו' שב לזכור אותו הרבה פעמים:
וטעם הדביקה כלו' ופירוש הדביקה:
ויש אוהב דבק מאה מבואר שהדביקות היא האהבה:
וחייב הדין והדין נותן:
תכלית הפרישות וסופה הרחוק כלו' קצה האחרון ותכלית הפרישות היא היראה:
והוא השער וכו' ענין הפרישות המשלים היראה על תקונה הוא הקדמה להאהבה:
ואי אפשר שיגיע האדם אליה אל האהבה:
כפי הכספו כפי חשקו:
אף ארח משפטיך ה' קוינוך לשמך ולזכרך תאות נפש:
פרק א
כלות הנפש מל' כלתה לתשועתך נפשי (תהילים קי״ט:פ״א):
נוטה להתחבר:
מהאישים הרוחניים מלאכי עליון:
כנגדה ההפך ממנה:
העיר אותה לחוס עליו שאעפ"י שמדין רוחניותה ראוי שתהא שונאת הגוף העב כטבע כל ההפכים אבל ברצות ה' לקיום האדם השלים אליו הנפש לחוס עליו:
בעבור השתוף וההברה אשר נטבעה וכו' ר"ל שזה היה מוכרח שא"א שיהיה תיכף בתחלת גדולו עוזב הגוף ונוטה אל אור העליון בטרם נתגדל ונשלם שכלו:
יזמן לו מי שישמשהו וכו' כלו' וכמו כן יזמן לו מי שמשמשהו וחושב על תקונו:
וכשתרגיש הנפש בענין וכו' ר"ל כאשר יושלם הנפש ותגבר שכלה להבין שיש כאן ענין שמוסיף אור בעצמותה והגוף אינו רק טפל לה:
תטה במזמתה אליו וכו' אז תעזוב שמוש הגוף בכחותיה השפלות אבל עם מזמתה שהוא השכל תתעצם לדבק אל האור ההוא הרוחני שהוא אוהבה הנאמן:
והיו קרואי הגוף רבים צריך לשמוש רבים כלומר חפץ שיעבדוהו הרבה:
וצרכיו וכו' מתמידים כלו' לעולם אין די לו ובכל רגע צריך לטפל בו:
ולא היתה הנפש יכולה לעמוד וכו' כלו' ומאחר שאין הנפש בעוד שהיא נמשכת אחר הגוף יכולה להתאפק מלשום כל עיונה על הגוף כדי שתשקוט ממדוי גופה:
מכלי מרגוע מדוה גופה מבלי שתצטרך להרגיע מדוי גופה:
נטרדה הנפש בעניני מאהביה הראוים לה ע"כ מדרך רוב האדם שיהיה נטרד בבקשת אהבת הרוחניות מה שהוא ראוי לעצם נפשו:
והמתיחדים בעצמה שהם אחדים עם עצם שכלה אשר בזה הצלחת הנפש:
בנוה מרגועה ר"ל בעוה"ב:
מעוצם מה שנוקשה בו מחוזק הדבר שהיה לה למוקש והוא הגוף וצרכיו הרבים ונוקשה מל' ונוקשו ונלכדו (ישעיה כ"ח):
וסמוך לזה והדומה לזה:
מעצמתו מעצם כבודו:
תשוקה ישקו אותה:
עם זה עם העוני והיסורין:
ומימר לי מלשון כי המר שדי לי (רות א׳:כ׳):
פרק ב
לא לתוחלת בעבור שמקוה ממנו טובה:
ועל ההקשה הזאת על דמיון הזה:
להסתירו עונינו שמסתיר ממנו עונינו:
עם גודל מריינו אף שגדלו פשעינו:
לגדלו ולרוממו בעבור גדולתו ורוממותו:
לעומת לפי:
וכילותם קמצנותם:
ביצר הטוב וביצר הרע במדותיך הטובות והרעות כמו שזכר המחבר בפ"י משער עבודת האלהים:
עשה רצונו כרצונך תעשה רצון האל כאילו הוא רצונך ואתה מתאוה לעשותו ותכריח טבעך לקיום עבודתו כמו שאתה משתדל בקיום מעשיך הגופניות ועיין בפירושנו בפ"ג משער הבטחון:
לדבק כו' בסתר והיינו בכל לבבך ובכל נפשך:
ולהראותה בגלוי והיינו בכל מאדך:
ובמצפון ענינו ונראהו היינו נמי בסתר ובגלוי וכפל הענין במלות שונות לחזק הדבר:
על שקל אחד על משקל אחד כלומר בסתר דומה למה שהוא בגלוי:
להיות כל אהבתך כו' בזולתו לשמו כלומר כל אהבתך בעולם אף אהבה זולת הבורא יהיה הכל לשם אהבת הבורא כלומר שתאהוב הדבר המביא אותך לאהבתו ית':
במה שירצהו הבורא ית':
סעיף ענף:
בשער השלישי בפ"ג בהערה השלישית עיי"ש:
פרק ג
בקשה הזאת כשיבקש האדם זה:
ליחד המעשה כנזכר בשער יחוד המעשה:
הסתירו עונותיו והאריכו לו שמסתיר עונותיו ומאריך לו הזמן להמתין לתשובתו:
ומחילתו בתשובה שיעשה:
במה שעבר מן הנסים והנפלאות וישועות ה':
בספר זה בשער הבחינה:
וזלותו קלותו ומיעוט ערכו מל' זול בדברי חז"ל:
סמוכה לזה תכופה לזה:
ודעתו הנסתר צופה ויודע כל סתרינו:
בעבר ובעתיד הנסתרות שעברו והנסתרות והנגלות שעתידין להיות:
והבטחתו לך הבטחון שהבטיח הבורא לנוצרי עדותיו:
לעמוד להתאפק:
שאתה ירא עם יראתך ממנו בלתו כלו' שתצטרף יראתו עם יראת זולתו:
ויהיה צוותך בבדידות הבורא יתחבר אליך בשבתך בדד:
לא תשומם בהפקדם לא תהיה משומם ונבהל בחסרונם שיחסר ממך חבורות בני אדם:
בהעדרם אף זה ל' חסרון:
פרק ד
חלק מגופו שסובל מכות ופצעים שיש להם קצבה בעבור עבודת ה':
ובזולתו בניו ומקנת כספו שנמולו אתו:
מה שהראה בענין יצחק וכו' שאהבו אותו כנפשו ונזדרז לשחטו בשמחה ולא נתפעל בנפשו להצטער בעבורו וכאלו התנדב האבדן נפש עצמו:
מן היכולת הבשרית ממה שאפשר לבשר ודם:
ביחידים מבני אדם שנמצא בני אדם שמוסרים נפשם על קדושת שמו:
איננה כי אם באומץ הבורא וכו' כלומר עדיין לא הגיעו למדרגת אברהם אבינו ע"ה שאין זה רק מחמת שהבורא עוזר אותם ומסייעם מהתגברות היצר שעליהם בעבור שכל השתדלותם בעבודתו וכדרך הבא לטהר שמסייעין אותו משא"כ אברהם אבינו ע"ה הגיע למדרגה זו בלא עזר מהבורא, שאחר שהבורא נסה אותו בזה ודאי שלא עזרו:
שכל השתדלותם בעבודתו ר"ל אותם היחידים שהקב"ה עוזרם על מדרגה זו הוא בעבור שכל השתדלותם וכו' כדפירשתי למעלה:
וקיומם מצות תורתו וכו' ולפיכך הקב"ה מסייע אותם על מדרגה זו השלישית:
ויאמר ה' אל אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך:
המנוסים כדניאל וחבריו ואין הנסיון הזה דומה לנסיון אברהם אבינו ע"ה שהנסיון המגיע לשאר חסידים מגיע מבחירת בני אדם זולתם עליהם ברשעתם והקב"ה עוזר אותם שיעמדו בנסיונם ויקדשו השם ולפעמים עושה להם נס משא"כ נסיון אברהם ע"ה שהקב"ה עצמו נסה אותו אך הוא עצמו עמד בנסיונו לגודל חסידותו:
פרק ה
שיקצר האדם שימעט:
בהקדמות וכו' והם כל דרכי היראה הנזכרים בשערים הקודמים:
אשר הקדמנו כמו מפסידי היחיד הנזכר בשער הנ"ל ומפסידי שאר השערים:
מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם:
אומר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יהיה לאלה בקרב עמיו:
פרק ו
ונסיונו מהיסורים:
ליחוש דילמא אתי למעבד מיראה כצ"ל. והוא גמרא בספ"ג דמגילה אהא דתנן אזהרות ועונשין נקראים ומתרגמון פשיטא מהו דתימא דילמא אתי למעבד מיראה כלו' מיראת עונשין הכתובים בתורה והגירסא הכתובה כאן דילמא אתי למעבד מאהבה ומיראה הוא ט"ס כי לא נמצא כן בשום מקום בדברי חז"ל:
אל תהיו כעבדים וכו' שעבודה על מנת לקבל גמול הוא דומה לעבודה שמחמת יראה שאף זה ירא שלא יפסיד הפרס: ס"א
המבוא הדרך והפתח:
הכוסף המצער החשק הבוער בלב האדם ומצער אותו כמו שאמר דוד ע"ה צמאה נפשי לאלהים, נכספה וגם כלתה נפשי:
אני בוש היה בטוח מחמת דבקתו באלהים שישמור אותו מכל רע:
ברצון הבורא בעבור רצון הבורא כשמוכיח אותם על דבר עבודת הבורא שאע"פ שיגנוהו אינו מרגיש בעבור זה שום צער ויגון בנפשו לגודל אהבת הבורא:
ולא יחייבהו בה דין לא נתחייב שבועה בב"ד ובכלל זה הנשבע על דבר ידוע כמו על עמוד של אבן שהוא של אבן כנזכר בדברי חכמינו ז"ל:
לכבודו בעבור כבוד השם חייב שלא יכניס עצמו בדבר הגורם לו להתחייב שבועה בבית דין:
הנכבד והנורא בעבור כבודו הנורא:
הקללות שמקללים בני אדם בשם:
והגדופים והחרפות שמחרפים ומגדפים בני אדם ונשבעים לאמת דבריהם:
כשחוק לכסיל עשות זמה כמו השחוק שהוא דבר קל כן עשות הזמה והם מחשבות רעות ולשון הרע ושבועת שוא ושקר קלים בעיניו:
בעת שהוא יועד בו זולתו בעת שהוא מזמין ומבטיח את איש זולתו על איזה ענין שאז צריך שיאמר אם ירצה הבורא ול' יועד כמו ייעדנה (שמות כ"א):
שיאשר שיורה דרך הישרה:
בין ברכה בין בדברים רכים ובין בדברים קשים הכל יפה בעתו:
מהגדולים וכו' תינו ירא ובוש לדבר תוכחתו נגד גדולים:
ישמע חכם וגו' הם האנשים החשובים כמו המלכים והשרים:
לתת לפתאים ערמה הם בני השוק ופחותים:
בכל הימים ובכל הזמנים שמצוה זו בתוכחת רעהו צריכה תמיד וגם אותם שקבלו תוכחתו יכולין לקיים עבודת ה' הרבה יותר ממה שיכול הוא לפי הזמן ולפי המקום:
ועשרה חלקים שהיה קרן הסוחר הראשון תשעה זוז ועוד חלק אחד מאחד עשר בזוז כלו' כשנחלק הזוז לאחד עשר חלקים יהיה זה חלק אחד ממנו וכשהרויח י' פעמים כמו הקרן עולה הריוח תשעים זוז לתשעה זוז הקרן ועוד עשרה חלקים מאחד עשר בזוז לאותו החלק חלק האחד מאחד עשר בזוז:
תורת אמת וגו' ורבים השיב מעון:
המקצרים בעבודת ה':
ומהם ר"ל מן אותות האהבה שהתחיל בראש הפרק:
מפני שהוא שש מחמת שמחתו בעצם הזכיות:
יותר נחים יותר שקטים:
הפסק חברה נפסק מלהתחבר עם בני אדם:
יבקרהו יקבל פניו:
נוח חושיו מנוחת החמשה חושים:
מוחשיו הדברים המושגים בחוש:
בעת התיחד בזמן שדרך האוהבים להתיחד שאין אדם מפסיק עליו אהבתו:
דברים נמרצים חזקים ומופלאים כמו מה נמרצו אמרי יושר (איוב ו׳:כ״ה):
ותחרץ תזדרז:
והם בלשון עברית בלשון הקודש לפי שהחבור הזה חברו בלשון ערבי כנזכר בהקדמת המתרגם:
מן הזמירות הידועות הכתובים בספרים:
או זולותם יחבר לו שבחים כפי רצונו:
בזוך נפשך ועיקר הדבר תלוי בזכות נפשך:
לאט בנחת:
עם הסמוך לה השייך לה:
אל תשבחו שבח ריקם ר"ל אל תשבחו שבח שאינו כלום והיינו כשהלב ריק ממנו הרי הוא אינו כלום וכלא היה:
פרק ז
מנהגי אוהבי ה' ר"ל המנהג הנמשך לאדם מן האהבה:
מנהלם מנהיג אותם:
ומשלו ואסרו כו' כלו' נתן לו הממשלה למשול בבחירתו מה שירצה, הבורא קשר את האדם בעניני התורה והעולם שמוכרח לבחור לו אחד מן הדרכים:
ונתברר להם והאמינו וכו' ר"ל מחמת דבקותם בה' נתברר להם שאין שום מקרה פועלת בהם בשום ענין מעניניהם בהצלחתם ומזונותם וכל השייך להם מעסקי העולם אינם נתונים תחת המזל והסיבות המקריות מלבד תחת חפץ הבורא והשגחתו נדבקת בהם ביותר מכל אדם:
ומרשל מעכב:
במקום שהעמידם הבורא ית' עפ"י מצותיו:
לכלות אליו מל' כלתה לתשועתך נפשי (תהלים קי"ט):
ולרהביו פירשתי בפ"ב משער הפרישות:
והוא משבח להם וכו' הבורא ית' נותן להם שכר טוב על בחירותם מלבד השכר שעל המעשה:
תכלית מאויים תכלית חשקם ורצונם:
והתעסקו בהם בחושיהם הגופיים ר"ל לא טרדו לבם ומחשבתם בשום ענין מעניני עולמם והנהגת גופם אבל קדשו מחשבתם ותוכן לבם לה' לבדו ולא עשו הנהגות עולמם וגופם רק בחושיהם הגופניים בלבד ואף זה בעת הצורך והדוחק להם בלבד:
מפני זלותו אצלם מפני שהיו עניני גופם זלים וקלים אצלם עד שלא נטרדו בעבורו בלבם כלום:
וגופותם עולמיות ולבם רוחניות הגוף נטרד אצלם לפעמים בעסקי העולם אבל הלב רוחניות לא יתערב בו ולא יכנס אליו שום מחשבת עסקי העולם:
ונפסק חומה מרעיוניהם נפסק חמימות אש היצר מרעיוניהם:
כמו שיארע כמו שאינו ניכר אור הנר נגד השמש כי אור השמש מבטל אור הנר דשרגא בטיהרא מאי אהני כן אש היצר ונרו כבה ונתבטל באור העבודה:
ושחחו נשפלו. מל' שחחו עוזרי רהב (איוב ט׳:י״ג):
ולא חששו לחסרון המשיג אותם בעניני העולם:
תראה אותם כשמתעסקים עמהם כאחי הבושת כשבני אדם עסוקים עמהם נראים להם כאלו הם אחים לבושת כלומר דבקים בבושת ואינם מעיזים פניהם נגד שום אדם בעסקם עמהם ואינם מודיעים שבחם לעולם:
וכשמדברים עמהם חכמים כלומר מחמת בשתם וענותנותם לא תשמע אותם שיהללו עצמם עד כשידברו עמהם אז תראה שהם חכמים:
וכששואלים אותם דבר חכמה ותורה אז תדע שהם יודעים:
וכשחוטאים להם אז תראה שהם ענוים:
שעלה עליהם האור קרן עור פניהם וכל רואיו יכירו כי זרע ברך ה' הוא מחמת שם ה' הנקרא עליו וכענין חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח׳:א׳):
ואם תעמוד תבין: