טוב הלבנון· רבי ישראל הלוי זמושץ
שער תשיעי - שער הפרישות
פרק א
הפרישות הכוללת לכל בני אדם יחד:
אנשי העולם אפי' אינו מאנשי התורה:
כי הפרישות שם וכו' הוא שם הכולל ענינים הרבה:
כנוי מגולה שם כנוי נגלה לכל שמכנין את הפורש עצמו מתאות העולם בשם פרוש סתם:
סוד מוסתר להבין באיזה ענין היא הפרישות הגמורה:
וכאשר יסירו אדרתו מלבושו ומכסהו המעלים ומכסה ענינו (ס"א אדמתו) שהוא כמטמון הטמון בארץ ומכוסה באדמה שלא נודע עד אשר יסירו האדמה אשר עליו:
ויתירו חותמו יפתחו החותם שעליו המעלים אותו:
ותגלה מגמתו עיקר ענינו:
עם היכולת עליו אף שהוא יכול להפיק תאותו ומזומן לפניו:
לעילה מחייבת זה בשביל סבה ידועה המחייבת הפרישות הזה:
ונאמר הפורש מי שיכול והניח ר"ל זה נקרא פרוש מי שיכול למלאות חפצו ועוזב אותו מחמת שהוא פרוש:
חסימת תאות הנפש סגירת התאוה שבנפש מל' לא תחסום שור בדישו (דברים כ״ה:ד׳):
והרבה מבעלי חיים שפורשים אותם מרבוי המאכל המזיק אותם:
בדתי המדינות שהם מצוים תורות ונמוסים הנאותים לקיום הקיבוץ האנושי:
איש שכל איש משכיל:
מן המאכל וכו' בכדי שלא יזיק לגופו:
בגופות עפריות בגופות שהם עפר מן האדמה:
הגידול והתוספת לגדל ולהוסיף בגופו על ידי המאכלים והתענוגים:
במצוע המזונות באמצעות המזונות:
בנפשות האנושיות ברוח החיוני:
תכספנה תחשוקנה:
תמורתו כשימות יעזוב תולדה אחריו:
והפקיד עליו היצר נתן רשות ליצר:
אל הרבויים מן המאכל ותענוגי העולם:
דבריו ר"ל עניניו:
טוב איש חונן וגו' חונן הגוף ומלוה אותו מהצטרכות עניני הגוף כפי המוכרח לקיומו ומכלכל עניניו על היושר והשווי כי כל הענינים הנלקחים להנאת הגוף אינם מן הראוי לו בעצם אך כאלו לוה אותם לקיום גופו:
כפי צורכו וכו' כפי האפשר לפי מנהג מלאכתו ופרנסתו:
ולהפסק הזרע שיתבטל תולדת האדם והמשך מינו:
פנה מפנות העולם צד אחד מצדדי העולם:
אשר יתיחד בכל אחת מהם עם מבלתי עם כלו' כל חכמה ומלאכה נמצאת ביחוד אצל עם אחד מה שלא ימצא אצל עם אחר:
כדי שיהנו בני אדם שיצטרכו זה אל זה ויתפרנסו זה מזה:
כפי צרכה לתקון עניניה לפי ישוב המדינה ופרנסת אנשיה:
כי השלמת סדר העולם בכלן סדור העולם אינו נשלם רק בכל החכמות והמלאכות מכל אשר מין האדם צריך אליהם:
ענין הפרישות הכוללת הכוללת כל בני אדם בזולת אנשי תורתנו כפי הצורך להם בתיקון הקיבוץ שלא ירעו ולא ישחיתו זה את זה:
פרק ב
שטורד מן האלהים המטריד מקיום מצות ה':
וקצר המאויים למעט בתאות:
וחסימת רעיוניה מכל מה וכו' כלו' לחסום מחשבות לבו ויצרו אשר רק רע באדם מנעוריו מכל מה שהם מתאוים וחושקים שהוא הפך הנפש:
כסות בשר הערוה ושבר הרעבון שלא יבקש ללבוש רק כדי לכסות ערותו יהיה המלבוש מאיזה דבר שיהיה וכן לאכול רק כדי להחיות נפשו לדחות רעבונו, ולמאס במותר מענינים אלו וזולתם:
עזוב אהבת הברואים וכו' לעזוב אהבת האנשים וחבורתם ולאהוב ההתבודדות:
ההודאה על הטובה וכו' להודות האל על גמולו הטוב ולסבול הצער המגיע לו מן ה' שהוא הנסיון בו:
אלא הטבע מלבד הענינים אשר הטבע צריך אליהם ואי אפשר להתקיים זולתו:
ויוציא זולתו מי הנפש ידחה מה שהוא זולת זה מלהטריד בו נפשו:
ולא נטה עם אל העולם עם בני ישראל אל תאוה העולם כי בכל זמן שנתאוו תאוה במדבר נאמר שחטאו:
והשיאם היצר פתה אותם היצר ר"ל זה היצר שהפקיד עליו הבורא כמ"ש למעלה:
להניח ישוב עולם הצלתם ר"ל לעזוב עולם השכל והנפש המציל אותם מעונשי עוה"ב וכמ"ש בסמוך שכל אשר נוסף העולם ישוב נוסף השכל חורבן:
ונטה בהם היצר נטה אותם:
מדרך אבותיהם חנוך ונח ואברהם יצחק ויעקב ששכלם היה זך ויצרם חלש, כמו שזכה בפ"ז מזה השער:
דרך די הצורך שדרכם היה לבקש רק דבר שיהיה די להם להחיות נפשם:
והספק ממנו הסתפקות ממנו:
ויפה להם התפארה ר"ל אבל אנשי העולם היצר ייפה להם התפארת בקניני עוה"ז:
במצולות ימיו בעומק מימיו מל' במצולות ים (מיכה ז'):
גליהם גלי הים כלו' צער מקרי הזמן:
ואוטם ומעצים שניהם ל' סתימה סותם את אזניהם ואת עיניהם עשה"כ אוטם אזנו וגו' ועוצם עיניו (ישעיהו ל״ג:ט״ו):
תיסרך וגו' הרעה עצמה שעושין הרשעים לרדוף אחר תענוגי העולם היא מיסרת אותם שסובלים צער העולם וצער גלי הזמן:
ונפשו שואפת עליו מקוה ומייחלת עליו:
ושונה בבקשתו יותר ונכון לגרוס ושוגה בבקשתו מל' באהבתו תשגה תמיד (משלי ח'):
ושניהם כמשיג תאותו והתענוג וכאינו משיג:
בענינו טובעים טובעים במצולת חשק התאוה:
ומהשיג הטוב בו נגזרים נחתכים מל' מידך נגזרו (תהלים פ"ח) כלו' אינם כאותם הצלולים במים עמוקים ומעלים זהב ופנינים:
מפסידים בסחורתם כלו' בקנינם שרצוי לקנות להם חיי עולם הזה ואין יכולים להשיג אותו:
סכלים בערך התמורה והמומר בה בנוהג שבעולם המחליף דבר על דבר צריך שידע ערך שווי מה שנותן ומה שלוקח בעדו ומי פתי יחליף בדבר שאינו יודע שויו אף כי אם לא ידע גם את אשר מוציא מידו תחתיו עד שמפסיד דבר יקר מכל יקר ומקבל בעדו דבר שאינו שוה כלום:
וימירו את כבודם וגו' כמו שעשו עובד העגל שהמירו עבודת ה' בעבודת העגל כן הממירים עבודת ה' בעבור קניני הזהב ותענוגות בני אדם:
קרואי ההרגל הגובר שקראם ההרגל הרע הגובר עליהם לעצתו:
ורהבי הסחורות המפסידות המתאמצים לסחור סחורות מפסידות, ורהב הוא ל' אומץ וחוזק כמו עוזרי רהב (איוב ט׳:י״ג) ורהבם עמל (תלים צ'):
לטרוד לבותם וכו' מוסב על ואינם סרים שאינם סרים מלטרוד בתולדות חוזק העולם ועניניו:
ס"א לענות להתנהג כמו נתן אלהים לבני האדם לענות בו (קהלת ג׳:י׳):
וכל אשר התערבו רחקו כל אשר התערבו עם העולם רחקו מן האמת:
ממנו מן האדם השוגה באהבת עה"ז:
אשר ידעו הכירו אותו לאהבה כמו אשר ידעו ה' (דברים ל"ד):
התאבכה האפלה גבהה ונתגדלה האפלה עליהם, כמו ויתאבכו גאות עשן (ישעיהו ט׳:י״ז):
ויף חזקו בעיניהם נתיפה חזקת העולם בעיניהם כמו ויף בגדלו (יחזקאל ל"א):
ויושיבו אותו בהחרב שכלם עשו ישוב בעולם מחורבן שכלם:
ותעותו מל' תועה בדרך (בראשית ל"ז):
ולמוסר להנהגה ישרה:
והעיר עליו משכילם העירו עליו משכיליהם:
נתבסם היצר בהם נכנס היצר במוחם ובלבל שכלם מל' מבוסם ושכור:
ונתמלאת החמת מל' גדשו את המדה שבדברי חז"ל כלו' נתמלאו ברשעתם וחמת היא כלי מל' חמת מים (בראשית כ"א):
ושב בהם דבר הנכרי בעולם נודע מה שהיה מקודם דבר זר חזר להיות אצלם ידוע והדרך הנכון נראה בעיניהם כנכרי:
והמספיק ממותריו כו' כלו' מי שהוא מסתפק ממותרי העולם שיש לו יותר מדאי עכ"ז הוא הרעב וכוסף וחושק תמיד יותר:
והמתאחר המתעכב:
מקצר ממעט:
במספיק ממנו המוכרח לכדי חייו:
והעובר אותו העובר גבול הצורך ומבקש מותרות:
משתדל איש משובח ויודע להשתדל בעה"ז:
ובעבורו מתחברים מתחברים לאנשים בעבור שיעזרום לעת מצוא לספות להם ממותרות העוה"ז:
וכועסים על מי שמונע מהם מותרות עולם הזה:
ורוצים מתרצים לשונאיהם בעבור שיורום דרך לאסוף ממון ויעזרום על קניני העולם:
ובעבור הגבול בו ואחר שעברו הגבול הישר והנכון. ס"א ובעבור הגמול בו, ור"ל בשביל שמקוים הגמול בקניני העולם:
עושים בטניהם אלהיהם עוזבים עבודת ה' ועובדים תאות בטניהם:
ותורתם מלבושיהם עיקר תורתם הוא להמציא להם מלבושים יקרים:
ומוסרם חזוק משכניהם מנהגיהם הטוב ודרך ארץ שלהם הוא שידע לחזק ולהדר לו דירה יפה:
עמוסים טעונים:
ומבקשים גמול העובדים וכו' מבקש שכר הצדיקים במעשה הרשעים:
ומדרגות הצדיקים המדרגות שזוכה הצדיק לפי מדותיו וחסידותו אשר ממציא לו כל אחד מן החסידים, כסבור הוא שמדותיו ומנהגי רשעיהם הן הן מדותם הטובות הראוי לגדלם ולנשאם בעוה"ז ובעוה"ב:
הפרישות המיוחדת שיהיו פרושים יותר מזולתם כדי שיוכל להוכיח במישור לאנשי דורם ולהבאים אחריהם בספריהם אשר ישאירו אחריהם:
ומקבלים תנאיה סובלים כל הענינים השייכים לשם פרישות:
עם פנות נפשותם כשיפנו נפשותיהם:
ונטות מדותם נטיות מדותם:
מהדברים הצריכים מאד לאמונתם כלומר הם טרודים במותרי העולם יותר מן הטרדה הצריכים בעיקר האמונה:
כאילו כונתם לרפא חולה האמונה כלו' הפרושים כאלו אין כוונתם להנאתם לדרוש לכבוד עצמם אך כוונתם לרפאות מי שהוא חולה באמונתו:
או דוה נפש ממדוי הספקות מי שיש לו מדוה בנפש מחמת איזה ספק שנולד לו:
ארוכה רפואה:
או בורח וכו' יודע את בוראו ומורד בו מתגבורת תאותו עליו:
עמוס טעון:
יערבו לו מל' ערבות, שיהיו לו ערבים שאם ישוב מעונותיו ימחול לו אלהים:
או צדיק יאשרוהו ישבחוהו, מלשון באשרי כי אשרוני (בראשית ל׳:י״ג):
עליונו ותחתונו השמש הוא בגלגל הרביעי ושבתי צדק מאדים שהם למעלה מן השמש מקבלים אור מן השמש כמו נוגה כוכב לבנה שהם למטה מן השמש:
כמו שהיא מאירה וכו' כלומר כן הפרושים כאלו שעוזרים ומגינים על דורם בעוה"ז ופרי תוכחתם לתרופה להביאם לחיי עוה"ב:
והגרמיים ר"ל הגופים שבעוה"ז מקבלים אור מן השמש וכמו שנתבאר לתוכניים שכל כוכבי לכת שהם שצ"ם נכ"ל אין להם אור מעצמם רק מקבלים מן השמש כמו הירח:
פרי צדיק עץ חיים לימוד ומוסר הצדיקים הוא פרי עץ חיים בחיים הנצחיים:
בגבורתו כן הפרושים יוצאים בגבורתם לא ירך לבבם מלהוכיח חוטאים על פניהם:
פרק ג
משתי עילות משתי סבות:
והעולם הפרישות שהוא מצב קיום העולם ודתי המדינה כנזכר בפ"א מזה השער:
כאישים הרוחניים מלאכי עליון:
והישימון מקום שמם:
צוות מלשון צוותא בעלמא:
הבלויים בגדים שפלים וקרועים:
והצמר אדרת שער:
ויחסו בסלעים מל' סלעים מחסה לשפנים (תהילים ק״ד:י״ח):
טרדם מורא הבורא ממורא הברואים ר"ל בשבתם בדד במדבריות אינם יראים משום נברא כמו שודדים וחיות רעות כנזכר בפ"ו משער אהבת ה' מפרי טרדתם במורא הבורא שלא יגיעו לחטא מחמת חבורם בין האנשים בישוב:
ושעשעה אותם וכו' הם משתעשעים באהבת הבורא ועוזבים אהבת אוהביהם וקרוביהם:
ולא שייחלו וכו' שיקוו הנאות בני אדם בהתחבר עמהם:
וסבלו לחסום תאותם מהם ר"ל שאעפ"י שיושבים בישוב ורואים לפניהם תענוגי העולם עכ"ז סובלים לחסום תאותם:
והמרגוע השקט ובטח:
והבט אל המותרים לא רצו להביט אל המותרים ולהאזין אליהם:
והעבר על הרעיונים לחשוב ברעיוניו:
מה שאין צריך ממאכל ודבור ושחוק ואינו הכרחי לו:
כל קרואי המותרים כל הנקרא בשם מותר:
להספיק וכו' כדי שיספיקו לגופם מים ומזון:
והמירו המדברות וכו' והחליפו ישיבת המדבר שהוא בכדי שלא יתחברו עם בני אדם בשבתם בדד בתוך בתיהם:
שני הענינים תיקון גופם ותיקון נפשם:
שני החלקים עוה"ז ועוה"ב. והנה הכת הזאת אע"פ שהם יושבים בתוך עמם עכ"ז אינם עסוקים בישוב העולם כלל רק מתפרנסים בצער ודוחק:
הגדר השפל היותר פחות שבשם פרישות שאינם פורשים לגמרי כמו ב' הכתות שלפניהם:
בישוב העולם כחרישה וכו' ומפני שהשתדלותם בזה כדי לקיים גופם לעבודת הבורא נכנס זה בכלל מצוה וכמ"ש המחבר בפ"ד משער עבודת אלהים וכמ"ש חז"ל גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים ואמרו עוד יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון ולפיכך אף שהכת הזאת הם שפלים בצד שם הפרישות עכ"ז הם היותר מובחרים שבכתות ויותר קרובים אל דרך התורה וכמו שסיים המחבר:
על צורת נסיון העניות והיסורים מקבלים באהבה:
ומאסרו בו מאסר הנסיון בעה"ז:
והגזרתו מעולם הרוחניות אליו שהוא גר בעוה"ז ועיקר מעונתו הוא עולם הרוחני ומשם נגזרה ונחצבה הנפש לרדת בגוף על ימים אחדים:
מצפים אל המות שתשוב הנפש אל מקורה לצרור בצרור החיים וזה אינו מות להם רק חיים נצחיים ולא נקרא מות רק לפי מראית עין:
והם נזהרים ממנו אבל הם נזהרים מן המות האמתי שלא יפטרו מן העולם בלי מצות ומעשים טובים ויהיו קרויים מתים בעודם חיים אף כי אחר מותם וכמ"ש חז"ל רשעים בחייהם קרוים מתים:
צדתם מזונותם:
וחשבו במה שמגיעים אל בית מרגועם וכו' כל עיקר מחשבתם אינו כי אם להתבונן איזה ענין יוכשר להם בעוה"ז שממנו יקחו צדה לעה"ב בעודם בחיים טרם שיעתקו מהעוה"ז שאז נעשו חפשים מתורה ומצות:
ולא לקחו מהעולם וכו' ר"ל שבדברים הצריכים לגופם לא פנו לבקש אחריו בעה"ז רק היותר פחות שאפשר:
ולא הניחו וכו' ר"ל אבל בדבר הנוגע לחיי הנפש ועוה"ב לא עזבו אחריהם כלום רק עשו מה שבכחם לעשות להיות להם צדה לדרך ונשאוהו עמהם:
ופרישותם באברים הם מראים פרישות באבריהם בלבד כמו הצום ולשון רכה וכיוצא בזה ולבם בל עמם:
אל תכלית תאותם שינטלום וינשאום בני אדם ויכבדום מהונם:
והם מחניפים באמונה עובדים את ה' כדי להחניף בני אדם וכמה שכתב המחבר בפ"ד משער יחוד המעשה:
חץ שחוט וגו' הכתיב בוחט ופי' הורגים ושוחטים בלשונם הרע ורכילות והקרי שחוט ר"ל נמשך על המשחזת שהוא מחודד וחריף לרגלי בני אדם כן הם מחדדים חציהם בפרישותם:
עם מעוט בטחונם בצרוף מעונו בטחונם:
הצרו על נפשותם נעשו צרי עין וקמצנים על נפשותם:
נשאתם על זה הביאם לזה:
העיון האמתי ר"ל המשקיף על תוכן ענינם והמבין תעלומות לבם ובתנאי הפרישות:
וחריצותם זריזותם:
ואבלם על ריש דואגים ויראים מן העניות:
ומעוט הסתפקותם נפשם רחבה ואינם רוצים להסתפק בכדי צרכם רק במותרות הרבה:
עושר ונכסים וכבוד ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו:
מקנות ממון מלקבץ קנין ממון: