חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף צח.
גמ' ולמה אמרו אחת קטנ' ואחת גדולה וכו' מפירש"י ז"ל נראה דאחת קטנה היא אמה של משה שהיתה בת ששה טפחים ואמה גדולה היא אמה שהית' בשושן הבירה שהיתה יתירה על של משה אצבע וכשהיו מתנין עם האומנין באמה של משה היו מחזירין להם באמה גדולה שהיתה יתירה על של משה אצבע שהיו בכל כ"ד אצבעות היו מוסיפין אצבע משלהם כדי שלא יבואו לידי מעילה ופריך הש"ס דתרתי ל"ל שהיו בשושן הבירה אחת יתירה על של משה (אבצע) [אצבע] ואחת יתירה חצי אצבע ומשני חדא לכספא ודהבא שלא היו מוסיפין משלהם על כ"ד אצבעות אלא חצי אצבע מפני שהאומנות יקרה היא וחדא לביניינא שהיו מוספין בכל כ"ד אצבעו' אצבע שלם משלהם זהו פשט פי' השמועה אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' מעילה דין ה' כתב וז"ל כשפוסקים עם האומנין לבנות במקדש ובעזרות פוסקים עמהם כך וכך אמה בכך סלע באמה בת עשרים אצבע וכשמושחין להן מה שבנו מושחין ומחשבין להן באמה גדולה בת כ"ד אצבעות וכו' נראה דמפרש הא דתנן למה אמרו אחת גדולה וא' קטנה אחת גדולה היא אמה של משה שהיתה בת ו"ט שהן כ"ד אצבעו' ואמה קטנה היא בת ה"ט שהן כ' אצבעות ולא קאי אשתי אמות שהיו בשושן הבירה שהיו יתרים על של משה וכשהיו מתנין עם האומנין היו מתנין באמה בת ה"ט שהן כ' אצבעות והיו מחזירין באמה גדולה שהיא בת ו"ט שהן כ"ד אצבעות נמצא שבכל כ' אצבע היו מוסיפין ד' אצבעות משלהן ולפ"ז שתי אמות שהיו בשושן הבירה לא ידענו לאיזה צורך היו זה מה שנ"ל לדעת הרמב"ם ז"ל וק' לפירושו איך מיישב הא דפריך הש"ס ותרתי ל"ל וכו' בשלמא לפירש"י ז"ל דא' גדולה ואחת קטנ' קאי אשתי אמות שהיו בשושן הבירה שבהן היו מחזירין האומנין פריך שפיר דתרתי ל"ל ומשני שפיר חדא לכספא וכו' אבל לדעת הרמב"ם ז"ל שהיו מקבלין באמה בת ה"ט ומחזירין באמה בת ו"ט א"כ מאי פריך תרתי ל"ל הא שניהם ודאי צריכי אחת שהיו פוסקין להן בה ואחת שהיו מחזירין להן בה וליכא למימר דפריך אשתי אמות שהיו בשושן הבירה ל"ל דא"כ מאי משני חדא לכספא וכו' אם ר"ל לכסף ולזהב היו מקבלין באמה בת ה"ט ומחזירין באמה בת ו"ט וחצי אצבע ולבנין היו מקבלין באמה בת ה"ט ומחזירין באמה בת ו"ט ואצבע א"כ לפ"ז לבנין היו מקבלין באמה בת כ' אצבע ומחזירין באמה בת כ"ה אצבע וא"כ איך כתב שהיו מחזירין באמה בת כ"ד אצבעות באמה בת כ"ה אצבעות הל"ל ומהתימא ממרן הכ"מ ז"ל שלא הרגיש בזה ולא השיג אלא אמאי השמיט הא דאמרו בגמ' חדא לכספא ודהבא דה"ל להשיגו מאי מפרש אם מפר' כמ"ש לדעתו הו"ל למימר שמחזירין באמה בת כ"ה אצבעות ואם מפרש כפירש"י ז"ל הא אין מוספין בכל כ"ד אצבעות אלא אצבע א' ולדעת רבינו ז"ל היו מוסיפין בכל כ' אצבעות ד' אצבעות ואפשר דרבינו ז"ל לא הוה גריס ותרתי ל"ל וכו' ודו"ק:
שם ואלו נאמר שתים עשרה חלות ומערכות ולא נאמר שתים ושש וכו' וא"ת ואיך אפשר שלא יאמר שש הא אמרי' לעיל אם לא נאמר שש הייתי אומר א' של ארבע וא' של שמנה וי"ל דלא אמרי' כן אלא אם נאמר שתים דאז ה"א דקרא לא קפיד אלא שיהיו שתים מערכות אבל לא קפיד אשיוויין דאף אם לא יהיו שוין לית לן בה אבל השתא דלא כתיב שתים אלא מערכות סתם משמע דקפיד שיהיו שוין וא"כ אף דלא כתיב שש ידעי' דלא עבדי' א' של ד' וא' של ח' וק"ל:
שם הייתי אומר שלש של ארבע ארבע וכו' וא"ת אכתי ק' דיאמר שתים עשרה חלות ושש המערכת ולא יאמר שתים ואנא ידענא דליכא אלא שתי מערכות (כוון) [כיון] דליכא אלא י"ב חלות ושש המערכת וי"ל דה"א דאיכא טפי משתי מערכות וה"ק קרא שש המערכת ר"ל דבעינן מערכה מהן תהיה בת שש והשאר שלש שלש לכך נאמר שתים דליכא אלא שתים וק"ל:
שם והא בעי' ונתת על וכו' רבי לטעמיה דאמר על בסמוך וכו' משמע דרבי סבר כר"מ דאמר ארכו של שלחן י"ב טפחים דאי כר' יהודה ס"ל דארכו של שלחן היה עשרה טפחים א"כ לא יש ריוח בין המערכות להניח הבזיכין אלא ע"כ כר"מ ס"ל וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל שפסק כר"מ בפ"ג מהל' בית הבחירה דין י"ב וע"ש להכ"מ ז"ל עוד יש להביא ראיה מהא דפריך סתמא דתלמודא לקמן ריש דף צ"ט בשלמא למ"ד מזרח ומערב וכו' אלא למ"ד צפון ודרום עשרה בעשרין היכי הוו יתבי ומאי קא פריך דילמא מ"ד צפון ודרום ס"ל כר' יהודה דאמה של שלחן היתה בת ה' טפחים ומעתה כשמודדין ב' אמה דעשר שלחנות שהיו בת ה"ט כשאנו עושים אותם בת ו"ט יהיו י' עשר אמה וד"ט ושפיר יתבי עשר שלחנות של י"ו אמה וד"ט בכ' אמה וכן נמי הא דפריך כהנים היכי עיילי ל"ק נמי דהא איכא ריוח ג' אמות וב"ט וכן הא דפריך שלחן דמשה היכא הוה מנח ליה ל"ק נמי דאכתי טפי לן ג' אמות וב"ט וכן הא דפריך וליטעמיך למ"ד מזרח ומערב נמי שלחן דמשה היכא הוה מנח ליה ל"ק נמי כמ"ש וכן הא דפריך בשלמא למ"ד צפון וכו' אלא למ"ד מזרח ומערב מכדי שלחן כמה משוך מן הכותל וכו' אישתכח דקא אכיל שלחן פלגא בדרום ל"ק נמי דאיכא למימר דס"ל כר' יהודה דאמה של שלחן בת ה"ט וא"כ טפי לן משלש שלחנות ג"ט דהיינו פלגא דאמתא וא"כ לא אכיל מידי בדרום אלא מדפריך הכי סתמא דתלמודא ש"מ דס"ל דהלכה כר"מ דאמה של שלחן בת ו"ט ולכך בעי לאוקמי כ"ע כר"מ ודו"ק:
רש"י בד"ה בפרכת וכו' לצניעות בעלמא וכו' גרסי' בגמ' דיומא פ' הוציאו לו דף נ"ד ע"א אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגלין להן את הפרכת ומראין להן את הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרים להן ראו חיבתכן לפני המקום כחבת זכר ונקבה ופריך הש"ס במאי עסיקינן אילימא במקדש ראשון מי הואי פרכת וכו' הקשה בס' ברה"ז וז"ל וצ"ע דהא ודאי הוי פרכת כדאיתא בברייתא זו דמנחות והובא ג"כ שם ויאריכו הבדים וכו' הא כיצד דוחקים ובולטי' בפרכת ואבנין שלמה קאי דהא דייק מפסוקי דשלמה וכך פי' המפרש לדברי הימים ב' על פסוק ויעש הפרכת וכו' עכ"ל ונ"ל דהמקשה התם דפריך במאי עסיקינן אילימא במקדש ראשון מי הואי פרכת לאו ארב קטינא דוקא קא פריך אלא גם אברייתא דויראו ראשי הבדים וכו' קא פריך אלא דנטר עד דמייתי מימר' דרב קטינא וקא פריך אתרווייהו ונקט נוסח הקושיא לרב קטינא אלא דבמקדש שני מי הוו כרובים וה"ה דה"מ למינקט נוסח הקושיא לברייתא אלא במקדש שני מי הוו בדים אלא חדא מינייהו נקט וסברת המקשה כיון דהמקדש ראשון הוה אמה טרקסין והיה בו פתח ויש בו דלתות כמבואר בס' מלכים סבר דלא היו צריכין תו לפרכ' כיון דהוה להו דלתות וקרא דויעש הפרכת וגו' דדברי הימים ב' לאו דדביר היא כיון דיש לו דלתות אלא דאפשר דהיו צריכין להן למקום אחר ולכך קא פריך אי במקדש ראשון מי הואי פרכת הא יש לו אמה טרקסין ודלתי' יש לו בפתח וא"כ לא היו צריכים תו למחיצה דפרכת ומשני לעולם במקדש ראשון ומאי פרכת פרכת דבבי דאמר ר' זירא וכו' אלמא אע"ג דיש להן דלתות אפ"ה היו עושין פרכת והוא לצניעות בעלמא כמ"ש רש"י ז"ל הכא והאי שינוייא קאי בין ארב קטינא ובין אברייתא דויראו ראשי הבדים רב אחא בר יעקב אמר לעולם במקדש שני וכרובים דצורתא הוו וכו' רב אחא בר יעקב לא אתא לשנויי אלא ארב קטינא אבל אברייתא דויראו ראשי הבדים מודה דאכתי צריכי לשינוי' קמא ודו"ק נ"ל עוד הקשה הרב הנז' על מ"ש מרן הכ"מ ז"ל בפ"ד מהל' בית הבחירה דין ב' שכתב וז"ל ומ"ש רבינו אבל במקדש ראשון לא היה שם אלא פרכת אחת וכו' נראה דלמשכן קרי מקדש ראשון דאלו בבית ראשון לא היה פרכת אלא כותל עכ"ל וכתב עליו הרב הנז' וז"ל ונפל הרב ברברוותא דכבר ביררתי מהקרא ומהש"ס ומפירש"י ומהברייתא דבע"כ היה פרכת וכו' עכ"ל ואני אומר דחלילה לומר על מרן הכ"מ ז"ל דרב חיליה ורב גובריה דנהירין ליה שבילי דתלמודא כשבילי דמתיה דאישתמיטתיה קרא וגמרא וברייתא אלא דמרן הכ"מ ז"ל תנא דוקנא הוא ודייק בדברי רבינו ז"ל דאיירי בפרכת דמחיצה שכתב בתחילת דבריו בבית א' היה כותל מבדיל וכו' ובבית ב' עשו ב' פרכו' וכו' דכל זה איירי במחיצה ואח"כ כתב אבל במקדש א' וכו' שנאמר והבדילה וכו' דמייתי ראיה מקרא דוהבדילה הפרכ' וכו' דאיירי בפרכת דהבדל ומחיצה ולכך כתב נראה דלמשכן קרי מקדש א' דאלו בבית א' לא היה פרכת אלא כותל ר"ל לא היה פרכת דהבדל ומחיצה אלא כותל מחיצה הוא דהיה כמ"ש רבינו ז"ל ומדברי רבינו ז"ל נראה דהאי פרכת היה דהבדל ומחיצה ולכך כתב דלמשכן קרי מקדש א' וכן נראה לדייק מדברי רבינו ז"ל דבמשכן איירי ולא במקדש דאי במקדש מנ"ל דהיתה שם פרכת דההוא קרא דוהבדילה הפרכת לא איירי אלא במשכן ודילמא במשכן דלא היה שם כותל היה פרכת אבל במקדש א' דהיה כותל מנ"ל דהיה שם פרכת וכן מוכח סוגיא דפ' הוציאו לו דף נ"א ע"ב דלרבנן דרבינו ז"ל פסק כוותייהו ס"ל דהאי קרא אינו אלא במשכן ע"ש אלא ש"מ דלמשכן קרי מקדש א' ועוד יש לדייק מלשון רבינו ז"ל דבכל הבבא היה קורא למקדש בלשון בית שכתב בבית א' וכו' וכיון שבנו הבית ב' וכו' ולא בנו כותל בבית ב' וכו' ובסוף הבבא שינה לשונו מלשון בית וכתב אבל במקדש א' וכו' לא לחנם שינה לשונו תוך כדי דיבור אלא ש"מ כמ"ש מרן הכ"מ ז"ל דלמשכן קרי מקדש א' ודו"ק וכן ראיתי בסמ"ג עשין קס"ג שכתב בנוסח זה אבל במשכן שעשה משה לא היתה שם אלא פרכת א' בלבד שנאמר והבדילה וכו' ע"ש אבל מה שהקשה הרב הנז' על מ"ש מרן הכ"מ ז"ל בפ"ה מה' כלי המקדש דין י"א על מ"ש הרמב"ם ז"ל ומגביה לו את הפרכת וכתב מרן ז"ל צ"ל דהא דתנן הגביה לו את הפרכת שלפי דבריו גם שם היה פרכת עכ"ל דלא ק"ל להרב ז"ל לומר לפי דבריו מה שמבואר בש"ס בהדיא בהא דאמר ר' זירא י"ג פרוכות היו במקדש וחשיב אחת מהן לפתחו של היכל זו קושיא חזקה וכנראה דאישתמיט' הא דר' זירא וביותר תגדל הקושיא על התי"ט ז"ל שכתב וזה לא שמענו בשום מקום עכ"ל דהא ר' זירא חשיב אחת מי"ג פרכות לפתחו של היכל ודו"ק: