חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף פב.
רש"י בד"ה ה"ק אינו בתורת וכו' לא הוא ולא עור וכו' ע"א אינו בתורת לצאת וכו' פירושא קמא הוא פי' הרע"ב ז"ל בפ"ק ממסכת מעשר שני משנה ד' ע"ש ופי' הב' הוא פי' התוס' ז"ל ודו"ק:
בד"ה האומר הרי עלי תודה וכו' ואפי' היכא דאמר הרי עלי זבח ולא אמר ונסכים וכו' ותימא דגבי תודה נמי דינא הכי דאי אמר הרי עלי תודה ולא אמר ולחמה חייב להביא היא ולחמה מן החולין כדתנן לעיל וצ"ע:
תוס' בד"ה אינו בתורת שלמים וכו' דחיה לבשר תאוה נפיק עור לחולין כדמשמע הכא דקתני וכו' הא איפכא וכו' לא הוו צריכי לאיתויי ראיה מדיוקא דהאי מתני' דמשנה שלימה היא תנן התם קמיה האי מתני' דקתני' הלוקח בהמה לזבחי שלמים או חיה לבשר תאוה יצא העור לחולין אלא משום דהאי מתני' שנויה קמייהו בהא סוגיא אייתו ראיה מדוקיא דידה ולא בעי לאטרוחי נפשייהו לאיתויי מתני' דנשנית לעיל מינה וק"ל ובס' צ"ק כתב ליישב דממתני' ליכא למידק דאיכא למימ' הא דקתני יצא לחולין שקנה ממוכר הדיוט וכו' אבל בלוקח ממוכר אומן וכו' לא יצא העור לחולין וכו' אבל מדיוקא מוכח שפיר אפי' ליקח ממוכר אומן וכו' ע"ש באורך וליתא דהדין דין אמת דדוקא אין העור יצא לחולין אלא שקנה ממוכר הדיוט שאינו נותן עיניו בעור אלא בבשר לכך העור יוצא לחולין כדנפקא לן בבקר מלמד שלוקחים בקר על גבי עורו אבל בלוקח ממוכר אומן דנותן עיניו נמי בעור נעשה כקונה זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ולא יוצא לחולין דלא נפיק מקרא כדאיתא בירושלמי ופסקו הרמב"ם ז"ל בריש פ"ח מהל' מעשר שני ע"ש וע"ק דהיכי משמע ליה מדיוקא אפי' לקח ממוכר אומן דדיוקא דהאי מתני' היא ממש דינא דמתני' השנויה לעיל מינה וכמו דממתני' ליכא למשמע מינה גם מדיוקא נמי ליכא למשמע מינה ודו"ק:
הדרן עלך פ' התודה היתה באה