חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף נב.
בד"ה פר העלם וכו' וה"מ למינקט פרי ע"ז ר"ל דבע"ז איכא ב' קרבנות פר לעולה ושעיר לחטאת וא"כ הכא ה"מ למינקט שעירי ע"ז ופרי ע"ז אלא חדא מינייהו נקט ולעד"ן דחדא מיתרצא חבירתה דהתנא רצה לקצר דבריו ולא רצה להאריך ולמיתני שעיר ע"ז ופר ע"ז ולכך נקט שעירי בלשון רבים כדי לרמוז לפר דאתי בהדיה וק"ל שוב ראיתי לתוס' בפ' הוציאו לו דף נ' ע"א שתירצו קשיא זו אמאי נקט פר בלשון יחיד ושעירי בלשון רבים ע"ש ומתירוצם שם נראה דל"ק אמאי לא נקט פר ע"ז דההיא עולה הוי וא"כ לפ"ז צ"ל דטעו' נפל בדבריה' הכא וכצ"ל וה"מ למינקט פרי העלם דבר וכולא חדא קשיא היא ודו"ק:
בד"ה דשמעי' ליה וכו' קשיא דר"י וכו' דלא אשכחן וכו' ר"ל דמוכרח דר"י חייש לפשיעה דהא לא שמעי' דפליג אהנהו תקנות דמני ר"ש וא"כ ממילא מודה דמנחת כ"ג שמת ולא מינו אחר תחתיו דקריבה משל צבור ולעיל שמעי' ליה במתני' דס"ל משל יורשים אלא מאי אית לך למימר הא דקאמר לעיל במתני' משל יורשים הוא מדינא אבל אין ה"נ דמודה דאי איכא פשיעותא דקריבה משל ציבור א"כ ה"נ נימא לר"ש דלעולם בתריתא היא אחריתא והא דקאמר בתחילה מגבין להן הוא מדינא אבל מודה אי איכא פשיעותא באין מתרומת הלשכה זהו מה שנ"ל בכוונת קושייתם וכן מוכח מס' ברה"ז שהבין כן ע"ש אבל ק' היכי קאמרי דלא אשכחן דר"י פליג אתקנות והא בההיא מתני' גופא קתני בהדיא דר"י פליג וס"ל משל יורשים אלמא דפליג אההיא תקנתא ולא חייש לפשיעותא ועיין בס' לח"מ ז"ל סוף פ"ג מהל' תו"מ ואיפשר דהתוס' לא הוו גרסי' בההיא מתני' ור"י אומר משל יורשים א"נ דהתוס' מפרשי הא דתני ור"י אומר משל יורשים אינו ר"ל דפליג אתקנה אלא משום דר"ש קאמר קריבה משל ציבור ר"ל כיון דחזו דקא פשעי בה אוקמוה אדאורייתא כדפי' הש"ס ואתא ר"י לאפלוגי דלא אוקמוה אדאורייתא דמדאורייתא משל יורשים אבל בעיקר התקנה מודה והשתא מקשו התוס' שפיר וק"ל: