חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף מט.
בד"ה מתיב ר' זירא וכו' נראה וכו' לא כרבה וכו' ר"ל משום דאי סבר כרבה מאי קפריך ליה דהא רבה לטעמיה דמחשבה דמינכרא לא פסל רחמנא וא"כ אע"ג דמעקר קא עקיר לה כיון דמעשיה מוכיחין עליה לא הויא עקירה ואי סבר כרבא או כרב אשי ג"כ לא פריך מידי דהא אינהו סברי איפכא דמחשבה דמינכרא פסלה טפי והא דקתני מעשיה מוכיחין עליה לרבותא אעפ"י שמעשיה וכו' א"כ מאי דייק הכא הוא דמעשיה וכו' אדרבה כ"ש אם אין מעשיה וכו' לכך כתבו דלא אתי כחד והשתא לפ"ז תיקשי קושית דר"ש אדר"ש דריש מכילתין לכך כתבו דלא מסיק אדעתיה וכו' וק"ל דילמא אסיק אדעתיה קושיא דר"ש אדר"ש ומשני לה כרבה הא בשינוי קדש הא בשינוי בעלים דמחשבה דלא מנכרא פסל רחמנא וכו' ולא פליג עליה דרבה אלא דרבה סבר דמחשב' דמינכרא לא פסל רחמנא אפי' דידע אבל ר' זירא סבר דוקא דלא ידע אבל אי ידע מעקר קא עקר ליה ופסלה וצ"ע:
בד"ה ת"ל וערך עליה וכו' וי"ל משום וכו' משמע טפי עיכובא אייתי' ר"ל דהפושט קס"ד דאיכא עיכובא בדבר ולכך לא מצי לאוקמי מתניתין דאית ליה ולקדם דא"כ היכי קתני מתני' דאין מעכבין ואביי דחי דבקדימה ליכא אלא מצוה ולכך אפשר לאוקמי מתני' בדאית ליה ולקדם ולכך הפושט דקס"ד דאיכא עיכובא לא בעי למיפרך ממתני' דפ' כל התדיר משום דמהת' איכא למידחי דמצוה בעלמא הוא דלא משמע מלישנ' דמתני' עיכובא ולכך פריך מהאי ברייתא דקתני שלא יהא דבר קודם דמשמע עיכובא ואפי' הכי דחי ליה דאינו אלא מצוה וק"ל ולפ"ז ל"ק מה שהקשה בס' משנה למלך בפ"א מהל' תו"מ הל' ג' עש"ב:
בא"ד מיהו תימא וכו' תנן הביא אשמו וכו' גזילו לא יצא וכו' כצ"ל:
בא"ד לכך נראה וכו' ופ' הגוזל איצטריך וכו' עיין לתוס' דריש פ' כל התדיר דף פ"ט ע"א ולתו' דפ' אמר להם הממונה דף ל"ד ע"א ששם דבריהם יותר מבוארים:
בא"ד תימא וכו' דכתיב מלבד עולת החדש וכו' עיין בס' מל"מ ביאור דבריהם:
בא"ד וא"ל דעשה דפסח דחי לעשה דהשלמה וכו' ר"ל אפי' את"ל דגם בדבר למיפסל שייך ביה דחייה אפי' הכי הכא כיון דלא הוי אלא ספיקא לא דחי וק"ל:
בא"ד ומיהו ק' וכו' וא"ל דמשום ספיקת פסח דחי ליה איסורא דאורייתא וכו' טעם דאין לומר כן משום דטעמא הוא דעשה דפסח דחי לעשה דהשלמה משום דעשה דפסח יש בו כרת והכא גבי ה' שנתערבו וכו' ליכא כרת דבכל חד וחד מינייהו איכא למימר שמא הוא מן הרוב שכבר יצאו וק"ל כן הם דבריה' מבוארי' בפ' אמר להם הממונה דף כ"ט ד"ה אלא אפי' עולת העוף וכו' ע"ש:
בא"ד וגבי בכור דוחק נמי דבמותר הפסח איירי ר"ל דהיה אפשר הא דקתני פסח שנתערב בבכור וכו' האי פסח לאו פסח ממש אלא ר"ל למותר פסח דהוי שלמים ושחט להו קודם לתמיד של בין הערבים דהשתא לא עבדו איסורא וע"ז כתבו דזה דוחק משו' דלשון חבורת ק' דמשמע פסח ממש שנמנין עליו חבורות חבורות וק"ל כן הם דבריהם פ' אמר להם הממונה דף כ"ט ועיין בס' משנה למלך מה שהקשה על דבריהם דהתם:
בא"ד אבל אי אתעשו נפיק וכו' ר"ל אבל אי אמרי' דמתעשו דכתיב בתמיד של שחר גמרי' לתמיד של ערב כי היכי דקודם זריקת דם של תמיד של שחר אסור ה"נ אחר זריקת דם התמיד של ערב אסור דמסתבר להשוותם א"כ נשוה אותם לגמרי כי היכי דקודם תמיד של שחר אסור אפי' עשיית דם ה"נ אחר תמיד של ערב אסור אפי' עשיית דם והא ליתא דבריש תמיד נשחט מוקי לה בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה א"נ בבהמה ומעלה וכו' אלמא לא מתסר עשיית דם אחר תמיד של ערב ואי אמרת דגמרי' מתמיד של שחר א"כ מ"ט לא נאסרה עשיית דם אחר תמיד של ערב אלא ש"מ דלא גמרי' וק"ל:
בא"ד מיהו בשמעתין וכו' ותימא דפ' וכו' הא דל"ק להו מההיא דשחטו וכו' אלא למאי דאמרי' דאינו אלא למצוה משום דאי אמרינן עיכובא איכא לאוקמי ההיא דשחטו לאו דוקא אלא ר"ל שהקריבו הכל ולכך ישרף דלית ליה תקנתא אבל אי אמרי דאינו אלא למצוה א"כ ממ"נ קשיא אי אמרי' הא דקתני שחטו לאו דוקא אלא ר"ל שהקריבו הכל תיקשי אמאי פסול הא אינו אלא למצוה בעלמא ואי אמרת דשחטו דוקא ג"כ תיקשי אמאי פסול דיזרק הדם דליכא איסורא בזריקה כמ"ש לעיל ואי משום דאסור להקטיר מעלה ומלינה במזבח כדאמרי' ריש תמיד נשחט וע"ז תירצו דהאי דנשרף הוא משום דלכתחילה אסור להקטירו וממילא יפסל והא דאין מעלה ומלינה משום דקסבר לינה מועלת בראשו של מזבח וק"ל:
בא"ד ואע"ג דהקטרת אימורים וכו' אבל הכא לא איחזו לא דמי להא דאמרי' בריש תמיד נשחט דף נ"ט ע"ב כיון דלא איפשר עשאום כמי שנטמאו או אבדו אלמא אע"ג דלא חזו בהקטרה אחר תמיד של בין הערבים אפי' הכי חשבינן להו כמו אבדו או נטמאו לא דמי דהתם אע"ג דהשתא לא חזו מ"מ קודם התמיד הוו חזו להקטיר מה שא"כ הכא כיון דמשכו הבעלים את ידם לא חזו מעיקרא אימורים להקרבה לכך לא חשבינן כמי שאבדו ודו"ק כן דבריהם מבוארים בפ' אמר להם הממונה דף כ"ט ע"ש: