חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף מח.
גמ' הא ודאי ראב"ש הוא וכו' מפירש"י ז"ל נראה הא דקאמר הא ודאי ראב"ש קאי נמי אברייתא קמייתא מדכתב ד"ה הא ודאי וה"ה דה"מ למיפרך וכו' עד דאפקיה מטעמיה והשתא ה"פ כיון דקתני ברייתא תניינא אין פודן אלא בחוץ משום חולין בעזרה כפירש"י אלמא אפי' חולין ממילא קא אתיין איכא איסורא א"כ ליכא לאוקמי ברייתא קמייתא כר' דתקשי לך היכן פודן דליכא למימר דר' פליג אהאי ברייתא וס"ל דאי חולין ממילא קא אתיין מותר דלא שמעי' ליה דפליג אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' תמידין ומוספין דין י"ב נראה דלא קאמר הא ודאי ראב"ש אלא אברייתא בתרייתא דקתני פודן בחוץ אבל ברייתא קמייתא שפיר אתיא כר' ופודן בפנים כיון דחולין ממילא קא אתיין מותר ופליג אהאי ברייתא בתריית' דאסרת וק"ל:
רש"י בד"ה הא דלא כר' וכו' הגוף והרי הן וכו' ואכלן כל מי שירצה כצ"ל והס"ד:
בד"ה ואי דפריק וכו' ואוכלן כהן בפנים לארבעתן וכו' כצ"ל טעמא דלדעת ר' צריך לאוכלן כהן ובפנים משום דלדידיה שחיטה מקדשא ואין אתה מכיר מי הם החולין ומי הם המקודשים לכך מספיקא צריך לאוכלן כהן בפנים וה"ה נמי לר' דבעי לאונופי כל ארבעתן דהא לא ידע ומי הן דקדושות כמ"ש רש"י ז"ל לקמן וכן כתבו התוס' ז"ל ד"ה מושך שתים וכו' והרמב"ם ז"ל בפ' ח' מהל' תו"מ דין י"ב כתב וז"ל שחט ב' כבשים על ד' חלות אם אמר יקדשו ב' מתוך ד' מושך ב' מהן ומניפן והשאר פודין אותן בפנים ונאכלין בחוץ כשאר החולין וכו' וכתב בס' לח"מ ז"ל וז"ל מדכתב רבינו מושך שתים ומניפן ולא הזכיר הנפת הד' ועוד כתב שנאכלין בחוץ נראה דפליג ארש"י ודבריו מתמיהין דכיון דלא ידעי' הי נינהו קדושות אמאי נאכלין בחוץ דילמא אותן הנאכלין הן הקדושות וכתב הרי נתברר אחרי כן דאלו הב' שפודה הן החולין הא קי"ל דבדאורייתא אין ברירה וכו' ע"ש ונ"ל דל"ק דרבינו ז"ל סבר1 כסברת התוס' בפ' בכל מערבין דף ל"ז ד"ה דברי ר"מ וכו' שהקשו שם דר"מ אדר"מ דשם אמר הלוקח יין מבין הכותים אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש וכו' אלמא אית ליה לר"מ ברירה ואלו בפ' יש בכור מוקי רבא ר"מ כרב אשי דאמר האחין מחצה יורשין ומחצה לקוחות אלמא מספקא ליה ותירצו דיש לחלק בין הכא שמברר דבריו ומתנה בפי' ואומר שאני עתיד להפריש לההיא דאחין שחלקו דאינו מברר דבריו כלום וכו' ע"ש נ"ל דרבינו ז"ל אית ליה האי חילוקא דהיכא שמברר דבריו יש ברירה ואע"ג שכתבו שם התוס' דר' יוחנן לית ליה ברירה אפי' היכא דמברר בריש כל הגט גבי כתבו גט לאיזה מהן שארצה אגרש ע"ש רבינו ז"ל בפ"ג מהל' גיטין פסק דלא כר' יוחנן ע"ש והנה בפ' מי שהוציאוהו דף נ' ע"ב גבי מר סבר לקרבן גדול (קאי) [קא] מיכוין הקשו שם בתוס' ל"ל לפרושי טעמא דר' יוחנן משום דלקרבן גדול קמכוין תיפוק ליה דר' יוחנן לית ליה ברירה דקסבר האחין שחלקו לקוחות הן וכו' והקשה בס' חידושי הלכות אמאי לא הקשה לעיל גבי הא דאמר הכל מודים היכא דאמר יקדשו מ' מתוך פ' דקדשו ותירץ דהתם לא תיקשי להו הכי דר"י לית ליה ברירה דכיון שמפרש ומברר דבריו יקדשו מ' מתוך פ' אית ליה נמי לר"י ברירה וכמ"ש התוס' וכו' ע"ש ואע"ג שכתבו התוס' דר"י לית ליה ברירה אפי' היכא שמבר' דבריו כוונת מוהרש"א ז"ל דהכא התוס' לא הקשו אלא מההיא דהאחין וכו' ולכך ל"ק להו לעיל אבל אי קשיא להו מההיא דריש כל הגט אין ה"נ דהוה ק"ל נמי לעיל ולכך בפ' התוד' דהקשו מההיא דריש כל הגט קבעו קושייתם לעיל בהכל מודים באומר יתקדשו מ' מתוך פ' וק"ל והשתא ל"ק מה שהקשה בס' לח"מ דכיון שמפרש ומברר דבריו ואומר יקדשו שנים מתוך ארבע יש ברירה כמ"ש מוהרש"א ז"ל ולכך אין צריך להניף אלא הב' שמושך והשאר פודן ואוכלן בחוץ כדין החולין דיש ברירה כמ"ש ואף התוס' ורש"י ז"ל לא כתבו דצריך להניף כל ארבעתן ולאוכלן בפנים אלא לפי מאי דס"ד דאיירי בסתמא אבל לפי המסקנא דאוקי דאיירי דאמר יקדשו שתים מתוך ארבע לא צריך והשתא ניחא נמי מה שהקשה עוד בס' לח"מ ז"ל על רבינו ז"ל על מ"ש בפ' י"ב מהל' פסולי המוקדשין גבי תודה שנשחטה על פ' חלות אם אמר יקדשו מ' מתוך פ' מושך מ' מתוך פ' ומרים מהם א' מכל קרבן והמ' השניות יפדו ויצאו לחולין דמדברי התוס' בפ' התודה דף ע"ח לא משמע הכי אלא שצריך להרים ח' חלות לכהן ד' מכל מ' דאי לאו הכי כיון דאין ברירה דילמא דחולין קא שקיל וכן י"ל לדבריהם דלא יצאו לחולין המ' כיון [דאין] ברירה אלא יאכלו לבעלים כמו השאר וכו' עכ"ל דל"ק דלא כתבו התוס' דצריך להרים מ' אלא לר' יוחנן דלית ליה ברירה אפי' היכא שמברר דבריו אבל לרבינו ז"ל דלא פסק כר' יוחנן אית ליה ברירה כיון שבירר דבריו ואמר יקדשו מ' מתוך פ' ולכך אין צריך להרים אלא ד' מהמ' והשאר פודן ואוכלן כדין החולין ודו"ק אבל אכתי ק' כיון דרבינו ז"ל סבר היכא שמברר דבריו ואומר יקדשו שתים מתוך ארבע כיון שמשך יש ברירה א"כ אמאי הצריך הב' הנשארות בפנים כיון דיש ברירה אפי' בחוץ יכול לפדותן וכבר הקשה זה בספר לח"מ ז"ל וי"ל בדוחק דסבר רבינו ז"ל דיקדשו שתים מתוך ד' לאו בירור גמור כמו ב' לוגין שאני עתיד להפריש ולכך סבר דלא יגמר הבירור עד שיפדה השאר ולא סגי בהמשכה לבד ולכך בשעת פדייה אכתי לא איתבריר הי נינהו קדושו' ולכך צריך לפדותן בפנים ואז אחר הפדייה דין חולין אית להו ודו"ק נ"ל:
1[הדר ביה מההיא בדף רי"ח ע"ד]
בד"ה ואם היתה שבת אשלא לשמן קאי וכו' הא דלא פי' דקאי נמי אלפני זמנן ואלאחר זמנן משום דיקשה דאם היה שבת היכי שחטו בשבת והא לאו חובת היום והיאך חיללו שבת לכך פי' דלא קאי אלא אשלא לשמן שהיתה עצרת בשבת וכששחט טעה ושחט שלא לשמן וק"ל:
שם גמ' תני ר' חנינא וכו' שחט ד' כבשים וכו' איכא למידק אמאי לא פריך מהאי ברייתא לר' יוחנן דאמר לא קדשו מ' מתוך פ' והא הכא דשחיט ד' כבשים על ב' חלות ואמרי' דב' מהם קדשו לכבשי עצרת ולא אמרי' לקרבן גדול קא מכוין וליכא למימר דה"נ מוקמינן כדאמר יקדשו ב' מתוך ד' דהא הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' תמ"ו דין י"ג שהעתיק דין זה לא כתב דאיירי באומר יקדשו ב' מתוך ד' כמ"ש גבי שחט ב' כבשים על ד' חלות משמע דאיירי בסתמא ואי ר' יוחנן מוקי לה באומר יקדשו ב' מתוך ד' היאך הרמב"ם ז"ל כתבה בסתמא הא איהו פסק כר' יוחנן ואיפשר דלא פליג ר' יוחנן ואמר דלקרבן גדול קמכוין אלא גבי חלות אבל גבי כבשים מודה דלאחריות קא מכוין וצריך טעם למה וצ"ע:
תוס' בד"ה לעולם כר' ואין התנור מקדש וכו' נראה דק"ל היכי מוקי לה כר' והא ר' אית ליה תנור מקדש בשילהי פרק ר' ישמעאל וא"כ היכי יכול לפדות ב' מהן והא תנור קדשן קדושת הגוף וע"ז תירצו דתנור לא מקדש אלא היכא דלא אפה בו אלא מידי דחזי ליה אבל הכא דאפה ד' כיון דלא חזו כולהו אין התנור מקדשן כלל והקשה בס' ברה"ז לפי' זה דמאי הוקשה להם דהא אף לר' דתנור מקדש לא מקדש יותר משחיטה ואדרבה שחיטה קובעת יותר וכו' ואפי' הכי ס"ל לר' דקדושת שחיטה על ד' לחמים מהני בפדיית פנים וכו' א"כ גם קדושת תנור שאפה בו ד' לחמים מקדשין וצריכין פדיון בפנים וא"כ מאי ק' להתוס' וכו' ע"ש ונ"ל אף על גב דקדושת שחיטה חמורה מקדושת תנור מ"מ לענין זה תנור עדיף כיון דקדושתו הוא מצד שנכנסו בתוכו וכתיב כל הנוגע בהן יקדש הוה קס"ד דמקדש גם מאי דלא חזי ליה מה שא"כ קדושת שחיטה שאינו מצד נגיעתן בה אלא מפני עשייתה ולכך אינה מקדשת אלא מאי דחזי לה וק"ל והנה הרב הנז' רצה לפרש דבריהם דקו' התוספות היא אכלל הסוגיא דרוצים להעמיד הברייתא כר' והקשו ע"ז היכי פריק וכו' והקשו התוס' הא ע"כ ס"ל לר' דתנור מקדש וא"כ היאך תלו קושיית המקשן דברייתא אתיא דלא כר' מכח דשחיטה מקדש לה בלא זה לא מצי למיפרק דתנור מקדש להו והיכא פריק להו וכו' ע"ש ואם קו' התוס' היא כמ"ש הרב הנזכר לק"מ דאף אם תנור מקדש להו מצי פריק להו בחוץ דקדוש' תנור אינה פוסלת ביוצא כמ"ש התוס' לעיל בפ"ק דף ט' ע"א ד"ה ריש לקיש אמר וכו' ואדרבא מהאי קושיא נמי הכריחו דקדושת תנור אינה פוסלת ביוצא ע"ש וכן בפרקין לעיל דף מ"ו ע"א ד"ה ואיזו היא זיקה וכו' כתבו דאין קדוש' תנור פוסלת ביוצא וכן כתבו לקמן בפ' שתי הלחם דף צ"ה ע"ב ד"ה לישתן ועריכתן וכו' ע"ש גם מה שפי' עוד דקושי' התוס' היא גם לרב חסדא דמוקי ברייתא כר' א"כ קושיא דהברייתא גופה למה נקטה שחט ב' כבשים על ד' חלות הא אפי' בלא שחיטת כבשים רק באפיה לחוד מצי למיתני דהא ר' ס"ל דתנור מקדש והכי הו"ל למיתני (אפ"ה) [אפה] ד' חלות על ב' כבשים מושך וכו' ע"ש גם זה אינה קושיא לפי מ"ש דתנור אינו פוסל ביוצא דנקט שחט לרבות' דאע"ג דשחיט' מקדשת ליפסל ביוצא והוה אמינא דלית להו פדייה קמ"ל דיכול לפדותו בפנים וחולין ממילא קא אתיין ודו"ק:
בא"ד א"נ כמ"ד אין כלי שרת מקדשין אלא מדעת כתב בס' ברה"ז וז"ל ואלמלא דמסתפינא וכו' ה"א דיש ט"ס וכו' במאי דכתבו א"נ כמ"ד וכו' והוא דהא בע"כ הלשון דשחט ב' כבשים וכו' הוא ממ"ש בפירושו כמו הלשון דתודה ששחטה וכו' ור"י ס"ל דאינו מקדש אלא מדעת הבעלים ובעלים קא מכווני לקרבן גדול ולכך פסול וא"כ התוס' לתי' ב' דלא אסקי עדיין דליקדשו ב' מתוך ד' אלא בסתמא בפלוגתא דחזקיה ור"י מאי תירצו דהא לר"י דס"ל דאין מקדש אלא מדעת הא פסילי הלחמים דלקרבן גדול קא מכוין וכו' ע"ש הנה מ"ש דלר"י איפסילו הלחמים זה לא נרמז בגמ' שם אלא דרש"י ז"ל כתב שם וז"ל ומ"ד לא קדשו סבר האי שהביא פ' דעתו אכולם ונתכוון להביא קרבן גדול ופסול ע"כ ונ"ל האי דכתב ופסול אין הכונה לומר כיון דנתכוון לקרבן גדול איפסילו הלחמים אלא דכוונתו לומר דטעמא דלא קדשו משום דנתכוון לקרבן גדול וידוע דקרבן גדול פסול להקרבה וכיון דלא אפשר לאקרובי לכך לא קדשו ולעולם לא איפסילו הלחמים וכן נראה מפירושו במס' עירובין פ' מי שהוציאוהו דף נ' ע"ב שלא הזכיר פסול כלל אלא שכתב וז"ל ור"י סבר לקרבן גדול קא מכוין והא לא אפשר ע"כ נראה כמ"ש ודו"ק נ"ל:
בד"ה הא דלא כר' וכו' ונראה שמקדשת אבל אינו כמו וכו' כצ"ל נ"ל:
בד"ה מושך שנים וכו' תימא וכו' אבדו הכבשים אבד הלחם ר"ל וכיון דכאן מושך תחילה ב' מהם וזורק דמן שלא לשמן הו"ל כאילו אבדו הכבשי' וא"כ ג"כ יאבד הלחם בשלמא אי מושך תחילה ב' וזורק דמן לשמן אע"ג דאח"כ זורק ב' שלא לשמן לא ה"ל כאבדו הכבשים כיון שכבר נזרקו ב' לשמן ולכך ל"ק להו לעיל גבי שחט ב' כבשים על ד' חלות מושך וכו' כיון דהוזקקו בשחיט' א"כ כשנפדו ב' לחם הו"ל כמו אבד הלחם וא"כ יאבד הכבשים דשם כיון שמשך תחילה ב' והניפן עם הכבשים לא הו"ל כאבד הלחם שבשעת פדייה כבר הונפו ב' לחם עם הכבשים וק"ל:
בד"ה חטא בחטאת וכו' אלא היכא דנשחט דהא אמרי' לעיל אבד הלחם וכו' עיין לתוס' לעיל דף מ"ז ע"ב ד"ה מהו שיזרוק דמן שלא לשמן וכו':
בא"ד וגבי תודה שנתערבה בתמורתה ומתה א' מהן דחבירתה וכו' כצ"ל:
בד"ה או ששחטן וכו' וצ"ל וכו' לכאורה נראה דהא דכתבו וצ"ל דאפי' לשמן כשירים וכו' לא קאי אלא אלאחר זמנן דנראה לשמו ונדחה מלשמו ונשחט לשמו כדאמרי' לעיל הכי קאמינא יש לך דבר שנראה לשמו ונשחט לשמו ונדחה וכו' אבל אלפני זמנן לא קאי דהא ליכא נראה ונדחה וא"כ לא פרכינן יש לך דבר וכו' אבל האמת דקאי ג"כ אלפני זמנן דלא בעי' נראה ונדחה דקושיית והרי פסח וכו' אינה קושיא כמ"ש התוס' ז"ל לעיל ד"ה והרי פסח וכו' ועיין בפ' בתרא דזבחים דף קי"ד ע"ב ודו"ק:
בד"ה חטא בשבת וכו' תימא יזרוק כדי לאוכלן חי וכו' תימא היאך יכול לאוכלן אפי' חי אף כי נזרק הדם הא אינו יכול לאכלן קודם הקטרת אימורין דדוקא נטמאו או נאבדו שרי בשר באכילה אבל אם הם קיימים בכשרותן כל כמה דלא מקטרי אמורין כהנים בשר לא מצי אכלי כמ"ש התוס' לעיל בפ"ב דף י"ד ע"ב ד"ה והלבונה וכו' ע"ש וכן אמרינן בהדיא בפ' תמיד נשחט דף נ"ט ע"ב ע"ש ואיפשר לומר דרצונם לומר אומרים לו חטא בזריקה גם בהקטרה כדי לזכות לאכלן חי בשבת ועוד י"ל כיון דלא אפשר לאקטרינהו האידנא נעשים כמי שנטמאו או שאבדו כדמשני בפ' תמיד נשחט ע"ש ודו"ק נ"ל:
בא"ד אין לדמות למה שהתירו וכו' לידי חיוב חטאת כצ"ל הקשה בס' צ"ק וז"ל אבל תמיה לי דלא מצינו שהתירו רק בעיא היא במס' שבת ולא איפשיטא ע"ש דף ג' ע"ב עכ"ל ובאמת דבעיא היא ולא איפשיטא ואדרבה לחד שינוייא התם איפשיטא דלא התירו ולולי דמסתפינא אמינא דט"ס נפל וכצ"ל אין לדמות למאי דבעו מהו שהתירו לרדות' וכו' ור"ל דק"ל אמאי לא איפשיטו מהכא דמותר לרדותה בשבת קודם שיבא לידי חיוב חטאת דאמרי' חטא בשבת כדי שיזכה בשבת וע"ז כתבו דאין לדמות וטעמא דהתם ליכא זכייה בלא מניעת חטא ולא אמרי' חטא אלא בשביל שיזכה אבל בשביל שימנע מחטא חמור לא אמרי' ודו"ק נ"ל: