אור ברסלב

חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל

דף מז:

דף מז.

בד"ה ואינה מוציאה וכו' תימא וכו' לא ידעתי מאי קא מתמהו דאדרבה מהתם משמע איפכא דאע"ג דשחיטה היתה בהתר אם קיבל או זרק בפיסול קרינן שלא היתה לה שעת היתר לכהנים להכי קתני מתני' ואיזוהי שלא היתה לה שעת היתר לכהנים שנשחטה חוץ לזמנה וכו' ושקיבלו פסולים וזרקו את דמה דהא דקתני שנשחטה וכו' ושקיבלו וכו' אינו ר"ל דבעי תרתי שחיטה וקבלה בפיסול דתרתי ל"ל כדפריך הש"ס התם אלא הכי קתני שנשחטה חוץ לזמנה אע"ג דהקבלה והזריקה הויא בהכשר או שנשחטה בהכשר אלא דהקבלה או הזריקה היתה שלא בהכשר קרי שלא היתה לה שעת היתר לכהנים וע"ש בסוגיא וברש"י ותוס' ז"ל אלמא משמע דהיתר זריקה שנינו או היתר אכילה ולא היתר שחיט' וצ"ע:

בד"ה והרי תודה וכו' דלית ליה סוגיא דלעיל וכו' לא ידעתי איזה סוגיא דלעיל דלית ליה למקש' ובס' ברה"ז כתב דף ט"ו ע"א ר"ל דהתם קתני מתני' התודה מפגלת את הלחם והלחם אינו מפגל את התודה כיצד שחט את התודה וכו' וקאמר בגמ' מ"ט משום דלחם איקרי תודה תודה לא איקרי לחם ע"ש וכיון דאמרי' דתודה לא מיקרי לחם ולשמה כשירה אפי' נפסל הלחם וה"ה אבדו כן פי' בס' צ"ק ופי' תמוה הוא זה חדא דמשמעו' דבריהם לית ליה סוגיא דלעיל הוא בהאי פירקא דאם כוונתם אהאי סוגיא דפ' הקומץ היה להם לבאר ועוד איך איפשר לומר דהמקשה לית ליה ההיא סוגיא דההיא סוגיא מפרשא טעמא דמתני' דקתני התודה מפגלת את הלחם והלחם אינו מפגל את התודה וא"כ ממתני' עצמה מוכח דתודה לשמה כשירה אפי' נפסל הלחם מדקתני והלחם אינו מפגל את התודה וא"כ ה"ה אבדו כמ"ש הר"ב ס' צ"ק וא"כ איך המקשה מלאו לבו לחלוק על סתם מתני' אלא מוכרח לומר אע"ג דקתני מתני' הלחם אינו מפגל את התודה היינו דלא ליהוי בשר תודה פיגול והאוכלו חייב כרת אבל לעולם הבשר אסור באכילה כיון דהוי לשמה ונפסל הלחם ומוכרח לומר כן דהא קתני סיפא דמתניתין הכבשים מפגלים הלחם והלחם אינו מפגל את הכבשים וכו' דהא דקתני והלחם אינו מפגל את הכבשים אינו ר"ל והבשר כשר דהא כיון דהוזקקו זה לזה בשחיטה כ"ע מודים דמעכבים זה את זה כ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל דמתנופה מעכבים זה את זה אלא דוקא לענין פיגול קתני וא"כ גם ההיא סוגיא ס"ל דלשמה פסולה וא"כ איך כתבו התוספות דלית ליה סוגיא דלעיל לכן נ"ל להגיה הכי דלית ליה סוגיא דלעיל בלשמן אלא קסבר בשלא לשמן וכי זריק וכו' ר"ל דהתוס' ק"ל מאי קפריך המקשה והרי תודה ר"ל דאם אבד הלחם ונזרק הדם לשמה פסולה שלא לשמה כשירה דתודה אפי' לשמה כשירה דהא קתני לעיל דף מ"ו ע"א עד שלא שחטה וכו' מששחטה נפרס לחמה הדם יזרק והבשר יאכל וכו' אלמא אפי' לשמה כשירה וע"ז כתבו דהמקשה לית ליה סוגיא דלעיל בלשמן אלא קסבר בשלא לשמן ר"ל דאינו מפרש הא דקתני והדם יזרק היינו לשם תודה אלא מפרש שלא לשמן אלא לשם שלמים כפירש"י ז"ל שם ולכך פריך שפיר ומשני וכו' והמקשה היה יכול וכו' ר"ל כיון דהמקשה לא אסיק אדעתיה הא דתודה רחמנא קרייה שלמים א"כ תיקשי ליה ההיא ברייתא כיון דשחיטה עושה זיקה איפסל לחם תיפסל נמי תודה אפי' שלא לשמה ועל זה כתבו דאין ה"נ דהיה יכול להקשות ושוב הקשו אמאי התרצן עשה עיקר לקושיית המקשה ואיצטריך לשנויי שאני תודה וכו' ה"ל לעקור קושייתו מעיקרא ולמימר דלאו מילתא היא דלשמו נמי כשר דבברייתא דקתני הדם יזרק אפי' לשמו נמי ותירצו דודאי לשם תודה פסול דלא הוי תודה בלא לחם ולכך פריך שפיר ומשני וכו' ודו"ק נ"ל:

בד"ה מושך שתים וכו' שיניף הד' ונראה וכו' אחרות עמה זו וכו' וכן ברביעית והשתא וכו' יניף הד' בבת וכו' כצ"ל והיינו טעמא שצריך להניף כל אחת ואחת עם השלש האחרות ולא סגי להניף שתים לבדן ואח"כ שתים האחרות ואז יהיה ניכר שלא יזרק הדם רק על השתים משום דבעי' לכתחילה להניף שתי הלחם בבת אחת ולכך אם לא היה מניף כל א' וא' עם כולם אלא היה מניף שתים אחר שתים איכא לספוקי שמא כל שתים יש בהן א' שאינה קדושה ונמצא שלא הונפו השתים הקדושות כא' אבל השתא ממה נפשך הונפו השתים הקדושות בבת א' אבל קשה אמאי צריך להניף כל א' וא' עם הג' אחרות לא היה צריך להניף אלא על דרך חשבון ההבאה דהיינו הא' עם הג' ואח"כ הב' עם השתים האחרות כי עם הא' אין צריך להניף עמה שכבר הונפה עם כל הג' ואח"כ מניף השלישית עם הרביעית אבל עם השתים הא אין צריך שכבר הונפה עמהם ואח"כ הרביעי' אינה צריכה תנופ' כלל שכבר הונפה עמהם וממ"נ הונפו השתים קדושות כאחת ואמאי השוו תנופת כל הד' וליכא למימר דאין ה"נ דאין תנופתן שוה ומ"ש וכן בשניה ר"ל עם השתים האחרות ולא עם הא' וכן מ"ש וכן בשלישית ר"ל עם הרביעית ולא עם הב' הא דא"כ היאך כתבו וכן ברביעית דהא לפי דרך זה רביעית אין לה תנופה כלל שכבר הונפה עם כלן וצ"ע:

תוכן העניינים

חק נתן על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה