חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף מז.
גמ' מ"ט דר' דכתיב ואת האיל יעשה זבח וכו' הא דלא מייתי מקרא דקרבנו על זבח תודה כדמייתי בת"כ כמ"ש רש"י ז"ל משום ראב"ש הוא דמההוא קרא לא משמע דבעי כל עשיותיו דהא לא כתיב ביה יעשה אלא זבח לחוד דמשמע שחיטה דוקא ומכאן קשה על הרב ס' קרבן אהרן ז"ל פ' צו דף כ"ד ע"ג שכתב דטעמא דראב"ש דאינו מתקדש אלא בזריקה משום דלדעתו שם זבח על הזריקה שהוא עיקר הקרבן דהא קמן דראב"ש לא מפיק ליה אלא מדכתיב יעשה עד שיעשה כל עשיותיו אבל זבח לא משמע אלא שחיטה והוו תיובתיה ומשני דההוא מיבעי ליה לכדר' יוחנן וכו' ודו"ק:
תוס' בד"ה עד שישחוט וכו' ויש לחלק דשלא לשמן עיקר הקרבן וכו' לפ"ז הא דקאמר ויזרוק דמן לשמן לא אתא למעוטי אלא זריקה שלא לשמן אבל אם לא זרק כלל דנשפך הדם מודה דהלחם קדוש משום דכל העומד ליזרק כזרוק דמי וק"ל:
בא"ד א"נ ה"נ בעי למימר וכו' ר"ל הא דקאמר ויזרו' לשמן לאו זריקה ממש אלא ר"ל ראוי לזריקה דהיינו שנתקבל בכוס כראוי והשתא הא דקאמר ר' וזרק דמן שלא לשמן וכו' לאו דוקא זרק אלא אפי' קיבל שלא לשמן דהא דקאמר וזרק וכו' ר"ל שלא היה ראוי לזריקה שנתקבל שלא כראוי דאי לא תימא הכי מאי איכא בין ראב"ש לר' ודו"ק:
בד"ה ואת האיל וכו' וי"ל דה"א וכו' ונזיר נמי וכו' ר"ל דלא ילפי' תודה ואיל נזיר מהדדי בגילוי מילתא דתודה לא ילפא מאיל נזיר בגילוי מילתא בעלמא משום דה"א כיון דרחמנא קרייה שלמים לא מקדש לחם בשלמים וכן נמי איל נזיר לא יליף מתודה מה"ט וא"ת כבשי עצרת נמי היכי ילפי מאיל נזיר הא כבשי עצרת נמי איקרי שלמים י"ל דכבשי עצרת לא קראם הכתוב שלמים אלא קודם שנזכר הלחם אבל אחר שהזכיר הלחם שוב לא איקרו שלמים מה שא"כ בתודה ואיל נזיר כמ"ש לעיל דף מ"ו ע"א ברש"י ד"ה בלא לחם וכו' ע"ש וק"ל:
בד"ה בקונטריס גרס וכו' צ"ע דתחילה פי' וכו' עיין בס' ברה"ז: