חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף מו.
גמ' יצא לחמה מכניסן ושוחט וכו' כצ"ל וכפירש"י ז"ל דכל זמן שאינו קדוש בשחיטה אינו נפסל ביוצא וכן כתבו התו' ז"ל ד"ה ואיזהו זיקה וכו' דקדוש' כלי אינו מועיל לאיפסולי ביוצא ומכאן תימא להרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' פסולי המוקדשין דין י"ד שכתב נפרס לחמה או נטמא או יצא עד שלא נשחטה התודה מביא לחם אחר ושוח' וכו' שעשה דין יצא כדין נפרס ונטמא ולא חילק ביניהם וצ"ע:
שם נטמא לחמה וכו' וידי נדרו יצא והלחם פסול וכו' כצ"ל ונמחק שהציץ וכו' כן נראה מהתוס' ז"ל:
רש"י בד"ה בלא לחם וכו' עם לחמה אינו קרוי שלמים כצ"ל וכן מצאתי בדפוס חדש ור"ל כשהזכיר הכתוב כבשי עצרת עם הלחם לא קראם בשם שלמים כמו שקרא לתודה גם עם הלחם בשם שלמים להורות בא שאם שחטן עם הלחם ואבד הלחם אבדו הכבשים כיון שהיה הלחם עמהם בשעת שחיטה שוב אין להם דין שלמים ולא יקרבו עוד מה שאין כן בתודה שהכתוב קראה שלמים אפי' בהיותה עם הלחם להורות שדין שלמים יש לה ואף אם נפסל הלחם לא תפסל התודה וק"ל:
תוס' בד"ה נפרס לחמה וכו' וכולהו צריכי ר"ל דאי אשמועינן נפרס לחמה הוה אמינא התם הדם יזרק משום דאיתיה בפנים אבל יוצא דליתיה בפנים אימא לא ואי אשמעינן יוצא ה"א ה"מ יוצא דאיתיה בעיניה ופסולו מחמת דבר אחר אבל נפרס דפסולין דגופיה הוא אימא לא קמ"ל וקתני נטמא לאשמעינן דאף ידי נדרו יצא ולמאי דגרסי התוס' וידי נדרו לא יצא בא לאשמעי' שלא תאמר דבנטמא אף ידי נדרו יצא מפני שהציץ מרצה על הטמא קמ"ל דלא יצא דאין הציץ מרצה וק"ל:
בא"ד וצ"ע וכו' דלמ"ד אין זריקה מועלת וכו' כצ"ל נ"ל ור"ל דלעיל דף י"ב בעי רבא למימר דאפי' לר"א דאמר אין זריקה מועלת ליוצא ה"מ יוצא דליתיה בפנים אבל חסרון דאיתיה בפנים מהניא ליה והאי ברייתא דקתני גבי יוצא דידי נדרו לא יצא והלחם פסול אלמא דס"ל דאין זריקה מועל' ליוצא כר"א וגבי נפרס נמי קתני הכי והיכי קאמר רבא דבחסרון מודה דזריקה מועלת וק"ל ובזה ניחא דל"ק מ"ש בס' צ"ק ע"ש:
בד"ה מששחטה וכו' דלשון פסול משמע וכו' מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מהל' פסולי המוקדשין דין י"ד נראה דמפרש דהאי ברייתא דקתני נטמא לחמה וכו' הלחם פסול וכן גבי יוצא איירי בשנטמא כל הלחם או יצא כל הלחם משום דהוא ז"ל כתב שם שאם יצאת חלה או נטמאת שאר החלות כשרות משום דהוא ז"ל אזיל לשיטתיה דפסק דהציץ מרצה על הטמא ועל היוצא ואח"כ באותו סימן כתב האי ברייתא כצורתה ואי מפרש כפי' התוס' ז"ל דאיירי ביצא מקצת או נטמא מקצת א"כ יהיה סתיר דידיה אדידיה אלא מוכרח לומר דמפרשא ביצא כולו ונטמא כולו המדקדק בדבריו ימצא כן ודו"ק: