חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף יח.
גמ' ור' יהודה סבר וכו' להניח ד"ה פסול מ"ט וכו' וקשה איך אפשר לומר דבלהניח מקצת דמו ד"ה פסול משום גזירת כל דמו הא בלהניח כל דמו גופיה פליגי רבנן אר' יהודה בשילהי פ"ג דזבחים דף ל"ו וס"ל דכשר וי"ל דרבנן דפליגי עליה דר' יהודה התם הם רבנן דפליגי עליה הכא אי בעית אימא רבנן דהתם הוא ת"ק דהכא דפליג אר' יהודה וס"ל דלהניח ד"ה כשר אפי' לר' אליעזר משום דס"ל דאפי' להניח כל דמו נמי כשר לכ"ע ולכך לא שייך למיגזר מקצת דמו אטו כל דמו ור' יהודה ס"ל דאפי' לרבנן פסול משום דגזרינן מקצת דמו אטו כל דמו דכל דמו פסול מן התורה לכ"ע ואב"א רבנן דהתם הוא ר"א דהכא בר פלוגתיה דר' יהודה ופליגי בסברת רבנן דר' אליעזר דר"א דהוא רבנן דהתם סבר דלרבנן אפי' כל דמו כשר דוקא ר"א הוא דפוסל ור"י סבר דאפי רבנן פסלי ודו"ק:
שם אלא מאי כשר לרבנן ור"א פוסל אתנייה א"ה מאי הא וכו' קא מתנינן אלא וכו' כצ"ל נ"ל ור"ל אי אמרת בשלמ' דד"ה פסול אתנייה ניחא הא דקאמ' הא מפני וכו' שלא יטעה לומר דהלכה כן וליכא מאן דפליג לכך א"ל הא מפני וכו' ר"ל הא דקאמר לך ד"ה פסול לאו ד"ה הוא אלא משום שהיתה חביבה עליו לכך שנאה לך כך ולעולם אינה הלכה אבל אי אמרת דבפלוגתא אתנייה מאי הא מפני וכו' הא גם ר"א בן שמוע נמי פלוגתא אתנייה כר' יהודה ומאי חביבות אתנייה ר"י יותר מר"א בן שמוע ודו"ק נ"ל:
רש"י בד"ה אלא מאי אתנייה וכו' הא אנן נמי בדברי ר"א בן שמוע פלוגתא מתנינן כר' יהודה כצ"ל ביאור דבריו הוא כמו שפירש' בגמ' ודברי ברה"ז דברי נבואות ואינן מתיישבין כלל ע"ש:
בד"ה לא פתת וכו' וזה אם לא פתת אלא כדי קמיצה וכו' כתב בס' תי"ט ז"ל וז"ל ולא ידענא אמאי דהא לא שנה עליו הכתוב ורש"י ז"ל מסיים כדאמרינן באלו מנחות ע"כ ודקדקתי באותו הפרק ולא מצאתי דבר וכו' ע"ש ונ"ל דטעמו של רש"י ז"ל מדתנן התם דף ע"ה ע"ב מנחת ישראל קופל וכו' וכל שאין בהן קמיצה אין בהן פתותה וכו' משמע דטעמם דפתיתה הוא לצורך קמיצה וסברא הוא דאם אין פתיתה לא שייכא קמיצה כדינה בחלות וא"כ מוכרח לומר הא דתנן לא פתת כשירה היינו אכולה אבל כדי קמיצה צריך פתיתה דאי לאו הכי מתבטלה מצות קמיצה גם מה שהקשה בס' הנז' מהא דעביד צריכות' בגמ' גבי או שפתתן פתין מרובות ואי איתא דלא פתת היינו השיריים מאי קושיא ודאי דצריכה דלא פתת בשיריים ופתיתין מרובות מכדי קמיצה וכו' נ"ל דל"ק דגם הא דקתני פתין מרובות כשר היינו נמי בשיריים אבל כדי קמיצה צריך פתיתה כהלכה כדי שיכול לקמוץ היטיב דפתיתין גדולות אינן נקמצות כהלכה ודבר זה מרוב פשיטותו לא הוצרך הרמב"ם ז"ל לבארו ודו"ק נ"ל:
תוס' בד"ה ואמר ר' זירא וכו' אבל בפ"ק דקידושין קשיא וכו' וא"כ אפי' ראוי לא ניבעי וי"ל משום דכתיב כל בשרו דמרבה אפי' בית הסתרים משום הכי אהני למימר דבעי' ראוי וא"ת א"כ לכתחילה ניבעי רחיצה וכו' כצ"ל: