חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף יז:
בתוס' בד"ה דלא שנא וכו' ומסיק התם וכו' הא דהוצרכו לאיתויי מסקנא דהתם משום דבלאו הכי ל"ק דאיכא למימר דוקא אכילת אש של הדיוט איקרי אכילה אבל אכילת אש של מזבח לא איקרי אכילה לכך הביאה המסקנא דהתם דמשמע אפי' אכילת אש של מזבח איקרי אכילה מדאמר לאכול ולהקטיר אין מצטרפין אבל אי חשיב הכל בלשון אכילה מצטרפין ואף ע"ג דחישב על אש של מזבח וק"ל:
בא"ד דהוי מחשבה בלשון אכילה למזבח והא דקאמר התם דמצטרפין וכו' כצ"ל ור"ל דק"ל כיון דמההוא קרא דתאכלהו אש וגו' לא נפיק מיניה אלא אכילת בשר אבל לא אכילת אימורים א"כ היכי אמר התם דבשר ואימורים מצטרפין בלשון אכילה ותירצו אי לאו דרבי הכא וכו' ר"ל דשם סמיך אריבוייא דהכא אבל אי לאו ריבוייא דהכא לא הוי פיגול באימורים וק"ל ואין צריך להגהת ס' צ"ק:
בא"ד וצ"ל שכך היא סברא דמצטרפים וכו' לפ"ז לעיל שלהי פ"ק הוה מצי לשנויי דאתא לאשמעי' דוקא לאכול ולהקטיר אין מצטרפים הא לאכול חצי זית בשר לאדם ולאכול חצי זית אימורים למזבח מצטרפים ודו"ק:
בא"ד וקצת תימא וכו' אשר תאכל האש וכו' הא דלא הקשו נמי מהאי קרא דאם האכול יאכל וכו' משום דאיכא למימר דוקא אכילת אימורים אבל [לא] אכילת בשר וק"ל:
בד"ה מאי האכול יאכל וכו' משמע שלא בא אביי להביא ראיה אלא שם וכו' ר"ל משום דבשאר המקומות דלא דריש איכא הוכחא בקרא דלא דריש הכפילות אבל גבי אם יצא יצא ליכא הוכחה בקרא לכך הוצרך אביי להביא הוכחה מהסברא וק"ל:
בא"ד וא"ת מאי קא פריך בפ' השואל גבי אם גנוב יגנב מעמו הניחא למאן דלית ליה דברה תורה וכו' והא לאו בכל דוכתא פליגי דבריה' תמוהי' מאי קא מקשו דהא כבר כתבו שם בפ' השואל דלא מיסתבר לרבות אבידה כיון דכתיב בלשון גניבה ע"ש וכן ההיא דריש נדרים איכא הוכחה כדאמר שם גמ' מדלא כתיב נדר לנדור כדכתב נזיר להזיר וע"ש בהר"ן ז"ל ועוד מאי הא שכתבו ועוד למ"ד דברה תורה נמי מי ניחא וכו' דהיינו קושייתם הראשונה לכך נ"ל דט"ס נפל וכצ"ל והא לאו בכל דוכתא פליגי וי"ל למ"ד דברה תורה ניחא דטעם יש שם שלא לדרוש וכו' והוא כדאמר שם בגמ' ויש הוכחה לזה מדקא מקשו בלשון וא"ת ובזה הלשון לא מצינו שמניחין בקושיא ולקושיא דפ' השואל או סמכו על מ"ש שם או חסרון נפל בדבריהם כי כן הוא סדר קדשים כולו מלא טעיות ודו"ק: