חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף ג:
גמ' לר"ש ה"נ לרבנן וכו' עיין ברה"ז מה שיישב והנכון דל"ג לרבנן וכו' כמ"ש בס' צ"ק ויש ספרים דגרסי' לר"ש ה"נ כי קאמינא לרבנן וכתב בס' ברה"ז וז"ל ויש לפרש כי קאמינא פי' אבל בזבחים אינו כן לרבנן דלר"ש ה"נ דדין זבחים ומנחות אחד הוא נ"ל עכ"ל ופי' זה רחוק ודחוק דאיך אפשר לומר רישא דברייתא ר"ש וסיפא דקתני אבל בזבחים וכו' רבנן ובברייתא לא קתני אלא ר"ש ועוד א"כ אמאי חילקה בין מנחות לזבחים אי רבנן אפי' מנחו' ס"ל דלא עלו דלא דרשי זאת תורת המנחה ואי ר"ש אפי' זבחים ס"ל דעלו דדריש זאת תורת המנחה ואם כן אמאי נקט סברת ר"ש במנחות וסברת רבנן בזבחים אלא ודאי ברייתא כולה ר"ש והא דקתני אבל בזבחים וכו' היינו רוב זבחים כדמשני גמ' לעיל אבל חטאת חלב לשם חטאת דם ס"ל דעלתה דדריש תורת החטאת לכן נ"ל לישב האי גירסא כי קאמינא לרבנן פי' מתני' בריש זבחים דתנן חוץ מן הפסח ומן החטאת דהמקשה סמיך עלה כפירש"י ההיא רבנן היא ולאו ר"ש וק"ל:
תוס' בד"ה כאן בקומץ וכו' ולקמן דקאמר וכו' טעם השוה וכו' ר"ל דהאי טעמא דקאמר גמ' דכולהו כרבה לא אמרי דאדרבה מחשבה דמנכרא פסל רחמנא שוה בין לרבא בין לרב אשי אבל האי טעמא דדייק לישנא דברייתא קמצה שלא לשמה משמע בשינוי קדש לא ידעי' דדייק האי לישנא אלא רבא מדלא משני כרבה כקושיית התוס' אבל רב אשי לא מצי משני כרבה כיון דס"ל דמחשבה דמנכרא כ"ש דפסל רחמנא ולא דריש זאת תורת המנחה וא"כ אפשר לומר דלא דייק וק"ל:
בד"ה אע"ג דמחשבה דלא וכו' ושמא וכו' כמו נתינת טעם דתיפסל וכו' ר"ל דלשון שלילה צודק טפי לטעמא דפסולה ולכך היכא דאפשר לומר לשון שלילה ואפשר לומר לשון חיובא לא אמרינן אלא לשון שלילה וק"ל: