חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף קה:
גמרא והא קתני רישא צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר ומאן שמעת ליה האי סברא ר"מ וכו' תימא היכא אשכחן האי סברא לר"מ היא ולא לרבנן דנראה דהאי סברא מוסכמת היא לכ"ע ולא אשכחן מאן דפליג עלה ובודאי אי האי סברא דוקא היא לר"מ צריכה היא לפנים ואמאי רש"י ותוס' ז"ל לא פירשו היכא אשכחן לה להאי סברא שהיא דוקא לר"מ כדרכם בכוליה הש"ס לפרש זה ונ"ל שטעות נפל וצריך למחוק ולהגיה וה"ג לא רבנן היא והא מדקתני סיפא שחיטתה ומליקתה מטהרת טריפתה מטומאתה מאן שמעת ליה האי סברא ר"מ רישא רבנן וסיפא ר"מ אין רישא רבנן וסיפא ר"מ א"ל רב המנונא וכו' כצ"ל והשאר נמחק וליכא סברא בהאי מתני' דאתיא כר"מ ולא כרבנן אלא הא דקתני שחיטתה ומליקתה מטהרת טריפתה וכן נראה שם מדברי הר"ש ז"ל ריש טהרות בהאי מתני' דלא הוה גריס אלא הכי וכן נראה מהתוספות דגרסי הכי שכתבו ומדסיפא ר"מ רישא נמי ר"מ משמע דרישא כולה אתיא כרבנן וכן ראיתי הגהה זו כ"י בגש"ק ומהתימא מס' ברה"ז שלא הרגיש בזה ולא הגיה כלום:
שם והא מדקתני סיפא שחיטתה ומליקתה מטהרת טריפתה מטומאתה מאן שמעת ליה האי סברא ר"מ וכו' תימא הא בהדיא קתני בהאי מתני' דברי ר"מ ואמאי איצטריך לומר מאן שמעת ליה האי סברא ר"מ ושוב ראיתי להר"ש ז"ל שם שהניח זה בקשיא ואפשר דל"ג במתני' דברי ר"מ אלא סתמא קתני ודוק ושוב ראיתי לתוס' בחולין דף ק"כ ע"א ד"ה ר"מ שהקשו קושיא זו:
שם נבלת העוף הטהור לר"מ מונין לה ראשון ושני וכו' ר"ל דחשבינן לה באב הטומאה והנוגע בה הוי ראשון או דילמא לא חשבינן לה אלא בראשון לטומאה והנוגע בה לא הוי אלא שני ופשיט ליה כיון דאין מטמא אדם במגע אין מונין בה ראשון ושני ולא הויא אלא ראשון וכה"ג הויא בעיא אחריתי גבי חיבורי אוכלים ע"י משקים דהוי חיבור לטומאה קלה בעי הכי אי מונין בו ראשון ושני וכו' ר"ל דהאי אוכלים איירי בנבילה כפרש"י ז"ל וקא בעי כיון דהוי חיבור לטומאה קלה אי חשבינן לה אב כדין נבילה והנוגע בה הוי ראשון או כיון דלא הוי חיבור לטומאה חמורה לטמא אדם לא הויא אלא ראשון כן נראה לפרש לשיטת רש"י ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' אבות הטומאות דין ו' כתב חיבורי אוכלים ע"י משקים הרי הן חיבור לטמא טומאת אוכלים והדבר ספק אם חשובים כגוף א' למנות בהן ראשון וכו' אי חושבין זה האוכל שנגעה בו הטומאה ראשון והאוכל המחובר לו שני עכ"ל נראה שמפרש לה דאיירי באוכלים טהורים שהיו שני אוכלים מחוברים ע"י משקים דהוי חיבור לטמא טומאת אוכלים ונגע שרץ בא' מהם ונטמא גם האחר וקא בעי אי חשבינן להו כגוף א' והו"ל תרווייהו ראשון או דילמא אף על פי שהמשקים מחברן מ"מ אינו נחשב כאילו נגע השרץ בשניהם ודי שנחשוב אותו כאילו נגע באוכל שנגע בו השרץ ולא הוי אלא שני כן נראה שמפרש רבינו ז"ל בעיא זו וכן פי' הכ"מ ז"ל והנה לפי פי' זה הא דתנן חיבורי אוכלים ע"י משקים חיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה לא איירי סיפא במאי דאיירי רישא דרישא איירי באוכלים טהורים שנגעו בשרץ ואיך קאי עלה ואין חיבור לטומאה חמורה הא אפילו הוי חיבור אין מטמאין אדם דאין אוכלים מטמאים אדם אלא ע"כ דסיפא איירי בנבילה כפרש"י ז"ל וגם כן האי בעיא לא הויא כבעיא קמייתא דבההיא בעיא קמייתא ע"כ לפרש כמ"ש אבל קשה להאי פירושא דלא אתיא פשיטותא שפיר בשלמא לפרש"י ז"ל דהאי אוכלים הן נבילה ניחא האי פשיטותא כיון דאין מטמאין אדם לא הויין אב אלא לפי' רבינו ז"ל איך הא בהא תליא משום דאין מטמא אדם לא חשבינן כגוף א' ואפשר דרבינו ז"ל לא הוה גריס האי פשיטותא ולכך כתב דהדבר ספק ודלא כמ"ש הכ"מ ז"ל ע"ש וע' בס' ברה"ז ובזה ניחא מאי דהוה קשיא לן לפרש"י ז"ל מאי קא בעי ר' זירא חיבורי אוכלים מונין בו ראשון וכו' הא איהו גופיה פשיט לעיל לרב המנונא כל היכא דמטמא אדם במגע וכו' אבל לפי' רבינו ז"ל ניחא דהאי בעיא לאו מעין בעיא קמייתא היא ולא שייך עלה פשיטותא דבעיא קמייתא ול"ג בהאי בעיא פשיטותא דקמייתא ודוק ולפרש"י ז"ל י"ל דהאי בעיא הויא מקמי בעיא קמייתא וכדפשט ליה ר' אמי כל היכא דמטמא אדם וכו' קיבלה מיניה ר' זירא וכדבעא מיניה רב המנונא פשיט ליה הכי והש"ס דסידר בעיא דנבלת עוף טהור מקמי האי בעיא דחיבורי אוכלים אע"ג דהאי בעיא הויא קמייתא משום דבעיא דנבלת עוף טהור שייכא לעניינא דשמעתין וההיא בעיא דחיבורי אוכלים מייתי לה באגב ודוק:
שם הא דתנן חיבורי אוכלין וכו' חיפשתי על משנה זו ולא מצאתיה בשום מקום ונ"ל דתוספתא היא או מימרא היא וכן נראה מפי' הר"ש ז"ל במס' טהרות פ"ח במשנת עריבה שהיא קטפרס ע"ש:
רש"י ד"ה ומטמאה טומאת אוכלים בכביצה פי' דכביצה ממנה אם יגע באוכלים טהורים נטמאו א"נ מצטרף לפחות מכביצה אוכלים לקבל האוכלים טומאה מאי לאו ר"מ מדקתני צריכה וכו' כצ"ל מס"י: