אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף קה.

דף קד:

גמרא ת"ר השורף פרה ופרים והמשלח את השעיר מטמאים בגדים והן עצמן וכו' כצ"ל וכ"ה בתוספתא וכן הביאו התוספות פ' מרובה דף ע"ז ע"א וכן נראה מפרש"י ז"ל:

שם דתנא דבי ר' ישמעאל וכי יותן מים על זרע מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר אף כל שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר אלא לרבנן וכו' כצ"ל ונמחק יצתה נבלת עוף טהור וכו' כ"ה הגי' בפ' העור והרוטב דף קכ"א ע"א אבל הא דנבלת עוף טהור שם תניא אמר ר' יוסי מפני מה אמרו נבלת עוף טהור וכו' ע"ש:

שם כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא צריכין הכשר טומאה ממקום אחר זאת הגי' מתיישבת לפי מה שמחקתי מדברי ר' ישמעאל יצתה נבלת עוף טהור וכו' דאי לאותה גי' כך הול"ל אמרי במערבא אין צריכין הכשר טומאה ממקום אחר ור"ל הא דקתני יצתה נבלת עוף טהור וכו' ואין צריכה הכשר היינו שאין צריכה הכשר טומאה ממקום אחר אבל צריכה הכשר אוכלים ולכך שעיר המשתלח אינו מטמא מפני שהוא חי דלא חזי לטומאה אבל לפי מה שמחקתי יצתה נבילת עוף טהור וכו' ניחא האי גי' ור"ל הא דתנא דבי ר' ישמעאל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר היינו הכשר טומאה ממקום אחר שיגע בשרץ או בנבילה ומינה דייקינן אבל מי שסופו לטמא טומאה חמורה א"צ הכשר טומאה ליגע בשרץ או בנבילה כגון פרה ופרים אבל בעינן דחזי לטומאה בעלמא ולא בעלי חיים דלא אשכחן ב"ח מטמאין בעלמא וכפרש"י ז"ל וראיתי לתוס' שם במרובה דגרסי אמרי במערבא אין צריכין הכשר טומאה וכו' ור"ל דקאי אדיוקא הא דתני כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר לא דייקינן מינה אלא הא מי שסופו לטמא טומאה חמורה אין צריכין הכשר טומאה וכו' אבל לעולם שצריכין הכשר אוכלים והנה הרמב"ם ז"ל סוף פ"ה מהל' פרה כתב הנוגע בפרים ובשעירין הנשרפין עצמן אפי' אחר שיצאו בין אדם בין כלים בין אוכלים בין משקים הכל טהור וכן אם נגעו בשעיר המשתלח עצמו בזמן הולכתו טהורים וכו' הנה רבינו ז"ל פסק דלא כמאן לא כר"מ ולא כחכמים וכתב מרן הכ"מ ז"ל שם שפסק כר"ש דאמר פרה מטמאה טומאת אוכלים שהיה לה שעת הכושר ופרים ושעירים הנשרפים אין מטמאים טומאת אוכלים שלא היה להם שעת הכושר ע"ש ובפ"ו מהל' אבות הטומאות דין ט"ו כתב השורף פרה אדומה ושעירים הנשרפים והמשלח את השעיר אף ע"פ שבשעת מעשיהן מטמאים בגדים וכו' אם נגעו באוכלים אפי' בשעת מעשיהן הרי הן שני לטומאה לפי מה שפי' מרן ז"ל שם הא דכתב אם נגעו באוכלים קאי אפרה ופרים ושעיר עצמם א"כ רבינו ז"ל פסק כר"מ וע"ש בדברי מרן ז"ל והנה בפרק ג' מהל' אבות הטומאות דין ב' וג' כתב אין נבלת עוף הטהור צריכה מחשבה לטמא טומאה זו החמורה אלא כיון וכו' וחשב עליה לאכילה ה"ז מטמאה טומאת אוכלים והרי היא כאוכל ראשון לטומאה אף ע"פ שלא נגע בה טומאה אחרת ואינה צריכה הכשר פרה אדומה ושעירים הנשרפים אינן כן אע"פ שהן מטמאין את המתעסק בהן אם חשב עליהן לאכילה צריכין שתגע בהן טומאה ואח"כ יטמאו טומאת אוכלין עכ"ל וכתב עליו הראב"ד ז"ל בחיי ראשי כאשר עיינתי וכו' ודכ"ע אית להו דתנא דבי ר' ישמעאל וכו' עד בין ותדע והוא כפרש"י אלא שיש קצת הפרש ביניהן עוד כתב עוד יש לפרש להאי מימרא הכי לעולם רבנן לית להו דבי ר' ישמעאל דסבירא להו דבעי שיקבלו טומאה ממקום אחר ופרה ופרים נמי ע"י קבלת טומאה וכו' ולדעת הנך רבנן נבלת עוף טהור נמי לא מטמאה עד דמקבלה טומאה ממקום אחר והאי פי' נוח טפי לההיא סוגיא דזבחים מיהו בהאי סוגיא ובהאי פי' ליכא פלוגתא בין פרה ופרים לנבלת עוף טהור וסוגיין נמי בכולא גמרא כר' ישמעאל וכו' ר"ל שמפרש הא דאמרי במערבא צריכין הכשר טומאה ממ"א ר"ל דרבנן לית להו דרי"ש דאמר הואיל וסופן לטמא טומאה חמורה אין צריכין הכשר אלא סברי בעי שיקבלו טומאה ממ"א ולכך פרה ופרים דבני קבולי טומאה נינהו מקבלי טומאה ויהבי לה אבל שעיר שהוא חי לא מקבל טומאה ולא יהיב לה וקא מקשה לרבינו ז"ל אי מפרש כן א"כ ליכא פלוגתא בין פרה ופרים לנבלת עוף טהור דכולהו בעו קבולי טומאה ממ"א ורבינו ז"ל חילק עוד מקשה עליו דסוגיין נמי בכולה גמרא כרי"ש דלא בעינן לא הכשר מים ולא הכשר שרץ ואם כן איך שבק רי"ש ופסק כרבנן כן נ"ל פי' הראב"ד ז"ל ומדברי מרן ז"ל נראה דנזדמנה לו נוסחא מוטעת שכתוב בה לעולם רבנן אית להו דרי"ש דס"ל דבעי' וכו' ולכך נדחק בפירושא ע"ש וכתב מרן ז"ל שם ליישב לרבינו ז"ל י"ל שרבינו ז"ל מפרש דרי"ש אין צריכין הכשר טומאה ולא הכשר שרץ קאמר מיהו היינו דוקא בנבלת עוף דנקט וכל כיוצא בה שהם מטמאים אדם במגע לאפוקי פרה ופרים שאינם מטמאים אלא המתעסקים בהם ולא את הנוגעים בהם בלא מתעסקים דכגון אלו צריכין הכשר שרץ וכו' ע"ש והנה מ"ש הא דאמר רי"ש אין צריכין הכשר טומאה דוקא בנבלת עוף שמטמא אדם במגע לגבי נבלת עוף טהור אינו ר"ל מגע יד דהא אינה מטמאה במגע אלא ר"ל במגע בית הבליעה והנה לפי פי' מרן ז"ל בסוגיא לדעת רבינו ז"ל וכן לפירושינו בדברי הראב"ד ז"ל צ"ל הא דבעי ר"א הכא בגמרא פרים ושעירים הנשרפים מהו שיטמאו אוכלין ומשקין בפנים וכו' אינו אלא לדעת ר"מ אבל לדעת חכמים ליכא למיבעי מידי אבל לפי' מרן ז"ל בדברי הראב"ד ז"ל מתיישבת הבעי' ג"כ לרבנן והבן והנה לפי פסק זה שכתב רבינו ז"ל כאן דאין פרה אדומה ושעירים הנשרפים מטמאים אוכלים אלא עד שתגע בהם טומאה וכמו שיישב מרן ז"ל הסוגיא לדעתו ולעולם פסק כרבנן ניחא מ"ש רבינו ז"ל בסוף פ"ה מהל' פרה הנוגע בפרים וכו' בין אוכלים בין משקים הכל טהור וכו' דשם מיירי בדלא קיבלו טומאה ממקום אחר וכן כתב בס' הברה"ז ע"ש ודלא כמ"ש מרן ז"ל שם דפסק כר"ש ומ"ש בפ"ו מהל' אבות הטומאות דין ט"ו השורף פרה אדומה וכו' אף ע"פ שבשעת מעשיהן מטמא בגדים וכו' אם נגעו באוכלים אפי' בשעת מעשיהן הרי הן שני לטומאה מ"ש אם נגעו באוכלים וכו' אשורף והמשלח קאי כפשט לשון רבינו ז"ל ואף ע"ג שמטמאין בגדים אפ"ה לא יטמאו אוכלים אלא להיות שני ודלא כס' הברה"ז ע"ש ומה שהקשה מרן ז"ל שזה דבר תימא הוא שהיאך אפשר שיטמאו בגדים ולא יטמאו אוכלים אלא להיות שני מ"מ הדין דין אמת הוא שאף ע"פ שמטמאין בגדים כיון שאין מטמאין אותן במגע גרידא אלא ע"י עסק לכך אינם מטמאין אוכלין אלא להיות שני דדוקא כל המטמא בגדים במגע מטמא שנים ופוסל אחד אבל מי שאינו מטמא בגדים במגע אף ע"פ שמטמא אותם ע"י עסק אינו מטמא אלא אחד ופוסל אחד ולכך אינו מטמא אוכלים אלא להיות שני ודבר זה מבואר בדברי רבינו ז"ל בפי' המשנה בסוף מסכת זבים אמתני' הנוגע בשרץ ע"ש וע"ש גם כן בס' התוי"ט ז"ל והנה מה שהקשה מרן ז"ל שם בפ"ו מהל' אבות הטומאות כשרצה לפרש הא דכתב רבינו ז"ל אם נגעו באוכלים וכו' דאפרה ופרים ושעיר עצמם קאי וכתב לזה ומ"מ צריך לי לימוד מניין לו שאינן מטמאים אוכלים אלא להיות שני נ"ל דזה ק"ו הוא ומה השורף והמשלח שמטמאים בגדים אפ"ה כיון שאין מטמאים אותם אלא ע"י עסק ולא במגע גרידא לכך אינם מטמאים אוכלים אלא להיות שני פרה ופרים ושעיר שאינם מטמאים בגדים כלל לא כ"ש שאינם מטמאים אוכלים אלא להיות שני ועוד שדבר זה מבואר שם בפ"ג בדברי רבינו ז"ל שכתב גבי נבלת עוף טהור חשב עליה לאכילה ה"ז מטמאה טומאת אוכלים והרי היא כאוכל ראשון לטומאה וכו' והשתא הדבר ק"ו הוא ומה נבלת עוף טהור שמטמאה מעצמה ואינה צריכה קבלת טומאה משרץ אפ"ה לא הויא אלא כאוכל ראשון לטומאה פרה ופרים ושעירים הנשרפים שצריכין קבלת טומאה ממקום אחר לא כ"ש דלא הויין אלא כאוכל ראשון לטומאה ודוק נ"ל:

רש"י ד"ה או דילמא בתר בהמה וכו' אם נטמא הפר שורפו בפנים עכ"ל נראה דמ"ש ואם נטמא הפר וכו' הג"ה היא ואינו מפי' רש"י ז"ל שהרי רש"י ז"ל מפרש לה לענין טומאת בגדים ודוק:

ד"ה השורף פרה וכו' פרים פר כהן משיח ופר העדה גמרי מקרא יתירה וכו' כצ"ל ונמחק ופר יום הכפורים:

ד"ה מהו שמטמא לר"מ וכו' אבל לענין מגע ליכא שיעורא בכזית אלא בכביצה לענין טומאת אוכלים דעלמא אלא לר"מ וכו' כצ"ל מס"י:

תוס' ד"ה או דילמא בתר בהמה אזלינן תימא אם הבהמה בפנים פשיטא דגברי טהורים וכו' לפרש"י קא מקשו ודוק:

ד"ה או דילמא כיון דהדור הדור וכו' נראה לפרש דמיבעי ליה לענין הנוגע בפנים וכו' לאו דוקא נוגע דנוגע אינו מטמא אלא ר"ל מתעסק ודוק:

ד"ה הג"ה פרים הנשרפים שיצאו וכו' מה שבפנים אינו מבואר וזה עיקר ברו"ך עכ"ל ר"ל מ"ש בתוספות אינו מבואר כל הצורך אבל כוונתם כך וק"ל:

ד"ה מחוסר יציאה וכו' וי"ל וכו' ולא מטמאו בשעת פרישתן דמיירי בניתזין בכל כחו ובירושלמי וכו' כצ"ל:

בא"ד ובירושלמי וכו' מהו שיטמאו בגדים בלא הכשר וכו' תימא הא אמרינן והן עצמן אין מטמאין בגדים וא"כ מאי בעי מהו שיטמאו בגדים ונ"ל דיש למחוק תיבת בגדים ולהגיה במקומה תיבת בפנים והבעיא היא מהו שיטמאו אוכלים ומשקים בפנים כדבעי הכא בש"ס דילן והשיב לו דאי אמרת שיטמאו אוכלים בפנים אם כן מעתה יטמאו האימורין אלא פשיטא דאין מטמאין בפנים וליכא למיבעי מידי והשיב לו דאכתי הבעיא קיימא ואי משום אימורים כשפירשו ר"ל כמ"ש התוס' דמיירי בניתזין בכל כחו וקודם פרישתן לא מטמאו כמ"ש התוס' דמחוסרי חתיכה ועוד השיב לו ואפי' תימא בדלא פירשו אע"ג דמטמאין אוכלים אחרים אין מטמאין את עצמן לטמא את אימוריהן כמו מי חטאת דמטמאין את הנושאן ואינן חוזרין לטמאות ממנו משום דעיקר הטומאה באה מעצמן ואין מטמאות את עצמן אף ה"נ אע"ג דמטמאין אוכלי' אחרים אין מטמאין את עצמן ודוק וע' להר"ש ז"ל בפ"ח דפרה משנה ב':

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה