חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף קד:
גמרא לינה מהו שתועיל בפרים הנשרפים וכו' פרש"י ז"ל מהו שתועיל לפוסלן אם לנו עכ"ל ונפקא מינה דאי אמרן דפוסלתן נשרפים בעזרה וכן בעיא דיציאה נמי נ"מ להא מילתא וכמו שפי' התוס' בבעיא שיצא רובן במיעוט אבר וק"ל:
שם בעי ר"א יציאה מהו שתועיל וכו' אומר ריב"א אליבא דמ"ד עדיין לא הגיע זמנו לצאת וכו' הרמב"ם ז"ל בפי"ט מהל' פסולי המוקדשין דין ב' כתב פרים ושעירים הנשרפים יש בהם ספק אם הלינה והיציאה קודם שיגיע זמנם לצאת פוסלת וכו' לפיכך פוסלים אותם להחמיר וישרפו בעזרה וכתב(חק נתן: ו) עליו הרי"ק ז"ל יש לתמוה על רבינו שכתב ספק זה שהרי לא נסתפקו בגמרא אלא לדעת ר"ל שאמר וכו' אבל לר"י שסובר שכשר כיון שסופו לצאת ליכא לספוקי מידי וכו' וכיון דרבינו ז"ל פ"א פסק כר"י אין עוד ספק ואיך כתב רבינו ז"ל שהוא ספק ונראה שסובר רבינו ז"ל שמ"ש שם כן הוא קודם שידענו שאין זריקה מועלת לאכלו אבל אחר שהעלינו במעילה שאין זריקה מועלת לאוכלו אלא לשורפו שכיון שיצא פסול באכילה כיון שעדיין לא הגיע זמנו וכו' ע"ש ושותיה דמר לא ידענא דהא דאמרן שאין זריקה מועלת לאכלו אלא לשורפו לאו אבשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה דההוא זריקה מועלת לאוכלו כיון שסופו לצאת אלא אבשר קדשי קדשים שיצא חוץ לעזרה ואבשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים שהזריקה מועלת בהם לשרפו אבל לא לאוכלו אבל לעולם בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה זריקה מועלת בו לאכלו וכמו שפירשו הראב"ד והכ"מ ז"ל שם בפ"א דין ל"ב דברי רבינו ז"ל ע"ש וצ"ע:
רש"י ד"ה בבשר דבר אכילה כגון בשר עולה או אימורין שהן לאכילת מזבח או בשר קדשי קדשים שהן אכילת אדם אבל הני דלשריפה קיימי לא דלא אשכחן לינה אלא או וכו' כצ"ל:
ד"ה מהו מי הוי יציאה לטמא וכו' ולענין טומאת בגדים מחוץ למחנה בעי הס"ד ואח"כ ד"ה אלא שיצא חציו של אבר וכו' והשאר נמחק:
תוס' ד"ה לא מחשבה הוא וכו' תימא וכו' וי"ל דהתם דבאכילת מזבח וכו' אבל הכא בבשר פרים הנשרפים ר"ל דלא חזו לא לאכילת מזבח ולא לאכילת אדם ולכך איכא למימר אף ע"ג דלינה פסלה מחשבה לא פסלה וק"ל:
ד"ה שיצא רובן וכו' וק' דס"פ כיצד צולין וכו' עיין לתוס' שם: