חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף קד.
גמרא ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם ר"א אומר דם אע"פ שאין בשר וכו' הנה הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות פסולי המוקדשין דין ל"א פסק כר"י ע"ש וע' בספר לח"מ ז"ל אבל גבי פלוגתא דרבי וראב"ש אם הדם מרצה על העור בפני עצמו או לא אינו מבואר בדבריו כמאן פסק והנה בפי"ט מהל' פה"מ דין ט' כתב כבר ביארנו שהקרבן שנפסל אחר שהופשט העור לכהנים וכו' אבל אם נפסל קודם הפשט הרי העור כבשר וישרף הכל וכו' וכן כתב נמי בפ"ה מהל' מעה"ק דין ב' שחולק בין קודם הפשיטן לאחר הפשיטן הנה מזה נראה שפסק כרבי דאי כראב"ש לא הו"ל למימר בזה הלשון קודם הפשט ואחר הפשט אלא הו"ל למימר קודם שנראה להפשט ולאחר שנראה להפשט כדאוקי הש"ס אליבא דראב"ש מדלא קאמר הכי ש"מ דכרבי פסק והנה ממה שסיים שם רבינו ז"ל בפי"ט מהל' פסולי המוקדשין דין ט' שכתב וזבח שהופשט קודם זריקה אינו פוסל וכו' כתב עליו מרן ז"ל פלוגתא דתנאי ופסק כרבי פי' אם הופשט קודם זריקה אין העור נפסל אפילו נפסל בשר קודם זריקה זריקה מרצה על העור לבדו עכ"ל נ"ל דאין מכאן הכרע משום דרבינו ז"ל כתב בפ"ה מהל' מעה"ק דין ח"י וז"ל ואין מפשיטין אותן עד שיזרק הדם וכו' נמצאת אומר זורק תחילה ואח"כ מפשיט וכו' וה"א לעיכובא קאמר לכך הוצרך לכתוב כאן בפי"ט מהל' פסולי המוקדשין וזבח שהופשט קודם זריקה אינו פוסל וכן כתב מרן ז"ל עצמו שם וז"ל בפרק טבול יום נתבאר דכ"ע מודו דאין הפשט קודם זריקה וכו' ולסוף (הלכה) [חק נתן: הל'] פ"ה כתב רבינו ז"ל זבח שהופשט קודם זריקה אינו פוסל עכ"ל משמע מדבריו כמ"ש אבל ק"ל שרבינו ז"ל שם בפי"ט מהל' פ"ה דין ט' כתב וכן זבח שהופשט ונמצא טריפה או שנפסל במחשבת הזמן או במחשבת המקום הואיל ולא נרצה הזבח ישרף העור וכו' הרי שכתב שאף אחר ההפשט ישרף העור בשלמא מה שכתב שנמצא טריפה אחר ההפשט ישרף העור משום שהטרפות היה קודם ההפשט אלא שלא ניכר כי אם אחר ההפשט ופסק כחכמים אבל מה שכתב או שנפסל במחשבת הזמן וכו' קשה דהוי דלא כרבי וי"ל הא דכתב או שנפסל במחשבת הזמן וכו' לא קאי אלאחר שהופשט אלא איירי שחישב בשחיטה א"נ שחישב בזריקה וקודם הפשט כדאמרן ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה ודוק:
שם והילכתא כחכמים הא דפסק הילכתא למשיחא ע' לתוס' לעיל פ' ב"ש דף מ"א ע"א ד"ה הילכתא למשיחא מ"ש בזה:
שם בשר בקבורה ועור בשריפה רש"י ז"ל ל"ג ליה אבל הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ובחיבורו בפ"ג מהל' בכורות דין י"ג גריס ליה ומפרש כפרש"י דבתמים איירי ואפ"ה כתב דבשר בקבורה משום דס"ל דאין זה פיסולו בקדש שהטרפות היה קודם שחיטה וכן נמי ספי"ב מהל' פה"מ כתב שחט ונמצאת טריפה לא קדש הלחם נראה שטעמו משום שלא היה פיסולו בקדש ואם כן לפי דבריו הא דאמרי חכמים יוצא לבית השריפה לא קאי אלא על העור וצריך טעמא מאי שנא עור מבשר וי"ל דטעמא הוא משום דבשר ממהר לכלותו וסגי ליה בקבורה אבל עור קשה הוא ואין ממהר לכלות וחיישינן שמא יוציאוהו אחר שנקבר ולכך בעי שריפה וכה"ג חילקו התוס' בפ"ה דבכורות דף ל"ב ע"ב ד"ה מתני' מני ר"ע היא בסוף הדיבור ע"ש וע"ק דידיה אדידיה שהרי בפ"ב מהל' איסורי מזבח דין י"א כתב נשחטה ונמצאת טריפה הרי זו תצא לבית השריפה ואין לחלק בין קדשי מזבח לקדשי גבולים שהרי גבי תודה פסק דלא קדש הלחם ואפשר לומר דטעמא הוא דלא קדש הלחם משום דאין הלחם מתקדש אלא בשחיטה וכיון דשחיטה פסולה היא שהרי הפסול היה קודם שחיטה לכך לא קדש הלחם אבל לעולם דנקרא פיסולו בקדש לגבי קדשי מקדש כיון דלא ניכר הטריפות אלא לאחר שחיטה והפשט ודוק:
תוס' ד"ה לא הורצה כר"י תימא היכי מצי סבר כוותיה וכו' הא דמקשו הכי הוא משום דמפרשי פלוגתא דרבי וראב"ש הוא בנטמא הבשר או בנפסל אבל בנאבד או בנשרף ל"פ דאין הדם מרצה על העור ולכך מקשו שפיר היכי מצי סבר ראב"ש כר"י הא ר"י מודה דאם זרק הורצה וראב"ש סבר אפי' בדעבד אין הדם מרצה על העור אבל לפרש"י ז"ל שמפרש דפליגי נמי בנשרף או בנאבד ל"ק דראב"ש דסבר אפי' בדעבד אין הדם מרצה על העור איירי בנשרף או בנאבד ודוק:
בא"ד ונראה לפרש דמ"ד לא הורצה כר"י דגזר וכו' וה"נ אין הדם מרצה על העור בפני עצמו אפי' בדעבד בנטמא גזרה וכו' אע"ג דר"י לא גזר בנטמא אלא לכתחילה אבל בדעבד הורצה התם טעמא הוא משום דלא אפשר למיגזר אפי' בדעבד ולימא דלא הורצה וצריך להביא קרבן אחר דהוי חולין בעזרה כיון דבנטמא אינו אלא משום גזירה דאבוד ושרוף אבל גבי עור שפיר גזרינן אפי' בדעבד אטו אבוד ושרוף דליכא למיחש למידי ודוק:
בא"ד מידי דהוה אדעבד וכו' דדעבד אם זרק הורצה וכו' ר"ל כמו התם דלא גזרינן בדעבד משום דהוה חולין בעזרה ה"נ גבי עור לא גזרינן בדעבד משום הפסידא דכהנים ודוק:
בא"ד ופי' הקו' דחוק עכ"ל טעמא משום דלפרש"י ז"ל פלוגתא דרבי וראב"ש נמי בשרוף ואבוד א"כ היכי קאמר אפי' ר"י מודה מידי דהוה אדעבד הא לא מודה ר"י אלא בנטמא ונפסל אבל באבוד ושרוף ס"ל דלא הורצה ורש"י ז"ל הרגיש בזה וכתב אלמא קיל היה לו לר"י בדרשא זו וכו' וכתבו עליו שזה הפי' דחוק הוא ודוק: