חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף ק:
גמרא רבא אמר אידי ואידי אחר חצות ול"ק כאן קודם ששחטו וזרקו עליו וכו' פירש"י ז"ל ואפי' מת לאחר חצות קודם ששחטו עליו אית ליה לר"ש לא יביא את פסחו וכו' ומכאן תימא להרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ז מהל' קרבן פסח דין ט' וז"ל האונן ראוי לאכול הפסח לערב מפני שאנינות לילה מדבריהם וכו' אלא שוחטין עליו וטובל ואח"כ אוכל וכו' בד"א שמת לו המת אחר חצות שכבר נתחייב בק"פ אבל אם מת לו המת קודם חצות אין שוחטין עליו אלא ידחה לשני ואם שחטו עליו וזרקו הדם טובל ואוכל לערב עכ"ל נראה מדבריו שפסק כאביי דמשני כאן קודם חצות כאן לאחר חצות דלאחר חצות שכבר נתחייב בפסח שוחטין עליו אפילו מת לו קודם שחיטה ודלא כרבא דאמר אפילו מת לאחר חצות אם מת קודם שחיטה אין שוחטין עליו וק' אמאי שבק' לרבא ופסק כאביי וע"ק הא דמחלק במת קודם חצות בין לכתחילה לדעבד מנ"ל והנה לזה י"ל דרבינו ז"ל מפרש הא דמשני רבא כאן קודם ששחטו וזרקו עליו וכו' ר"ל כאן לכתחילה כאן בדעבד דלא כפרש"י ז"ל אבל קשה א"כ רבינו ז"ל מזכה שטרא לבי תרי דפסק כאביי ופסק כרבא והנה מרן הכ"מ ז"ל כתב ומשמע לרבינו דאביי ורבא ל"פ לענין דינא דבמת לאחר חצות שוחטין עליו ואוכל ובמת קודם חצות אין שוחטין עליו ואם שחטו וזרקו עליו אוכל וליכא בינייהו אלא לענין תירוצי מתנייתא דמר מתרץ להו הכי ומר מתרץ להו הכי עכ"ל וקשה איך אפשר לומר דל"פ שהרי רבא סבר דאף לאחר חצות דוקא בדעבד אבל לכתחילה לא ולאביי לאחר חצות שוחטין לכתחילה ועוד הא דמחלק רבא הוא לאחר חצות ואיך כתבו רבינו ז"ל בקודם חצות ונ"ל דרבינו ז"ל לא הוה גריס כגי' רש"י ז"ל רבא אמר אידי ואידי אחר חצות ול"ק וכו' אלא הכי הוה גריס רבא אמר אידי ואידי קודם חצות ול"ק וכו' וגי' זו שהכריחתו לפרש הא דקאמר כאן קודם ששחטו וזרקו עליו וכו' ר"ל כאן לכתחילה כאן בדעבד דלגי' זו א"א לפרש כפרש"י ז"ל והשתא לגי' זו מודה רבא לאביי דבמת לאחר חצות דשוחטין וזורקין עליו לכתחילה וכן מוכח מסוגיא דשילהי פ' מי שהיה טמא דף צ"ח ע"א דמודה רבא דמת אחר חצות שוחטין וזורקין עליו ע"ש ואתא רבא לאפלוגי עליה דאביי דאפילו במת קודם חצות אי עבר ושחיט טובל ואוכל לערב ומעתה לגי' זו עלו דברי רבינו ז"ל כהוגן ואין בהן נפתל ועקש ודוק ודע שרבינו ז"ל כתב הכא גבי אונן טובל ואחר כך אוכל ואילו לעיל דין ד' גבי מחוסרי כפרה לא הזכיר בו שטובל וכתב בספר לח"מ ז"ל דגבי מחוסרי כפורים לא בעי טבילה באכילת פסח ע"ש ונעלם מעיני הרב ז"ל הא דתניא בהדיא פרק תמיד נשחט דף נ"ט ע"א ת"ר אין לך דבר שקודם וכו' ואין לך דבר שמתעכב וכו' ומחוסר כפורים בערב הפסח שטובל שנית ואוכל את פסחו לערב אלא טעמא הוא דלא הזכיר בו רבינו ז"ל טבילה משום שסמך אהא דכתב בפ' י"ב מהל' אבות הטומאות דין ט"ו והא דלא סמך נמי גבי אונן לישנא דברייתא נקט דקתני לעיל אונן טובל ואוכל את פסחו לערב דל"ג בה מחוסר כפורים כפרש"י והתוס' ז"ל ודוק:
רש"י ד"ה הן היום וכו' ואין כהן לאוכלן קשה והלא פנחס היה עמהם כמו שהק' ר"י גופיה לקמן לר"נ ויש לומר דא"א לפנחס לאכול שלשתן דר"י לטעמיה דס"ל אפילו בקדשי שעה לא הותר להם אנינות אבל מה שהקשה לקמן ר"י לר"נ והלא פנחס היה עמהם הוא לטעמיה דר"נ דאמר קדשי שעה לא פסל בהו אנינות וא"כ לא נשאר אלא א' של ר"ח ולכך פריך ליה שפיר דפנחס היה אפשר לאוכלו ליום ולילה ודוק:
תוס' ד"ה אכילת פסחים מעכבא פלוגתא היא בפרק כיצד צולין דר' נתן ורבנן ומשמע מתוך פ"ה דסבר לה כמ"ד מעכבא לגבי הא דבעינן גברא ראוי לאכילה וכו' ר"ל אפי' למ"ד לא מעכבא אתי דלגבי הא דבעי גברא ראוי לאכילה מודה כדמוכח התם ומעכבא דקאמר לאו דוקא אבל קשה מהיכא משמע הא מתוך פ"ה דהא בפרש"י לא יש שום תוס' על לשון הגמ' ונ"ל דמ"ש מתוך פ"ה יש למוחקו וכצ"ל פלוגתא וכו' ומשמע דסבר לה כמ"ד מעכבא לגבי הא וכו' ור"ל דק"ל אמאי הוצרך לומר דאכילת פסחים מעכבא מדרבה בר רב הונא הא פלוגתא היא דר' נתן ורבנן ולימא דסבר לה כרבנן דאמרי מעכבא ואמאי הוצרך לאיתויי מדרבה בר רב הונא לכך כתבו דמשמע מתוך הסוגיא הא דקאמר אכילת פסחים מעכבא היינו אפילו למ"ד לא מעכבא מודה הוא לגבי הא דבעי גברא ראוי לאכילה ולכך קאמר מדרבה בר רב הונא דמדבריו מוכח דסבר כמ"ד לא מעכבא מדהעמידו דבריהם ביום קבורה ומדלא העמידו דבריהם ביום ליקוט עצמות ויום שמועה ש"מ דסבר לגבי הא מעכבא ודוק: